הלל שליט

משפט שלמה המודרני

המדינה כולה סערה כשהתברר שאישה שעברה טיפולי הפריה נושאת ברחמה עובר שאינו תואם גנטית לה ולבעלה. המקרה עורר שאלות אתיות, מוסריות והלכתיות שונות לגבי זהות האם ׳האמיתית׳, והתחושה בציבור הייתה כי מדובר במעין ׳משפט שלמה׳ של ימינו • בעמותת ׳חי בהם׳ מציגים תמונה רחבה על הנושא, שטומן בחובו מספר תובנות מפתיעות

הוא תכנן להיות איש עסקים, אבל בסוף מצא את עצמו מצחיק אותם: חננאל אמיתי, המכונה ד״ר צחוק, מסביר איך התחיל להצחיק אנשים באוטובוס, מתי הבין שהצחוק מרפא, ומה מטרת מרפאת הצחוק שהקים • ׳משנכנס אדר מרבין בשמחה׳: מדריך מעשי

במקרה של גידול הילד אין לתת תשובות תיאורטיות, אלא יש לבחון את פרטי כל מקרה ורק אז לגשת אל הכרעה

מספר חודשים מדינה שלמה נחשפה למחלקת ההפריות בבית החולים ׳אסותא׳ בראשון לציון, אולם הנסיבות היו מצערות: באמצעיתו של הליך היריון של אחת המטופלות התגלה כי מטענו הגנטי של העובר שברחמה אינו תואם למטען הגנטי שלה ושל בעלה. ההנחה הייתה כי ככל הנראה חלה טעות טראגית במהלך ההפריה, וביצית מופרית של זוג אחד הוכנסה אל נושאת ההיריון האחרת.
תהליך ניתוח המקרה הוביל למחשבה כי ישנו זוג ספציפי נוסף, אשר לו ככל הנראה שייכת הביצית המופרית. הזוג המדובר תבע לקיים בדיקה גנטית וטען בתוקף לשייכות העובר אליו. לא בכדי זכה המקרה המצער לשם ׳משפט שלמה המודרני׳ – סיפור ובו שתי אימהות טוענות לזכות על הילד: האם בעלת הביצית המופרית והאם נושאת ההיריון.
בקשת הזוג הנוסף לבדיקה גנטית בניגוד לרצונה של נושאת ההיריון עוררה דיונים משפטיים, אולם אושרה לבסוף. או אז התגלה כי הזוג הנוסף אינו תואם גנטית לעובר, מה שהוביל לתמונת כאוס ובה עשרות זוגות מטופלי פוריות יכולים להיות תואמים גנטית לעובר. מאז נולדה התינוקת המדוברת, והיא גדלה בבית האם נושאת ההיריון יחד עם בן זוגה.
אולם הסיפור, השלכותיו והשאלות שעלו בעקבותיו עוד רחוק מלהסתיים. השבוע קבע בית המשפט העליון כי שש הנשים הנוספות שהיו מטופלות ביחידה ובני זוגן לא יוכלו לבצע בדיקות גנטיות לבדיקת התאמה מול התינוקת. בתחילה אישר בית המשפט לענייני משפחה לזוגות המדוברים לערוך את הבדיקה הגנטית, וכמוהו בית המשפט המחוזי שדן בערעור שהוגש בנושא. אולם בני הזוג שנרשמו כבר כהוריה של התינוקת במשרד הפנים ערערו לבית המשפט העליון – שהפך את ההחלטה, וברוב של שניים (השופטים אלכס שטיין ועופר גרוסקופף) כנגד דעת מיעוט (השופטת דפנה ברק ארז) קבע שיש לדחות את בקשת הזוגות לבדיקה גנטית.
מקרה זה הוא אולי הסיוט הגדול ביותר של טיפולי הפוריות. המדע, הרפואה והטכנולוגיה הביאו איתם ברכה וחיים חדשים לעולם, וזוגות רבים אשר בעבר היו חשוכי ילדים, נפקדים עתה בזרע של קיימא. אומנם כאשר יד אנושית מתערבת בהליך הטבעי מגיעים לעיתים למצבים קשים מעין אלה, ומקרה מורכב זה העלה מחדש דיונים משפטיים ותורניים-הלכתיים על הליכי ההפריה, על אם פונדקאית, על תרומות זרע וביצית, וכמובן – מה דין המקרה הנוכחי והנדיר.
״עלינו להתחיל ברובד האנושי המורכב והכואב של המקרה״
בית מדרש ועמותת ׳חי בהם׳ הוקמו מוך הבנה כי ציבור האנשים העובדים צמאים לחיבור לעולם התורה. בעמותה זיהו הן את הצורך של האדם ללימוד תורה משמעותי מחד, והן את יכולתו לתרום מידיעותיו ומקצועיותו ללימוד התורה מאידך. הניסיון מוכיח כי המפגש בין התורה לבין המדע מעמיק את לימוד התורה ואת יישום הלימוד בחיי היום יום.
