הרב ליאו די, שסיפורו האישי נגע בכל לב בישראל ובעולם היהודי, הפך לסמל של אמונה וחוסן. מאז האסון הנורא בו נרצחו רעייתו לוסי (לאה) ובנותיו מאיה ורינה הי״ד בפיגוע ירי בבקעת הירדן בחודש ניסן התשפ״ג, מסתובב הרב די בארץ ובעולם ומספר את סיפור חייו. בשיחה מרתקת, הוא חולק תובנות על מסעו האישי, על מהות לימוד התורה והחג, על הספר שכתב ועל הכוחות הטמונים בנו – כפרטים וכעם
מ
סלול חייו של הרב די שזור בתחנות רבות. "עלינו לארץ לראשונה בשנת 2004", הוא משחזר. "למדתי בכולל במשך ארבע שנים. לאחר מכן, חזרנו לאנגליה לשש שנים של שליחות רבנית, ובשנת 2014 שבנו ארצה סופית." בשליחות הרבנית הזוגית שלנו, לוסי הי"ד היא שמילאה את עיקר התפקיד. וכפי שהרב די כותב בספרו "התפקיד שלה היה חשוב בהרבה משלי".
"היא הייתה רבנית הרבה יותר טובה ממה שאני הייתי רב. היא הייתה כנראה הרבנית הראשונה באנגליה שקיבלה חוזה נפרד מבעלה, כי הקהילה דרשה זאת. היא ידעה איך לבנות קהילות. הסוד שלה היה להזמין תמיד עוד שתי משפחות לכל סעודת שבת". הוא מסביר זאת דרך דברי המהר"ל על הצורך בשלושה לזימון: "שלושה זה המספר המינימלי של נקודות שיוצרות יחד צורה. המהר"ל אפילו צייר משולש בפירוש שלו. כשלמדתי את זה נזכרתי בלוסי – כשאתה מזמין עוד משפחה לסעודת השבת שלך אתה יוצר קו בינך לבינם. אבל כשאתה מזמין שתי משפחות, לא רק שאתה יוצר קשר בינך לביניהן, אלא יוצר קשר גם בין שתיהן. קו שלישי במשולש. ככה בונים קהילה. ולוסי הבינה את זה היטב".
Ó‰·È˙ ‰ÓÒ¯˙È ·‡‚Ïȉ
„¯Í ˜ÈÈÓ·¯È„‚ß ‡Ï ‰˙¯‰
"אני בעל תשובה", הוא מספר בפשטות. "באתי ממשפחה מסורתית באנגליה. ישבנו יחד בארוחות שישי בערב, הלכנו לבית כנסת – אם כי לא תמיד ברגל…", הוא מחייך. "אמא שלי שמרה על בית כשר, אבל מחוץ לבית לא תמיד הקפדנו. כך זה היה מקובל באנגליה". השינוי היה תהליך הדרגתי, שהושפע מחוויות שונות בחייו.
"למדתי בתיכון נוצרי עם מכסה של 10% יהודים. תמיד היו בו בדיוק 10% של יהודים. בכל יום ששי בבוקר היה רב אחד שהיה בא למפגש של התלמידים היהודים, הוא היה מביא איתו את הכינור שלו, שר שיר אחד, מספר בדיחה אחת ונותן דבר תורה אחד קצר. כך במשך שש שנים."
הניצוץ היהודי שבקרבו החל להתעורר. "התחלתי לבקר בשטיבל הקרוב לביתי. בגיל 17 התנדבתי בארץ בקיבוץ רמת השופט, קיבוץ לא דתי. שבת אחת ביליתי ב'אש התורה' בירושלים, וכשחזרתי לקיבוץ הודעתי להם שאני לא מוכן להמשיך לעבוד בשבת". ההחלטה גבתה מחיר מיידי: "הם העבירו אותי מהמשימה הטובה ביותר לגרועה ביותר – עבודה במפעל פלסטיק מחצות עד שש בבוקר. אבא שלי אמר אז ש'אין מצווה בלי עונש'…".
דרכו של ליאו די הצעיר אל התורה והמצוות המשיכה להתעצב "ב"ה, הלכתי לאוניברסיטת קיימברידג'. לא בחרתי בזה, זה היה המסלול. במקום שבו גדלתי כל מי שסיים תיכון עם ציונים מתאימים מצא את עצמו בקיימברידג', אלה היו החיים. לא היה משהו אחר. נשלחתי לקיימברידג', ואני אומר נשלחתי, כי כשאתה מתקבל למוסד כזה דעתך אם להיענות להזמנה אינה משנה במיוחד".
