לפני כמה שנים היה לנו שכן שהחליט לגדל את שערות ראשו. בני הקטן היה מכנה אותו: ׳הנזיר׳. אבל יש גם אנשים שמגדלים שיער למטרות ייעודיות וזמניות, שהרי שערות הגוף והראש מתחדשות. בחור חמוד שרצה מאוד לתרום כליה אבל לא עלה בידו, החליט לעשות מעשה – הוא גידל את שערו העבות והזהוב עד מותניים, במהלך השבוע קיפל את השיער בתוך כובעו, והמראה המוזר שמשך מבטים תמוהים כלל לא הפריע לו. כך זה כשחדורים במטרה חשובה – בחלוף מספר חודשים הוא ניגש לעזר מציון כדי לתרום את שיערו להכנת פאה בלונדינית לילדה חולת לוקמיה.
בפרשת נשוא נמצאת פרשת הנזיר. איש או אישה שמחליטים לנדור נדר להיות נזירים לוקחים על עצמם רשימה שלמה של מטלות, שהחשובה והבולטת שבהן היא האיסור לגלח כל שערה בגוף בתקופת הנזירות, והחיוב בסוף הנזירות לגלח את כל שערות הגוף. ׳סתם׳ נזירות היא לשלושים יום, אבל אפשר לנדור נזירות לזמן מסוים ארוך יותר, ואפילו לנדור נזירות לעולם.
לכאורה השיער הוא תוספת זניחה לחלוטין בגוף האדם. גם אדם קרח ללא שערה אחת על קודקודו אמור לתפקד לגמרי כרגיל, ואפילו אישה שמקובל שיש לה שיער, יכולה לכסות את ראשה בכיסוי כלשהו אם אין לה שיער או שמראה השיער שלה לא נראה טוב בעיניה, או כאשר היא נשואה ואז על פי ההלכה היא צריכה להסתיר את שערה מעיני כל גבר אחר פרט לבעלה. גם לשערות במקומות האחרים שבגוף אין משמעות תפקודית לכאורה, חוץ מאשר השערות הדקות של ריסי העין שיש להן תפקיד חשוב מאוד במניעת כניסת חומרים זרים לעין.
ובכל זאת יש תפקיד חשוב לשערות. שערות הראש חוצצות בין הקודקוד עצמו לבין השמש שמעליו ועוזרות להגן על המוח. כמות נכבדה של שיער עשויה גם להקל במקרה של פגיעת ראש. צורת השערות יכולה גם לסייע בזיהוי מחלות מסוימות, הגורמות לנשירת שיער או הפוגעות בצבע ובצורה של השיער. ושלא נשכח שהשיער עבור אישה ולפעמים גם עבור האיש, הוא נזר לראשה כמו יוסף המסלסל בשערו ואשת יפת תואר המגלחת את שיערה. מספרים על סבתי שנולדה וגדלה בהונגריה, שביום חתונתה גולחו כמנהג אבותיה וכמנהג המקום כל שערותיה האדמוניות הארוכות, והיא עומדת ודומעת – מתאבלת על הנזר שהתפזר על הרצפה סביבה בערימה. הסיפור הזה תמיד ציער אותי וזעזע אותי, אבל יותר מכך – הוא נטע בי הערכה עצומה למסירות הנפש של נשים יהודיות לקיום מצוות הטהרה והצניעות.