הרב ישי שכטר עומד בראש מכון המחקר ובתי המדרש של עמותת ׳חי בהם׳, אשר עסק בנושא בצורה רחבה לאחרונה, והוא מנסה לעשות סדר בנושא ולהאיר את הפרשייה הסבוכה מהזווית היהודית.
מהיכן מתחילים להביט בכלל על הנושא?
״בטרם ניגש לנושא המורכב המהווה צומת מורכבת בין עולמות המדע, הרפואה, התורה וההלכה לצד המערכה המשפטית – עלינו להתחיל ברובד האנושי המורכב והכואב של המקרה. כשנשאלתי לראשונה על המקרה חשבתי כי אין לדון פומבי בנושא בשל ׳הנוגעים בדבר׳. מדובר במציאות קורעת לב של זוגות הממתינים שנים להתברך בפרי בטן ולהביא לעולם ילדים, ועד שמשאלתם העצומה התמלאה – נוצר כאוס עצום וכואב זה.
כשאני ניגש לנושא, אני מעמיד לנגד עיניי אחד מהזוגות אשר ליוויתי בתהליכי הפוריות המורכבים מהזווית הפסיקתית והאנושית, ומנגד מעמיד לנגד עיניי, ׳להבדיל׳, זוג שהתמודד עם סיטואציה קשה מנשוא של דיונים על הפלה עקב מורכבויות קשות אשר קיימות בוולד העתיד לצאת לאוויר העולם. חז״ל אומרים כי חרב מונחת בין ירכותיו של הדיין ועליו לראות את המורכבות הגדולה של כל הכרעה ואת השלכותיה כעומדות לנגד עיניו ממש. בחלוף הזמן המועט עלינו לשוב ולבחון את שאלות הליבה אשר הציף המקרה״, מפרט הרב שכטר ברגישות.
הייחודיות של המקרה המדובר, לפי הרב שכטר, היא בכך שמדובר במקרה של מעין הליך פונדקאות בלא בחירה והסכמה של מי מהצדדים. ״אומנם בקרב פוסקי ההלכה ניטש ויכוח נוקב בדבר המצבים שבהם ניתן לאפשר הליך תרומת זרע, ביצית או לאפשר הליך פונדקאות, אולם בפועל המציאות הנוהגת בישראל מכילה מגוון מצבים אשר המכנה המשותף לכולם הוא הסכמה בין הצדדים. דומה כי החוט השוזר של החוק והמשפט הנוהג בתחום עובר דרך הצורך בהחלטה מוסכמת בין הצדדים, והיא זו שתוביל להכרעה מי יגדל את הילד. לעומת זאת, במקרה המורכב של אסותא נוצרה ׳פונדקאות׳ בלא בחירה והסכמה, המציפה את השאלה המשפטית בנוגע לילד הנולד, ולצידה יש צורך להתמודד עם שאלות מעמד הגנטיקה מחד ותהליכי ההיריון מאידך כחלק משאלות הגדרת ההורות״.
ציינת כי בהליכי פוריות בדרך כלל אין מחלוקת, אך כמובן שמחלוקות הלכתיות יש.
״נכון, מדובר במחלוקת מורכבת ורבת שנים אשר מעורבת בעיצוב חוק הפונדקאות מחד, וביחסי ההלכה לתרומת זרע וביצית מאידך. עלינו להבין כי במרחב ההלכתי עיוני ישנן מספר קומות לשאלה: קומה א כוללת את ההגדרות היסודיות הנוגעות לזהות ההורים ומשליכות על תחומים ועל דינים רבים ביהדות מהגדרת יהדות, יחס התא המשפחתי הקרוב, איסורי חיתון, הקשרי ירושה ועוד. קומה ב נוגעת להכרעה המשפטית היכן יגדל הילד, או במקרה שלנו – אצל אלו מן ההורים תגדל אותה ילדה. חשוב לזכור כי מראשית הדיון ועד היום יש הרואים בגוונים שונים של פעולות אלו כאסורות מצד ההלכה (עצם הליך הפונדקאות או תרומה, האם ומתי ניתן לעשות זאת, ואם כן – באיזו דרך), אולם בפועל במצב של זוגות חשוכי ילדים, רבים התירו את הנושא תוך הגבלות מסוימות. כיצד אם כן ניגשים לסוגיה שבה האדם, לאור ההתפתחות המדעית והטכנולוגית, החליט להפריד ולפרק שני מרכיבי ההורות של אדם אחד – של האם?״, שואל הרב שכטר.

כיצד ניגשים לסוגיה שבה האדם, לאור ההתפתחות המדעית והטכנולוגית, החליט להפריד ולפרק שני מרכיבי ההורות של אדם אחד – של האם?