"שם פגשתי עוד יהודים והרגשתי קשר חזק אליהם. החלטתי שהחברה היהודית תהיה הבית שלי. התחלתי ללמוד תורה, גמרא – זה היה חלק חשוב מאוד מתהליך התשובה שלי". הוא מציין שאף על פי שלעיתים קשה להורים לקבל שינוי כזה שחל בבנם, "ברגע שהם רואים שיש לך סיפוק מדרך החיים שלך, הם גם שמחים. אך קשה להבין זאת מבחוץ. כל מצווה, כמו שבת, אי אפשר להבין באמת עד שאתה מתחיל לשמור אותה."
ואולם, המהלך הסופי של הרב די נעשה רק לאחר כמה שנים שבהן הפך למצטיין בתחום מדעי הטבע והנדסה כימית, משנה מסלול והופך ליועץ אסטרטגי ופיננסי שמגלגל מיליונים, ואז יצא עם אשתו לראות קצת את העולם, וקיבל לפתע מושג על כך שהעולם לא נמדד רק כמו שמודדים אותו בלונדון. "החלטנו, בתמימותנו, שהחיים מוכרחים להיות יותר מזה".
וכך עלתה משפחת די לארץ, ליאו די למד כאן כמה שנים בכולל, הוסמך לרבנות. ויצא עם אשתו לוסי הי"ד לשליחות רבנית משותפת בקהילה באנגליה.
˘ÏÈÁÂ˙ ¯·È˙ ·‡‚Ïȉ
הקהילה היהודית באנגליה היתה קהילה של אנשים שבאים לבית הכנסת אך לאו דווקא ברגל, מחוברים ליהדות שלהם אך לאו דווקא שומרים עליה. וכפי שכותב הרב די בספרו "הם היו דתיים למהדרין מן המהדרין בכל הנוגע למצוות כמו אהבת הרע, ביקור חולים ומתן צדקה".
השאלות שנשאלו בני הזוג די באותה קהילה, עסקו בשאלה עד כמה רלוונטית התורה לדורנו. על השאלה הזאת הם השיבו תשובות שונות, שלימים התנקזו אל ספרו של הרב די – "משנים את העולם – תרומתה של היהדות למודרנה".
"מה שניסיתי להראות בספר, הוא איך זה קרה – איך קבוצה קטנה של יהודים, שהתפזרו בעולם וסבלו מאנטישמיות, שינו את העולם כל כך? עיתונאים בכל העולם אומרים שהקלקול בעולם הוא שהעולם המודרני שכח שהשורשים שלו בתורה. עם היחלשות הנצרות בעולם המודרני, אנשים שכחו את מקורות התרבות המערבית. בספר אני משרטט קו בין כל מצווה להשפעה שלה על החברה המודרנית". הדוגמה המובהקת היא השבת: "זה בלתי הגיוני שכולם ינוחו באותו יום. ברוסיה ניסו לחלק את ימי המנוחה במטרה לגרום למשק ולתעשייה לפעול באופן רצוף, אבל זה לא צלח כי אנשים רצו לנוח יחד עם משפחתם וחבריהם. הם חזרו למודל התורני. אם למישהו יש ספק שזה המקור לסוף השבוע, צריך לראות את הלשון – באיטלקית קוראים לשבת 'סַבַּתוֹ', ובערבית ליום השביעי 'סַבְּת', אף שהם שומרים יום אחר. וזה רק דבר אחד שהתורה שינתה בעולם."
Ó¯˘˙ ˘Ï ˙ȉ: ÏÂÒÈ, Ӈȉ ¯ȉ ‰È¢„
החיבור לחג השבועות ולמגילת רות הנקראת בו, מעלה באופן טבעי את זכרן של רעייתו ובנותיו הי"ד. "המסר של מגילת רות הוא מסר של חסד ונתינה", אומר הרב די. "רות היא נתינה, וזה מה שמביא את המשיח והגאולה. ושלושתן – לוסי, מאיה ורינה – היו חזקות מאוד בנתינה."
