את הריאיון עם מתי שריקי (36), מוזיקאי זמר ויוצר ישראלי, אני עורכת בהתכתבות בוואטסאפ. שריקי מגמגם מגיל צעיר, ומתי מרגיש נוח יותר לבטא את עצמו בכתב. הגמגום הכבד, שפוסק ברגע שהוא מתחיל לשיר, לא מנע ממנו לפרוץ כאחד המוזיקאים המקוריים והמצליחים, לגרוף פרסי הוקרה, לזכות לאהבת הקהל והתקשורת ועל הדרך לתת תקווה לרבים אחרים. השבוע הוציא שריקי סינגל חדש, פרד"ס, מתוך האלבום השני שבדרך, וזו סיבה טובה לחגוג איתו.
קח אותנו לנקודת ההתחלה.
"נולדתי סמוך לשבועות, והשם הראשון שלי היה מתן. כשהייתי בן שמונה קיבלו הוריי המלצה מרב לשנות את השם, ומאז שמי המלא הוא מתתיהו, ובקיצור מתי. אני זוכר את עצמי כילד שובב מעט, לא תמיד מוצא את עצמו בחברה וממעט להתבטא בעקבות התמודדות עם הגמגום, שנכנס לחיי סביב גיל ארבע-חמש ומלווה אותי עד היום. לפעמים זה מורגש ומציק, לפעמים כמעט שלא". הוא מתקשה להצביע על אירוע מסוים שגרם לגמגום ויש לו כמה השערות בעניין, אבל התוצאה הייתה שבשנות ילדותו ונעוריו, שנים מלאות אתגרים לכל נער, נוסף אתגר התקשורת.
"כילד וכנער דיברתי מעט כי פחדתי להיכשל. ידעתי שאולי לא אצליח להגיד את כל מה שרציתי לומר. למשל, אני זוכר שכשהיה מעגל חברתי כזה, מעגל היכרות שכל אחד מספר בתורו על עצמו, בעיקר בתקופה של תנועת הנוער וכדומה, לפני שהגיע תורי הייתי אומר שכואבת לי הבטן ואני חייב ללכת. לא היה לי אומץ להתמודד עם זה".
לדבריו, הקושי הבסיסי הניע אותו תמיד לחפש מקומות שבהם הוא יכול להגיד כל מה שהוא רוצה, וכך מצא את המוזיקה.
בגיל צעיר התחיל לנגן על פסנתר. בהתחלה ניגן לפי השמיעה, וכשראו הוריו את הפוטנציאל שלחו אותו גם לחוג מקצועי. הנגינה החלה למלא את עולמו: "מצאתי את אהבת חיי. אבל זה קרה בהדרגה ולא ברגע אחד, וגם שם היה דרוש לא מעט אומץ כדי ללכת על זה עד הסוף, הרי שירה מתבטאת בפה, וזה בדיוק המקום שבו אני גם חלש".
אהבת חייך הביאה לזכייתך בפרס אקו"ם לעידוד היצירה בשנת 2014, להוצאת אלבום ראשון שזכה להצלחה ולהשמעות רבות ברדיו, ולפני כשנה נבחרת לתגלית השנה במצעד השנתי של 'כאן מורשת'. מה זה עושה לילד הקטן שפחד פעם להשמיע את קולו?
"השיר הראשון שפרסמתי היה 'אור חדש', שהמשמעות הפנימית שלו הייתה על הגמגום, על הקיר הזה ועל האור שמסתתר מאחוריו, כדרך משל לקיר של ירושלים ולאור האלוקי שמסתתר מאחוריו. התגובות לשיר היו מדהימות וממש דחפו אותי להמשיך. מאז עברתי המון בדרך המוזיקלית והמקצועית, ולא תמיד הדרך קלה, סלולה ומפרגנת. אבל ההנאה שבעשיית המוזיקה, בהופעה ובכתיבה עולה בסוף בהרבה על הפחדים והחששות. אני יודע שהדרך עוד ארוכה, ויש לי שאיפות, ולצד זה יש גם המון על מה להודות".
בשנים הראשונות, כשרק התחיל להופיע לפני קהל, לא דיבר שריקי במהלך ההופעות פרט למילים יחידות. אבל הרצון הפנימי לקשר הטבעי עם הקהל דרך המילה המדוברת עודד אותו לאזור אומץ ולהתגבר על המחסום הכבד: "זה קרה בהופעה מול 3,000 איש בבנייני האומה, בכנס של החמ"ד. אני לא יודע מאיפה קיבלתי את האומץ, אבל החלטתי ללכת עד הסוף ולדבר מול כולם. מאז זה חלק מכל הופעה שלי, הדיבור על עצמי ועל הגמגום. בין השירים אני חושף את עצמי, את הקושי ואת ההתמודדות. כך אני מרגיש הרבה יותר מחובר להופעה ולקהל שיושב מולי".