הרב שכטר מפרט כי מדובר באחד מאתגרי השיח של תורה-מדע-רפואה-טכנולוגיה, לצד המורכבות האנושית הגדולה ומתוך עולם הפסיקה, ״לבסוף דולים ממקורות בני אלפיים שנה תובנות ואולי אף הוכחות, לעולם מתפתח ומשתנה כשלנו. בצומת מרתק זו אנו עוסקים במכון המחקר של העמותה, מנסים לברר ולחקור, לצלול לים מקורות התורה, לפגוש את גדולי הפוסקים, ומנגד להביא לשיח ליבון ובירור עם גדולי המומחים בתחומים השונים״.
הרב שכטר מזכיר את דברי הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ״ל, שהיה הדמות הבכירה שליוותה את הוועדה שניסחה את חוק הפונדקאות: ״הרב אמר לי ׳בנושאים מחודשים עלינו להלך בזהירות ובעדינות הן במרחב הסברה והן כשמדמים מילתא למילתא בין מקרה ודין אחד למשנהו׳. עלינו לתור אחר המקורות המרתקים העוסקים לפני אלפי שנים ביסודות ובעקרונות בנושא, לצד מקרים הדומים במקצת או יותר למקרים השונים מאוד בימינו, ולבסוף יש לבחון את מקומה ואת משקלה של הסברה״.
אז מי אם הילד?
הרב שכטר מתייחס לשאלה ממספר כיוונים. ״בשאלת הייחוס, האם הילד צריך לעבור גיור אם בעלת הביצית או נושאת הילד ברחמה ׳הפונדקאית׳ אינה יהודייה? איסורי ערווה – מי שייך למעגל האסור להתחתן כקרובי משפחה? ועוד. כל דעה צריכה לתמוך עצמה הן ברמת המקורות, הן ברמת הסברה והן ברמת השינויים והגילויים במציאות החדשה״.
הרב שכטר נוגע במרכיב הסברה בסוגיה, ומתחיל משתי הדעות הקוטביות הנמצאות בפוסקים ״ישנה הגישה הגנטית שעליה נמנו פוסקים דוגמת הרב ברנסדופר והרב נבנצאל, ועימה מנויים היום הרב עמאר ועוד. כל אלו רואים במטען הגנטי כמעצב את תכונות הוולד, ומנגד האם הרחמית נתפסת רק כסביבת גידול, כמעין ׳אינקובטור׳ לעובר. משכך דומה שכל ההגדרה ההורית תיסוב כלפי האם והאב הגנטיים. הגישה ה׳רחמית׳ רואה באם הרחמית – המולידה את אם הילד, כדברי משה רבינו ׳האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילדתיהו.. כאשר ישא האומן את היונק׳. על גישה זו מנויים הגרש״ז אוירבך, הגרז״ן, הציץ אליעזר ועוד – והיא רואה בתהליך הגידול ברחם כהגדרת הורות מרכזית ברמה המציאותית, שכן שם הילד הופך לייצור חי ממש, ובמיוחד מנקודת המבט התורנית של היהדות״.
הרב שכטר מביא את ראשית הגישה ׳הרחמית׳ בשו״ת אבן יקרה, המתייחס למקרה של השתלת שחלות מאישה אחת לחברתה. ההשתלה נתפסה כתרומת איברים, וממילא השחלה הופכת לחלק מן האישה הנתרמת למרות שבפועל – הביציות ומטענן הגנטי שייכים לתורמת השחלה.
ישנה גישה שלישית – הגישה המשלבת מספק, ועליה נמנים הרב ווזנר, הרב אשר וייס ועוד – אשר אינה מכריעה בין שתי האימהות בגלל הספק, הראיות והסברות החזקות לכל צד, ונוקטת כי יש להחמיר אחר שתי האימהות.
למחקר הרפואי והמדעי יש מה לתרום לדיון ההלכתי?
״המציאות המתחדשת על כל השינויים והחידושים בה היא צלע אחת, אבל מדהים לראות כיצד מחקר עדכני בזמן האחרון מוסיף נפח לדיון. לדוגמה, אחד מכיווני המחשבה שמעלים תומכי הגישה הגנטית הוא כי בעזרת המדע והטכנולוגיה ייתכן ולא רחוק היום שבו ניתן יהיה לקיים לא רק הפריה חוץ גופית, אלא אף היריון חוץ גופי: יצירת ׳רחם מלאכותית׳. דוגמה זו רוצה להמחיש כי ברור שהמקור הבלעדי הוא המקור הגנטי״, מסביר הרב שכטר.
הרב מפרט כי אומנם ברמה המעשית דומה שרחם מלאכותית באדם היא עדיין בגדר תחומי ׳העתיד׳, אולם מנגד דווקא בשנים האחרונות מתפתח תחום רחב המכונה ׳אפיגנטיקה׳ – המציג השפעות שונות על ההתבטאות הגנטית. ד״ר חי זמור, מחוקרי העמותה ומלומדיה, הוא בעל דוקטורט על תחום האפיגטיקה שחקר ובדק את הנושא, והציג את מסקנותיו במסגרת העמותה. ד״ר זמור הציג את השלכות ההיריון על התבטאות הקוד הגנטי בעובר. לדוגמה, מחקר מרתק שנערך על עכברים הוכיח שיש השפעה משמעותית של הרחם שבה גדל הוולד על התכונות שיבואו בו לידי ביטוי. אומנם המטען הגנטי מגיע מבעלת הביצית, אך הוא מושפע גם מסביבת ההיריון – מ׳האם הרחמית׳. מחקר זה מקשה על הגישה הגנטית, ומחזק דווקא את הגישה הרחמית.


