פעם עברתי ליד בית הדין הרבני העליון, ובחוץ היתה הפגנה בנושא מסורבות גט. היה לי מוזר לראות שם נערות צעירות, בגיל 15-16, עם שלטים, ושאלתי אחת מהן על מה היא מפגינה. היא אמרה שזה נגד הרבנים. היא לא יודעת בדיוק מה זה ׳מסורבות גט׳, אבל הסבירו לה שיש נשים שהרבנים לא נותנים להן להתחתן, ולא איכפת לרבנים מהסבל של הנשים.
כידוע, חלק הארי בשו״תים של אבן העזר עוסק בהתרת עגונות. הפוסקים יוצאים מגדרם בתחום הזה, גם היום, להתיר לאישה להנשא. באחת התשובות של הרב קוק ב״עזרת כהן״ מציע לו אחיו פתרון הלכתי, והרב לא מוצא לו ביסוס. ואז מוסיף הרב דברים כלליים על תפקיד הרבנים, שהם אמנם מחוייבים לחפש בתורה כל דרך להתיר עגונה, אבל במקרים הנדירים שאין דרך, הם אינם מחוייבים להיות רחמנים יותר מהקב״ה עצמו, מקור הרחמים, שאסר.
הקשיתי את קושייתה של הנערה הנ״ל למו״ר הגרז״ן גודלברג זצ״ל, שכיהן כדיין בבית הדין הרבני העליון, והיה בעל כוח היתר רחב מאד. שאלתיו על כמה פתרונות הלכתיים, והוא השיב, בין היתר: כידוע, יש מאלה שבית הדין מחייבם לתת גט לנשותיהם, שאף יישבו בכלא, ובאכזריות עקרונית לא יתנו גט. אבל יש לי פתרון פשוט ובטוח לגביהם, ואני מבטיח לך שהגט יתקבל באותו היום. מהו? סרבן כזה, נמנע ממנו אוכל עד שיתן גט. אני בודאי אחתום על כך, אין כל בעיה הלכתית או מוסרית בכך. אלא מאי? לך תשכנע את בג״ץ…זכויות אדם…
פעם יצא ששוחחתי על הנושא עם שופטי העליון בדימוס צבי טל ז״ל, ויבלח״א פרופ׳ יצחק אנגלנדר, בוגרי ״כפר הרואה״ ותלמידי הרב נריה, ואמרתי להם שלגרז״ן גודלברג יש פתרון פשוט למקרים הקיצוניים: מניעת מזון לשתי ארוחות. קפצו שניהם כאחד ואמרו: אין סיכוי, זה לא יעבור בג״ץ, זו פגיעה בזכויות יסוד. אמרתי: למנוע שתי ארוחות זו פגיעה בזכויות היסוד של האיש, ואילו לעגן אישה שנים רבות, אחרי התחייבות של ״כדת משה וישראל״, זו לא פגיעה בזכויות היסוד של האישה?