01
אילו היו שואלים אותי איך לקרוא למבצע, הייתי מציע את השם "מבצע ביעור חמץ 2" (מבצע ביעור חמץ 1 היה כבר בתש"ח)
02
שלושים הימים שבין פורים לפסח הם ימים קדושים. רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שראש השנה שלנו הוא י"ד ניסן, היום שבו נולדנו כאומה. לפי זה י"ד אדר הוא בבחינת א' אלול. כדוגמת חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות שמוקדש לניקיון הנפש – כך הימים הללו.
03
מה אנו עושים בימים הללו? מחפשים ומבערים את החמץ! ביעור חמץ כשם קוד הוא הניקיון הנפשי והתרבותי מכל ה"החמצות". חמץ הוא בצק, שיש לו ערך מצד עצמו כבסיס ללחם, אולם הוא תפח ותפס יותר מדי מקום. ואילו מצה היא בצק ממוצה – ח"י דקות – שמעניקות לנו לחם מדויק ללא תוספות מיותרות.
04
זוהי העמדה הנפשית של הימים הללו: סילוק דברים מיותרים, ארגון מחדש של החיים בכל המובנים – החל בביעור חמץ, המשך בניקוי אבק, וכלה בסילוק כוחות שמזיקים לנו.
05
הנגזרת של עמדה נפשית מעין זו מתרחבת לכיוונים נוספים: אדם שמבער חמץ הוא אדם נמרץ ודינמי, ולא ישנוני ופסיבי. זוהי מוזיקת הרקע של ימי פסח. פסח מלשון פסיחה, "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים".
06
במישור הבינלאומי ארה"ב התחילה כבר בביעור חמץ לפנינו. כוחות האור בעולם החליטו להפסיק "להכיל" את כוחות החושך ומתחילים לבער בפועל את החצופים.
07
במישור הלאומי אנו עדים לתחילת ביעור חמץ של שלטון הפקידים המנופח במדינת ישראל. לבריוני השמאל, שמאיימים ב"לצאת לרחובות" וב"מלחמת אחים", יתברר שהם אויר חם. רוב הציבור היהודי במדינת ישראל הוא מסורתי ולאומי, וכך רוב כוחות הביטחון שכעת פועלים בעזה; המיעוט הפרוגרסיבי ילמד זאת בדרך הקלה או הקשה.
08
בטיימינג לא מקרי נפתחה כעת המערכה כנגד החמאס. הפסקת האש הדמיונית והמנופחת קרסה. ואנו חוזרים לאמת הממוצה של החיים – שהרע מפסיד והטוב מנצח; בעזרת ה'.
09
בין כה ובין כה בסוף נגיע כשרים לפסח. נקווה שבכמה שפחות טלטלות. ■