״ישנן שתי אימהות! לא מצד החומרה, אלא מצד האמת״

אלא שיש גישה רביעית בנושא, פחות מוכרת ומדוברת ״היו מגדולי הפוסקים, כדוגמת הרב בן ציון אבא שאול והרב שטרנבוך שנטו לגישה זו, ואף אנוכי הקטן נוטה אליה – גישה שסוברת כי ישנן שתי אימהות! לא מספק ומחומרה כי קשה להכריע, אלא מצד האמת. גישה זו יכולה להישמע מתמיהה בהתחלה, שכן היכן מצינו שלאדם שתי אימהות? אולם התמיהה הופכת לחיזוק: כי היכן מצינו שההורות הטבעית הופרדה לשניים בצורה מלאכותית?״.
הרב שכטר מציין כי כמו שבהורות רגילה, לפחות בעין העבר, הגבר היה אחראי על המטען הגנטי והאם הייתה אחראית גם על הסביבה הרחמית – ושניהם היו הורים במלוא מובן המילה, כך גם כיום: ״גם כאשר הופרדה ההורות של האם לשני מרכיביה, הגנטי והרחמי, יהיו שתי אימהות – במובן הטבעי והשלכותיו הדיניות. כמובן שבשאלת גידול הילד נצטרך להכריע בין האימהות ובין הזוגות״, אומר הרב שכטר.
אחד המתייחסים לנושא הוא פרופסור אליהו לויטס, ראש המחלקה החוץ גופית בסורוקה, אשר הרצה בערב עיון מטעם ׳חי בהם׳: ״אומנם המטען הגנטי מגיע מבעלת הביצית, אך השפעות רבות מתרחשות ברחם האישה הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמת האפי גנטיקה. צריך להבין כי כל תא בגוף החי והאדם זהה במטענו הגנטי, אולם כולנו רואים הבדל עצום בין היד לבין הכבד והעין – ההתבטאות של הקוד הגנטי בכל אחד מהם מובילה לאיבר שונה בתכלית. היום אנו מתחילים לזהות ומעט להבין את ההשפעות השונות של הרחם ושל האם על העובר הגדל בתוכה״. הרב שכטר מוסיף על דבריו ״לעניות דעתי הדלה ייתכן אף לומר כי יהיה הבדל בין הסוגיות השונות לגבי איזו אם תהיה במרכז ההכרעה, לדוגמה – ניתן לומר שלתחום הגדרת היהדות דווקא האם הרחמית תהיה המגדירה, ובדיני מעגל הקרבה לדיני הערווה – שתי האימהות, וכו״.
ובחזרה אל המקרה של אסותא, האם במקרה זה תהיה אותה המחלוקת?
״התשובה היא חמקמקה מעט, וזה קשור למה שפתחתי בו, כאמור בגלל אי ההסכמה והטעות המצערת, במקרה זז כולם מבינים שהשאלה מי יגדל את הילד לא תיפתר בהסכם קיים (ניתן לראות שגם מי שטען שהאם הרחמית היא האם בכל זאת אפשר מצב שבו בפועל הוולד יגדל אצל הזוג הגנטי חשוך הילדים), כיצד אם כן ניתן להכריע אצל איזה זוג יגדל הילד? האם לדעת פוסקי היהדות נשוב באופן מלא להגדרת ההורות כמו בדיני הקרבה, הגיור וכו׳?
לדעתי שאלה זו היא ׳שאלה מסדר ב׳: הבסיס לדיון המשפטי על חזקת הילד אומנם יתבסס על הגדרת ההורות כפי שהצגנו מעלה, אך איננו דיון זהה. לשאלה מי יוגדר כהורה לטענת חובת גידול הילד וזכות גידול הילד יכולות להיות גם הכרעות אחרות ומפתיעות במיוחד לגישות הרואות בשתי הנשים אימהות רלוונטיות. גם לפי הגישות המכריעות בין האימהות נושא חזקת ההורות והגידול מושפע ממרכיבים שונים ונוספים.
איפה טובת הילד בכל הסיפור?
״לטעמי ולדעתי הדלה לא רק שיש משמעות לטובת הילד, אלא שלעיתים נראה במקורות היהדות כי טובת הילד היא השיקול המרכזי בראש הפירמידה בהכרעת שאלות הגידול וחזקת ההורות. השאלה אינה רק למי הזכות לגדל אותו, אלא מה יהיה נכון לו. בניגוד לשאלות ההלכתיות מהסדר הראשון שבהן ישנן גישות חותכות לכאן או לכאן, במקרה של גידול הילד אין לתת תשובות תיאורטיות, אלא יש לבחון את פרטי כל מקרה ורק אז לגשת אל הכרעה. סיבות אלו מבהירות מדוע יש בעיה גדולה במתן פסק פומבי במקרה ספציפי אשר האנשים הנוגעים בדבר אינם ידועים ופרטיו אינם פרוסים לפניך״, אומר הרב שכטר.
מאיזה שלב בהפריה כבר יש ׳פוטנציאל חיים׳?
״שאלה מרתקת בדבר ׳טובת הילד׳ מתחילה כבר בשלב ה׳ביצית המופרית׳. האם ניתן יחס לביצית זו כפוטנציאל עובר או שמא היא חומר בלבד? הרב ווזנר דן בשאלת חילול שבת לצורך תהליך הפריה מצד דיני פיקוח נפש, אומנם בחלק מהמצבים מכריע לאיסור אך מציף את הדיון של פוטנציאל החיים הגלום בה. מקרה מורכב נוסף העסיק את בית הדין במצב של זוג אשר היה זה סיכויה האחרון של האם להרות, ואכן ההפריה הצליחה – אך הזוג התגרש בטרם הוכנסה הביצית לרחם האישה. האב רצה לשבור את המבחנות, אך האם טענה כי זה הסיכוי האחרון שלה לילדים.
מרתק לראות כי בשתי סוגיות משמעותיות אשר מעסיקות את עולם הפסיקה בין תורה ובין מדע נמצאת הביצית המופרית, וחלק מרכזי בדיון הוא כיצד הכירו חז״ל בדבר קיומה של ביצית במהלך ההיריון האנושי. מרתק לראות כי שאלה זו קיימת אף בבעלי החיים ומעסיקה את גדולי הפוסקים בשאלת הבשר המתורבת המתרבה מתא אשר נלקח מביצית מופרית דווקא. האם התוצר יהיה מותר גם בלא שחיטה? האם יחשב כפרווה?״, שואל הרב שכטר.
מה עם האבא, בן הזוג של האם הפונדקאית? נראה ששכחנו אותו בכל האירוע.
״שאלה מצוינת. הרב שלמה דיכובסקי, מגדולי דייני בי״ד הגדול, הציג בערב העיון שלנו גישה מרתקת ומפתיעה: אומנם עלינו להתחיל את השאלה בהגדרת האימהות ולבחון את היחס בין האם הגנטית לבין האם הרחמית, אולם אל לנו לשכוח שיש גם אב בזירה. האב הגנטי ודאי הוא אבי הילד, ואילו האב המגדל אינו בעל קשר וזיקה עצמי אל הוולד אלא רק דרך האם. מסיבה זו נוטה הרב להכריע דרך הצבת משוואת האחוזים: האב הגנטי 50%, האם הגנטית לפחות עוד כמה אחוזים (לשיטתו עוד הרבה מכך, אבל גם אם לא), ולכן מירב האחוזים מטים את הכף לדעתו לזוג הגנטי.
״בערב העיון שאלתי מדוע בחינה של אחוזים נכונה במקרה שלנו, הרי הגדרת ההורות אינה באחוזים? האב הוא ההורה המרכזי לתחום הייחוס, אך האם הוא ההורה המרכזי לפיו מגדירים יהדות? האם במקרה זה נכון ללכת לפי משקל האחוזים אשר לכאורה מעמיד את הוויכוח בין הזוגות, או שמא לאחר שהגדרנו מי מהזוגות שייך לעניין (לדעתי הענייה שתי האימהות) יש לשים במרכז הזירה את טובת הילד – וכן לראות בשני בני הזוג ובשתי הזוגות, כולל האב המגדל, כשייכים בשאלה. מרתק היה לראות כי הרב דיכובסקי רואה במהלך שסלל חיבור בין סוגיית טובת הילד, אפילו משלב ביצית מופרית, למרכיב האחוזים ושייכות כל זוג וזוג״, מסביר הרב שכטר.