על מאיה הוא משתף באהבתה לתורה "במסגרת השירות הלאומי היא הדריכה בנות כיתה ט' באולפנת ירוחם. היא יזמה 'נשנוש פ"ש' בימי חמישי – קונה נשנושים, מכינה דבר תורה קצר, ומזמינה את החניכות. אחרי הפיגוע, חברותיה הפיצו את הרעיון הזה, וכיום יש יותר מ-500 מוסדות שעושים 'נשנוש פ"ש' מדי שבוע."
ועל רינה, הוא מתאר את מידת החסד שאפיינה אותה: "היא תמיד הסתכלה על מי שקשה לה בכיתה. אם הייתה בת בלי חברות – רינה הייתה שמה יד סביבה. אם בת לא הוזמנה למשחק, רינה הייתה מתחילה עוד משחק בשבילה. בסרטונים שהכינו חברותיה לקראת היארצייט, רואים שבכל תמונה היא שמה יד סביב מישהי אחרת."
ואת הסיפורים שלו על לוסי כבר הזכרנו.
Ә¯ ‰ÎÂÁ: Ó˘ÓÚÂ˙ ‡Ó‰ ·‰˙Ó„„Â˙
על השאלה מניין הוא שואב את הכוחות להתמודד ולהמשיך, הוא משיב שהכוח בא מהעובדה שברגע שאתה עוסק במשהו משמעותי בחיים – זה נותן לך כוח. "אבל צריך קצת אומץ להתחיל את הדרך. זה ככה עם כולם. צריך אמונה שאם תתחיל, יהיה כדאי. עסקתי בכל מיני דברים בחיים, ובכל פעם למדתי שההתחלה קשה, ואחר כך זה כדאי. אתה גדל מזה. יש לי אמונה שכשאני אוזר אומץ להתחיל, זה ייתן פירות בסוף."
ÓÒÚ ÚÂÏÓÈ ˘Ï ÁÈʘ ÂÚȄ„ ÚÏÈȉ
"בעבר הייתי בעיקר מורה למתמטיקה ומורה בבית מדרש, מיד אחרי הפיגוע התפטרתי מעבודתי, ואנשים התחילו להזמין אותי לדבר בכל מיני מקומות. התחלתי לנסוע גם לחו"ל, למסור שיחות. עכשיו אני נוסע כמעט כל חודש לקהילות יהודיות, לדבר על הסיפור שלי וגם על החשיבות של העלייה ארצה. עידוד עלייה הוא העיסוק המרכזי שלי כיום."
לצד פעילותו הציבורית, הרב די ממשיך לעסוק בתורה באופן פעיל. "חיברתי ספר שכעת בדרך לצאת לאור", הוא חולק. "ובנוסף, הכנתי תרגום למסכת מכות לאנגלית, בצורת הדף המוכרת עם רש"י, תוספות ורבנו חננאל מסביב, לראשונה בתרגום לאנגלית."
ωÈÂ˙ ÎÏÈ Ï˜·Ï˙ ‰˙¯‰
כשאנו פונים לשוחח על חג השבועות, הרב די מציע פרספקטיבה ייחודית על מהות החג "שאלתי את עצמי היום, מה המהות של חג השבועות? זה לא רק 'חג של תורה' – הרי יש לנו שמחת תורה, ויש לנו דף יומי כל יום. אז מה מיוחד דווקא בחג הזה?", תשובתו היא תובנה אישית: "וחשבתי – אולי זה ברור לכולם אבל זה חידוש בשבילי – שמהות חג השבועות היא איך עושים את עצמנו כלי לקבל את התורה. זה המסר של החג. אני חושב שרש"י נותן לנו את התשובה לשאלה הזו בפסוק 'ויחן שם ישראל נגד ההר' – 'כאיש אחד בלב אחד'. אם יש לנו אחדות, אנחנו הופכים לעם שיכול לקבל את התורה מחדש."
