01
מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות מאז הקמת הממשלה, לא יכול לפספס את האירוע של התנגחות ראש בראש בין סרוגים רבים לקבוצות הליכודניקים. האחרונים מאשימים את הסרוגים בכך שלא עשו מספיק כדי ללחוץ על בנט וחבריו להימנע מממשלת שמאל-ערבים והפלת נתניהו; הם יוצאים בשצף קצף על כל המגזר הדתי לאומי, כאילו היה שותף בפשע הקמת הממשלה, כאילו אם ראש הממשלה הזו סרוג כל המגזר תומך בה.
מהצד השני קבוצת צייצנים סרוגה התחילה דווקא ליהנות מהמופע. כך הפכה ההתנגחות הזו מוויכוח ענייני בתוך מחנה הימין, לאירוע עם פוטנציאל נפיץ, שעשוי למוטט את המחנה דווקא כעת.
הדיצבלים האלה הגיעו לטונים גבוהים בשבועות האחרונים, לאחר הפגנת הימין בכיכר הבימה בתל אביב נגד העברת התקציב. הליכודניקים שעמדו מאחורי ההפגנה טענו כי התאכזבו מהכיפות הסרוגות, שלא נראו בהמוניהם בכיכר. אבל לפעמים היה נראה שחלקם דווקא שמחו על ההזדמנות, כדי להוכיח לעצמם שהנה ההוכחה שהסרוגים לא איתנו.
02
המתח בין שני החלקים שמרכיבים את המחנה הלאומי לא נולד היום. הוא הגיע לשיאו ערב הגירוש מגוש קטיף, כשרוב הליכודניקים ישבו בבית, בזמן שהסרוגים נאבקו על ביתם. גם רוב הח"כים של הליכוד ושרי המפלגה הצביעו בעד התוכנית, מלבד 12 "המורדים" ששמרו אמונים לדרך הרוויזיוניסטית. ביניהם נמנו אגב גדעון סער, רובי ריבלין, משה כחלון, יולי אדלשטיין וגם איוב קרא.
אמנם במשאל מתפקדי הליכוד המתנחלים הצליחו להביא לרוב נגד התוכנית, אבל זה לא שינה את העובדה שבשורה התחתונה הליכודניקים כמגזר ישבו בבית בזמן הגירוש; אולי צפו בטלוויזיה ובכו, אבל לא היו שם בצמתים ובכיכרות כש"המתנחלים" יצאו להפגין על מפעל חייהם שנחרב.
התמוה העצובה כזכור הייתה המניע למפעל הגרעינים התורניים, שצמח מתוך הבנה שבסוף, ברגע האמת עם ישראל לא היה איתנו. בפריפריה שלחו חיבוק חם למתיישבים, אבל נתנו להם להיאבק לבד.
03
מי שהיה שם בצד ההוא, שהרגיש נרמס ונרדף, מבין את תחושת ההשפלה והכאב. לכן אפשר להבין מה הרגישו מאות אלפי מצביעי ליכוד, כשדניאלה וויס מראשי המתיישבים ערכה מסיבת עיתונאים לאחר קבלת "פשרת אביתר", בה תקפה דווקא את הממשלה הקודמת, זו שאפשרה לה להקים את הישוב תחת עינה הפקוחה. ווייס חיבקה את ממשלת בנט-רע"מ וביטאה באותה הזדמנות בוז כלפי ראש הממשלה היוצא נתניהו, שרבבות ממצביעי הליכוד מרגישים שההשפלה שספג עם הפלתו על ידי אנשים מתוך המחנה הלאומי, מכוונת גם אליהם.
זו הייתה הקריאה לפתיחה מחודשת של הפצע הישן, שמסתבר שטרם הגליד.
04
אבל חצי השנה האחרונה הוכיחה שהסרוגים מתעבים את הממשלה הזו לא פחות ואולי אף יותר ממצביעי הליכוד בעיירות הפיתוח. כזכור כל סקר מראה שדווקא סמוטריץ ובן-גביר שהלכו לאופוזיציה יחד עם הגוש האמוני, הם אלה שזוכים בפופולריות אדירה בציבור הסרוג, בזמן שראש הממשלה הראשון עם כיפה לא עובר את אחוז החסימה.
גם רבני המגזר הביעו את דעתם בצורה החריפה ביותר נגד הממשלה, ודווקא הבעת התמיכה הרבנית הדלה ברפורמות של השר כהנא, שפורסמה בשבוע שעבר על ידי מספר רבנים, מוכיחה עד כמה אין לממשלה תמיכה בציבור הדתי לאומי. כשעל מודעת תמיכה בשר דתות סרוג חתומים מספר רבנים אנונימיים, חלקם בקושי מכהנים כרבני בתי כנסת, ומהצד השני כל בכירי הרבנים יצאו בקריאה נגד הרפורמות, לא צריכים להסביר מה האמירה הרבנית של הציבור הסרוג.
המחנה הלאומי עובר בתקופה הזו תהליך התגברות והתחברות ואסור שרעשי הרקע יפגעו במובן מאליו. לכן הדבר הנכון כעת הוא לחבר כוחות. במקום להתנצח ולהתנגח, לשלב ידיים, כדי שהממשלה הנוכחית תיפול ובעזרת השם תקום כאן ממשלה ימנית ובעיקר יהודית.