מילה לסיום

לרב שכטר חשוב להדגיש כי דיונים אלו נוגעים בסוגיות חשובות של מקור החיים מצריכים זהירות יתרה וענווה גדולה, ויש להביאם לפתחם של גדולי תורה. ״אך מעבר לשיח התאורטי יש לזכור כי מקרים קשים מעין זה אשר אירע באסותא מזכירים לכל גורמי המקצוע והגורמים ההלכתיים הנוגעים בדבר להוסיף משמרת על משמרת, על מנת שההתערבות האנושית בהליכים הטבעיים בעולמו של הקב״ה יהיו לברכה וחס וחלילה לא לקללה. כדברי המדרש ׳כל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל שאין מי שיתקן אחריך׳״.
בנוסף, מציע הרב שכטר הצעות שונות למניעת טעויות חוזרות: ״יש לנסות ולהוסיף בקרה אנושית חיצונית לגוף האחראי על ההפריות, כמו שמקיימים לעיתים בליווי התהליך מבחינה דתית, וייתכן ואף יש לחוקק זאת בחוק בכדי שיתרון זה יהיה נחלת הציבור הכללי. כיוונים מרתקים נוספים לבחינה אשר עלו בשיח נגעו באפשרות לקחת עם הביצית מעטפת של פלסמה ותאים שונים אשר יאפשרו בדיקה מהירה מייד בטרם הכנסת הביצית לרחם, דבר שיכול גם הוא להוריד את שכיחות הטעות״. ונאמר אמן. ■

עוד במדור זה

לזכרו של הראל בירנשטוק הי״ד

לזכרו של הראל בירנשטוק הי״ד

30‭ ‬ יום‭ ‬מאז‭ ‬שהראל‭ ‬בירנשטוק‭ ‬נפל‭ ‬בקרב‭ ‬בלבנון‭. ‬דברים‭ ‬שכתבתי‭ ‬לזכרו‭-‬

