טור אורח

מהנהגותיו של הרב צבי יהודה

המונופול הממשלתי שמי שלא רוצה לשבת בחושך או להפוך לשלולית מהחום חייב להשתמש בו בכל מקרה? מה הצעד הבא, בנק ישראל עושה פרסומות לכסף? בעצם גם זה כבר היה.

"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים… אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ…"

"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'" – זה שאמר הכתוב – "זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע א-לקים" (מדרש ויקרא רבה ט', ב')                         

על פי המדרש, בספר תהילים מוצאים אנו את שכרו של מביא קרבן שלמי התודה המפורט בפרשתנו- "אראנו בישע א-לקים". אלא שעם מביא הקרבן מופיע בתהילים אדם נוסף 'שם דרך' הזוכה בישועת ה'. מה היא אותה שימת דרך העשויה לזכות את כולנו בישועת ה'?

ארבעה פתרונות מביא לכך המדרש, הראשון > "אלו מסלקי דרכים" – אדם העוסק בהסרת מכשולים פיזיים מן הדרך פן יתקל בהם אדם אחר, הוא הראוי לישועת ה', שכן דואג הוא לשמירת גופם וממונם של הבריות.

פתרון שני > "אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה" – אותם המלמדים את הילדים בבית הספר ומשקיעים בהם את מיטב זמנם וכוחם כדי שילכו בדרך הישר ויעשו נחת רוח לבוראם הם הזכאים לישועת ה'.

פתרון שלישי > "אלו חנונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים" – שמי הדרך הם אותם הדואגים להסיר מכשולים רוחניים ועברות בהם עלול לשגות הציבור, כאותו ירקן המעשר את הפירות בטרם יקנו מהם הלקוחות ויאכלו מן הטבל.

הפתרון הרביעי > "אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים" – שמי הדרך הינם אותם המוכנים להקדיש מממונם הפרטי למען יוכלו בני אדם לצאת מביתם גם בשעות החשיכה ללא נטילת סיכון נפילה, שוד או אובדן דרך.

המשותף לארבעת שמי הדרך הינו התמסרותם לדרך, השקעתם בתהליך ללא צורך בסיפוק של ראיית התוצאה. ארבעת שמי הדרך מתקנים דרכים, פגמים ונשמות, שכלל אינם מכירים או שטרם הגיעו לבשלותם. מסירי המכשולים מן הדרך לא מכירים את מי שאולי יעבור בה ואת מטרת הליכתו, הירקנים לא יודעים מי יבוא לקנות את סחורתם, יהודי או גוי, מקפיד במצוות או מזלזל בהם. מלמד התינוקות אינו יודע כיצד יתפתחו, למה יגדלו והאם יכירו בו ובתרומתו לאישיותם, ובוודאי מאירי הדרכים מכיסם אינם יודעים מי יהלך לאורם באישון ליל ולאיזו מטרה.

גדול שכרם של המשקיעים בדרך, בתהליך, בעץ ואינם נזקקים לסיפוק העצום של ההגעה ליעדים, ראית התוצאות והברכה על הפירות. ראויים הם שמי הדרכים למלוכה שכל כולה אינה אלא היכולת לתקן את הדרכים למען יוכל העם להגיע אל יעודו ולממש את הפוטנציאל הגנוז בו.

"שאול לא זכה למלוכה אלא על ידיי שהיה זקנו מדליק נרות לרבים, אמרו מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים" (שם)

עוד במדור זה

מבצע צפון השומרון תחילה

מבצע צפון השומרון תחילה

בשבוע האחרון ביקרתי ביישוב אבני חפץ שבצפון מערב השומרון. היישוב…
האמונה ניצחה

האמונה ניצחה

01ראש הממשלה האחרון לא היה סתם איש שמאל. לפני מספר…
לא טור פרידה

לא טור פרידה

01לפני שש שנים עזבתי את הישיבה לטובת החיים הציבוריים. זה…
זה דור לגאולה

זה דור לגאולה

הגעתי עם הבנות לעליות של תנועת נחלה בשבוע שעבר. סביבנו…
בין ויכוח לגיטימי לבין קמפיין הסתה

בין ויכוח לגיטימי לבין קמפיין הסתה

01שני חריגים יהיו בטור הזה: קודם כל הוא אישי, ובשונה…
חד ושנון: עידן חדש של ראש ממשלה

חד ושנון: עידן חדש של ראש ממשלה

01יאיר לפיד הוא אדם של מילים. חייל ב"במחנה", עיתונאי, פרשן,…
החיים הם לא כדורגל

החיים הם לא כדורגל

01חיי אף אחד לא ישתנו אם הכדור ייכנס לשער של…
מצעד הענווה

מצעד הענווה

01שני מצעדים התקיימו בירושלים בתוך שלושה ימים. אחד אחרי השני…
עובדה – סכנה לדמוקרטיה

עובדה – סכנה לדמוקרטיה

גיל 16, שבת של בלגאן בחברון – תפילת ליל שבת…
הקרב על הדגל

הקרב על הדגל

גורמי השמאל בישראל מצאו להם עניין חדש בשבוע האחרון –…
ואם כהנא צדק

ואם כהנא צדק

בשבוע שעבר פרסם חבר הכנסת מתן כהנא, פוסט ברשת הפייסבוק…
כשהזיכרון הפך לתוכנית עבודה

כשהזיכרון הפך לתוכנית עבודה

סביר להניח שבעוד תקופה אף אחד לא יזכור את השם…
כשאנחנו מנשימים את הטרור

כשאנחנו מנשימים את הטרור

01בשבוע שעבר פינה מסוק צה"ל את אחד מהמחבלים הפצועים בג'נין.…