באופן טבעי הסיפור האישי שלך גם נותן כוח למי ששומע. אתה מרגיש את זה בעשייה?
"ברור לי שהמסר שמועבר מעצים ונותן כוח לאחרים. עצם זה שאני מממש את עצמי על אף הקשיים. כל החוויות האישיות שלי גרמו לי ללמוד להתעקש על מה שאני רוצה וחולם לעשות, לא לוותר מהר כל כך. אני מאמין שאם יש לנו קיר שעוצר אותנו, זה בשביל שנמצא דרך לעבור אותו, כי מעבר לאותו קיר מסתתר אור, מסתתר משהו טוב יותר משחשבנו. דווקא בזכות הקשיים שלנו ומה שנדמה לנו לחסרונות אנחנו נגיע להצלחה.
"חשוב לי לציין שמהרגע שהחלטתי לפרוץ עם המוזיקה ועם הסיפור האישי והאתגר שאיתו, אני משתדל שזה לא ייקח את המקום של המוזיקה נטו. מאוד הייתי רוצה שיזכרו אותי בגלל המוזיקה שלי ולא רק בגלל הסיפור, למרות ששניהם חלק ממני".
דמות שהשפיעה על הדרך המקצועית שלך?
"אני מאוד מחובר למשפחת רזאל. לאהרון, שכנער שמעתי הרבה את המוזיקה שלו, וכיום גם ליונתן, בהערכה ובהערצה למוזיקה המשובחת שיוצאת תחת ידיו. מה שהרשים אותי בעשייה שלהם הוא הכוח לעשות מוזיקה שלאו דווקא מתכתבת עם הקו הרגיל והמוכר של המגזר. הם העזו לפרוץ את הגדרות, מבחינה מוזיקלית כמובן. אני כיום משתדל ללכת עד הסוף עם הטעם המוזיקלי שלי. אני מאוד אוהב מוזיקת פופ מכל העולם, ומשתדל להביא את זה בשירים שלי, לא לפחד להיות הכי עדכני שיש".
רגע מכונן בדרך?
"אחד הרגעים המשמעותיים היה הרגע שהלכתי לבית הדפוס לקחת את הארגזים של אלבום הבכורה. רגע נוסף היה כשקיבלתי הזמנה לבוא להופיע עם המופע של הדיסק הראשון, 'אור חדש', בקונצרט ענק בסנטרל פארק במנהטן, לאחר צעדת תמיכה בישראל וירושלים. אגב, גם השבוע אני טס להופיע שם בפעם השלישית. ורגע אחרון שאציין הוא כשקיבלתי הודעה על הזכייה ב'תגלית השנה' של רדיו מורשת".
הדיסק החדש עתיד לצאת לקראת החגים, והסינגל פרד"ס הוא החמישי מתוכו ששריקי משחרר. זהו סינגל מרגש, והאזנתי לו שוב ושוב. השיר בהאזנה ראשונה נשמע כשיר אהבה, אבל כל פעם נוספת שהוא התנגן לקחה אותי למקומות עמוקים יותר, שטמונים בהם כמיהה וגעגוע למשהו גדול בהרבה. כששריקי משתף שזהו שיר כמיהה לשכִינה ולהתגלות האלוקית הדברים מתחברים.
"באופן טבעי הקהל חושב שזה נכתב כשיר אהבה, אבל הרקע לשיר הזה מאוד מורכב". את הסינגל ליוו המילים האלה:
"אלפי שנים אנחנו שרים לה,
מאות שירים ופיוטים נכתבו עליה,
זאת שתענה לנו על כל השאלות,
שתעשה אותנו שלמים.
הרבה מעבר לשיר אהבה,
זו כמיהה מעומק הלב,
כך הרגשתי כשכתבתי את השיר,
מבלי לדעת מה אני מרגיש,
חבוי ונסתר מהעין,
אבל גלוי לנשמה.
אולי בגלל זה השיר הזה נכתב כמעט בנשימה אחת.
מתרגש לשתף אתכם שיר חדש, והלוואי שהצלילים יגעו בכם כמו שהם מטלטלים אותי כל פעם מחדש".
למסע המוזיקלי של שריקי שותפים יוצרים מהשורה הראשונה. באלבום המתהווה הוא חבר בחלק מהשירים למפיק נדב ביטון, שאחראי ללהיטים הגדולים של עמיר בניון, לאלבום הבכורה של ישי ריבו ועוד, ועל השירים האחרונים הוא עובד עם נעם עקרבי, אחד המפיקים המבוקשים בארץ כיום, כך שבהחלט יש למה לצפות.