הראל‭ ‬בירנשטוק‭ ‬היה‭ ‬עבורי‭ ‬דוגמה‭ ‬אישית‭, ‬מסמן‭ ‬יעד‭ ‬ועומד‭ ‬בו‭, ‬מתמיד‭, ‬שמח‭ ‬בהתמדה‭ ‬שלו‭ ‬בעקביות‭, ‬משוחרר‭ ‬ושמח‭, ‬רציני‭ ‬ושובב‭, ‬שילוב‭ ‬נדיר‭ ‬של‭ ‬חבר‭ ‬ומפקד‭.‬

הרצינות‭ ‬שבה‭ ‬הראל‭ ‬הכין‭ ‬הורדת‭ ‬פקודה‭ ‬לקו‭ ‬הקרוב‭, ‬מצגת‭ ‬מסודרת‭ ‬שיש‭ ‬בה‭ ‬הכל‭, ‬תמונות‭ ‬ושקפים‭, ‬מטרה‭ ‬ופרטים‭ ‬קטנים‭, ‬מידע‭ ‬טכני‭ ‬חשוב‭ ‬וענייני‭ ‬ת‮"‬ש‭ ‬ויציאות‭. ‬הרצינות‭ ‬הזאת‭ ‬שבה‭ ‬הוא‭ ‬יצא‭ ‬לרוץ‭ ‬בעקביות‭, ‬להתאמן‭, ‬הרצינות‭ ‬שבה‭ ‬הוא‭ ‬ניהל‭ ‬את‭ ‬הפלוגה‭ ‬ואת‭ ‬החיים‭ ‬האישיים‭, ‬באה‭ ‬כמעט‭ ‬בסתירה‭ ‬מוחלטת‭ ‬לצחוקים‭ ‬ולשטויות‭, ‬לריקודים‭ ‬עם‭ ‬החבר'ה‭ ‬ולנחת‭ ‬של‭ ‬שיחת‭ ‬עומק‭ ‬ביום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬הקו‭ ‬בסוריה‭.‬

בדרך‭ ‬כלל‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬הולך‭ ‬ביחד‭, ‬שובבות‭ ‬ושמחה‭ ‬עם‭ ‬התמדה‭ ‬ורצינות‭. ‬הראל‭ ‬לימד‭ ‬אותנו‭ ‬שדווקא‭ ‬כן‭, ‬אפשר‭ ‬לטייל‭ ‬בחו"ל‭, ‬לרדת‭ ‬לירדן‭, ‬לשחות‭ ‬בכינרת‭ ‬ולחגוג‭ ‬את‭ ‬החיים‭ ‬עד‭ ‬הקצה‭ ‬ובדיוק‭ ‬עשר‭ ‬דקות‭ ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬להשקיע‭ ‬100%‭ ‬מעצמך‭ ‬במשימות‭ ‬שחשובות‭ ‬לך‭, ‬למשפחה‭ ‬שלך‭ ‬ולעם‭ ‬שלך‭.‬

הראל‭ ‬היה‭ ‬ציוני‭ ‬מאד‭, ‬פטריוט‭ ‬ואידאולוג‭ ‬במובן‭ ‬הכי‭ ‬פשוט‭ ‬של‭ ‬המילה‭, ‬גם‭ ‬כשזה‭ ‬לא‭ ‬הסתדר‭ ‬עם‭ ‬העבודה‭ ‬באלביט‭, ‬וגם‭ ‬שהגברת‭ ‬שהייתה‭ ‬ממונה‭ ‬עליו‭ ‬עשתה‭ ‬פרצופים‭, ‬הראל‭ ‬ראה‭ ‬בהיותו‭ ‬מפקד‭ ‬פלוגה‭ ‬במילואים‭ ‬שליחות‭ ‬פשוטה‭, ‬בלי‭ ‬יותר‭ ‬מדי‭ ‬צלצולים‭, ‬לא‭ ‬נטל‭, ‬זכות‭, ‬היה‭ ‬לו‭ ‬קשה‭ ‬להתגעגע‭, ‬להיות‭ ‬רחוק‭ ‬מאליה‭ ‬והילדים‭, ‬ראיתי‭ ‬עליו‭ ‬וגם‭ ‬שוחחנו‭ ‬על‭ ‬זה‭ ‬פעם‭, ‬הראל‭ ‬לא‭ ‬רצה‭ ‬קיצורי‭ ‬דרך‭, ‬הצעתי‭ ‬לו‭ ‬פעם‭ ‬שאביא‭ ‬אותם‭ ‬אליו‭, ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬הסכים‭ ‬בשום‭ ‬אופן‭. ‬לא‭ ‬רצה‭ ‬פריוולגיות‭.‬

המילואים‭, ‬והמלחמה‭ ‬בכלל‭, ‬היו‭ ‬בראש‭ ‬שלו‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭, ‬הוא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬רצה‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬צה"ל‭ ‬מנצח‭, ‬את‭ ‬תבוסת‭ ‬המשטר‭ ‬באיראן‭, ‬ניצחון‭ ‬בלבנון‭ ‬ובעזה‭, ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬חלק‭ ‬מזה‭, ‬ממש‭ ‬פיזית‭.‬