את הרעיון הזה מיישם הרב די גם בתיקון ליל שבועות האישי שלו. "חברים ביקשו ממני לדבר בתיקון, לתת שיעור, ואני סירבתי", הוא משתף. "תיקון שבועות בשבילי זה לילה שאני יכול להסתובב ולשמוע שיעורים מכל מיני אנשים. מה שמדהים בשכונה שלי באפרת – יש כמעט 50 מוקדים של שיעורים בלילה הזה! מכינים קובץ של כל השיעורים, ואתה יכול לבחור לך מסלול, לעבור ממקום למקום ומשיעור לשיעור. אלפי אנשים מסתובבים ברחובות. זה כמו כנס ענק של לימוד תורה". עבורו, זהו זמן ליישם את מאמר חז"ל "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" – "תמיד יש משהו ללמוד מאנשים", הוא קובע. "המסר הוא להיות פתוח למסרים חדשים. לפעמים הבעיה בלימוד שלנו היא שאנחנו מתמקדים במקורות שאנחנו כבר אוהבים, ואין לנו השפעה ממקורות אחרים. לדעתי, תיקון ליל שבועות זה זמן לשמוע דברי תורה מגוונים, מכל מיני אנשים, וללמוד משהו חדש."
‰ÓˆÙÔ ÏÚÂÏÌ Ó·ÂÏ·Ï
לקראת החג, ולתקופה זו בכלל, הרב די מבקש להעביר מסר של תקווה. "יש הרבה סיבות לחוש תקווה ממה שקורה עכשיו", הוא מספר על מפגש מפתיע שהתרחש בטיסה לפלורידה "ישבתי ליד אישה ישראלית שגרה כבר שנים בפלורידה יחד עם בעלה, פרופ' להיסטוריה. היא אמרה שבשבילה 'הארץ' הוא עיתון ימני, היא כ"כ שמאלנית שבעיניה כל חייל בארץ מבצע רצח עם, והיא לא רוצה לחזור למדינה הנוראית הזו וכו' וכו'. אחרי כמעט שעה עברה במסדרון המטוס אישה שהכירה אותי, וסיפרה לי על בנה שנפל במלחמה. מחילופי הדברים הבינה אותה ישראלית כי לידה יושב מישהו מפורסם "היא שאלה אותי מי אני ומה הסיפור שלי. כשסיפרתי לה היא התחילה לבכות, ואמרה לי שהיא רואה שהבן שלה, בן ה-8, בעל זיקה לתורה ולא יפתיע אותה אם הוא יהיה דתי יום אחד. כל רצונה היה שהוא ימשיך לאכול אצלה בבית, גם אם יחזור בתשובה. פתאום היא גילתה לי שהיא בעצם כן רוצה לחזור לארץ, זה בעלה שלא רוצה.. התהפכה 180 מעלות מדבריה הראשונים. אנחנו פוגשים כל מיני אנשים שמבחוץ נראים קשים, אבל מבפנים יש אביסלע ייד…", הוא מסכם.
הרב די מביא את פירוש ה'פלא יועץ' לפסוק "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", ומסביר כי האיסור הוא על שנאה חשאית, שאינה מאפשרת תיקון. "ברגע שזה בפומבי, שניכם יכולים לתקן. מה שאנחנו רואים היום [הוויכוחים] זה אולי פחות ממה שהיה לפני שנה וחצי, וזה סימן טוב. יש הרבה תקווה שיש לנו פתרון, בגלל שככל שאנשים זועקים זה נגד זה, יש עדיין תקווה – כמו שבמערכת יחסים, כשיש ריב – יש סיכוי לתיקון, אך כשיש אדישות המצב קשה יותר."
"יש הרבה תקווה," הוא מסכם. "צריך לשמוע, ללמוד, ללמד ולהתקדם. לראות את הטוב בכל חלק מהחברה הישראלית." הצורך בלימוד התורה, לדבריו, הוא אוניברסלי. "העולם כולו צריך תורה היום. הבינה המלאכותית יכולה אולי לספק מידע, אבל היא לא יכולה להבדיל בין טוב לרע, בין אמת לשקר. התורה והגמרא שלנו מלמדות אותנו את דרך הלימוד הזו, את יכולת ההבחנה. בלי היכולת הזו, אין כלום. בעולם המערבי יש בלבול גדול כי אין לימוד של אמת."
דבריו של הרב ליאו די מהווים עדות חיה לכוחה של אמונה, למשמעות העמוקה הטמונה בלימוד התורה, וליכולת האנושית לצמוח מתוך השבר ולבחור בחיים, בתקווה ובנתינה. לקראת חג השבועות, מזכיר לנו הרב די את החובה והזכות להכין את ליבנו ככלי לקבלת התורה, להגביר את האחדות ולשאת את אור התורה אל העולם כולו. ■