דיברנו‭ ‬על‭ ‬הכטב"מים‭ ‬שאלביט‭ ‬מייצרת‭ ‬הראל‭ ‬הסביר‭ ‬איך‭ ‬זה‭ ‬עובד‭ ‬ושהכנפונים‭ ‬נפתחים‭ ‬אחרי‭ ‬השיגור‭, ‬הוא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬אהב‭ ‬את‭ ‬הפיתוחים‭ ‬והטכנולוגיה‭, ‬אהב‭ ‬לדעת‭ ‬שהוא‭ ‬חלק‭ ‬מביטחון‭ ‬ישראל‭ ‬ומהעשיה‭ ‬החשובה‭.‬

יש‭ ‬חכמה‭ ‬בלדעת‭ ‬לתת‭ ‬ויש‭ ‬חכמה‭ ‬גדולה‭ ‬יותר‭ ‬בלדעת‭ ‬לקבל‭… ‬למדתי‭ ‬מהראל‭ ‬לקבל‭ ‬עזרה‭, ‬לבקש‭ ‬מחבר‭ ‬שיכול‭ ‬לעזור‭, ‬כמה‭ ‬שמחתי‭ ‬להיות‭ ‬שם‭ ‬כשצריך‭ ‬להדפיס‭ ‬משהו‭, ‬לעצב‭ ‬משהו‭, ‬לערוך‭… ‬ראיתי‭ ‬בזה‭ ‬שליחות‭, ‬הזמנתי‭ ‬את‭ ‬הראל‭ ‬אלינו‭, ‬הזמנתי‭ ‬והוא‭ ‬פשוט‭ ‬בא‭, ‬וזה‭ ‬היה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬משמח‭. ‬האיש‭ ‬ידע‭ ‬לשחרר‭, ‬ידע‭ ‬לקבל‭ ‬כמו‭ ‬שידע‭ ‬לתת‭. ‬בלי‭ ‬חשבונות‭ ‬מסובכים‭, ‬בלי‭ ‬פחד‭ ‬להיות‭ ‬חייב‭.‬

אם‭ ‬התאים‭ ‬לו‭, ‬הוא‭ ‬בא‭, ‬ככה‭ ‬פשוט‭.‬

פעם‭ ‬היה‭ ‬יום‭ ‬סגל‭ ‬בבית‭ ‬החייל‭, ‬פה‭ ‬לידנו‭ ‬ביד‭ ‬לבנים‭. ‬

08‭ ‬בבוקר‭, ‬אני‭ ‬כבר‭ ‬לא‭ ‬זוכר‭ ‬בדיוק‭ ‬מה‭ ‬ואיך‭, ‬רק‭ ‬זוכר‭ ‬שהוא‭ ‬הופיע‭ ‬וכל‭ ‬כך‭ ‬שמחתי‭. ‬זה‭ ‬היה‭ ‬חודש‭ ‬אחרי‭ ‬שנכנסנו‭ ‬לביתנו‭ ‬החדש‭. ‬ואז‭ ‬הם‭ ‬באו‭, ‬בירנשטוק‭ ‬ויואב‭ ‬לזר‭ ‬ואבי‭ ‬קליין‭, ‬הם‭ ‬פירגנו‭ ‬והחמיאו‭ ‬והשאירו‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬אור‭ ‬בבית‭ ‬אחריהם‭, ‬כזה‭ ‬כיף‭, ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬געגוע‭… ‬אפילו‭ ‬קפה‭ ‬לא‭ ‬הספקתי‭ ‬להכין‭ ‬להם‭, ‬בקושי‭ ‬מים‭.‬

הראל‭ ‬היה‭ ‬שולח‭ ‬הודעה‭- ‬אני‭ ‬חונה‭ ‬למטה‭, ‬ועניתי‭ ‬ברוך‭ ‬הבא‭, ‬וכל‭ ‬כך‭ ‬שמחתי‭.‬

היכולת‭ ‬שלו‭ ‬להתחבר‭ ‬עם‭ ‬כל‭ ‬אחד‭, ‬להכיר‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬אנשים‭, ‬להבין‭ ‬לליבו‭ ‬של‭ ‬אדם‭.‬

היכולת‭ ‬הנדירה‭ ‬להנהיג‭ ‬מצד‭ ‬אחד‭ ‬ולהקשיב‭ ‬מצד‭ ‬שני‭…‬

היה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬כיף‭ ‬איתך‭, ‬הראל‭, ‬כל‭ ‬כך‭ ‬בטוח‭ ‬בסביבתך‭, ‬היה‭ ‬טוב‭ ‬כל‭ ‬כך‭. ‬הלוואי‭ ‬שנדע‭ ‬לספר‭ ‬לדורות‭ ‬הבאים‭ ‬מי‭ ‬היית‭, ‬שידעו‭ ‬גם‭ ‬הם‭ ‬שהיית‭ ‬כזה‭… ‬■

אי של יציבות בתוך הכאוס

אי של יציבות בתוך הכאוס

ביום‭ ‬רביעי‭ ‬שעבר‭ ‬כ"ב‭ ‬אב‭, ‬ב11‭:‬53‭ ‬שקעה‭ ‬השמש‭ ‬בלבנון‭, ‬פיצוץ‭ ‬גדול‭ ‬שאחריו‭ ‬הסתרר‭ ‬שקט‭ ‬מעיק‭, ‬מאז‭ ‬אני‭ ‬מסתובב‭ ‬עם‭ ‬גוש‭ ‬כזה‭ ‬בחזה‭, ‬בלי‭ ‬אוויר‭ ‬בריאות‭.‬

הראל‭ ‬בירנשטוק‭ ‬ותמיר‭ ‬וקנין‭ ‬נהרגו‭ ‬במקום‭, ‬עוד‭ ‬ארבעה‭ ‬חיילים‭ ‬נפצעו‭…‬

‮"‬בירנשטוק‮"‬‭, ‬הראל‭ ‬בירנשטוק‭, ‬ניצוץ‭ ‬של‭ ‬יציבות‭ ‬בכאוס‭ ‬הגדול‭, ‬החיים‭ ‬בצל‭ ‬מילואים‭ ‬ומילואים‭ ‬בצל‭ ‬החיים‭, ‬שגרה‭ ‬ומדים‭ ‬ושוב‭ ‬שגרה‭, ‬לחימה‭ ‬וחברים‭, ‬כולם‭ ‬משמשים‭ ‬בערבוביה‭ ‬אין‭ ‬סופית‭.‬

מין‭ ‬לופ‭ ‬כזה‭.‬

הראל‭ ‬היה‭ ‬עבורי‭ ‬עוגן‭ ‬של‭ ‬מחשבה‭ ‬צלולה‭, ‬מפקד‭ ‬פלוגה‭ ‬וחבר‭ ‬קרוב‭, ‬אחד‭ ‬כזה‭ ‬שאפשר‭ ‬לסמוך‭ ‬עליו‭ ‬שיודע‭ ‬את‭ ‬הדרך‭…‬

אנחנו‭, ‬החיילים‭ ‬של‭ ‬הראל‭. ‬ידענו‭ ‬מלא‭, ‬יותר‭ ‬מכל‭ ‬אחד‭ ‬אחר‭ ‬בגדוד‭, ‬הראל‭ ‬היה‭ ‬מעביר‭ ‬למטה‭ ‬את‭ ‬מה‭ ‬שידע‭, ‬בבהירות‭, ‬בהודעות‭ ‬קצרות‭ ‬ומסוייגות‭, ‬הוא‭ ‬כתב‭ ‬לנו‭: ‬‮"‬המח"ט‭ ‬הוריד‭ ‬אתמול‭ ‬פקודה‭ ‬למג"דים‭. ‬הכל‭ ‬יכול‭ ‬להשנות‭, ‬והכל‭ ‬עוד‭ ‬ישתנה‭, ‬חייכו‭ ‬לשינויים‭…‬‮"‬

ואז‭ ‬מספר‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שאפשר‭, ‬שנדע‭ ‬קּדימה‭, ‬נהיה‭ ‬מעודכנים‭ ‬ונעדכן‭ ‬את‭ ‬המשפחות‭, ‬להפחית‭ ‬את‭ ‬הערפל‭, ‬להוסיף‭ ‬בהירות‭.‬

אי‭ ‬של‭ ‬יציבות‭ ‬בכאוס‭…‬

והכל‭ ‬השתנה‭ ‬באמת‭, ‬1000‭ ‬פעם‭, ‬והראל‭ ‬כתב‭ ‬בקבוצה‭- ‬כמו‭ ‬שהבטחתי‭ ‬הכל‭ ‬השתנה‭, ‬הפעילות‭ ‬המבצעית‭ ‬עברה‭ ‬מעזה‭ ‬ללבנון‭, ‬והתאריכים‭ ‬שונו‭ ‬אבל‭ ‬הראל‭ ‬בשלו‭, ‬מעדכן‭, ‬מחייך‭ ‬לשינויים‭, ‬בודק‭ ‬שכולם‭ ‬קיבלו‭ ‬ומבינים‭…‬

זה‭ ‬הראל‭, ‬חושב‭ ‬על‭ ‬האחר‭, ‬נוכח‭ ‬אצל‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬ואחד‭ ‬מאיתנו‭, ‬דואג‭ ‬לחבר‭ ‬בפלוגה‭ ‬שעובר‭ ‬גירושין‭ ‬לא‭ ‬טובים‭, ‬ולחבר‭ ‬אחר‭ ‬לעבודה‭… ‬דואג‭ ‬לערב‭ ‬גיבוש‭ ‬ולמורל‭ ‬גבוה‭, ‬בעיקר‭ ‬דואג‭ ‬לחיילים‭, ‬הרבה‭ ‬לפני‭ ‬שדואג‭ ‬לעצמו‭.‬

אלפי‭ ‬אנשים‭ ‬עברו‭ ‬בשבעה‭ ‬על‭ ‬הראל‭ ‬השבוע‭, ‬לכולם‭ ‬יש‭ ‬קצת‭ ‬או‭ ‬הרבה‭ ‬בירנשטוק‭ ‬בלב‭, ‬לכולם‭ ‬הוא‭ ‬נכנס‭ ‬עמוק‭ ‬בפנים‭ ‬ונשאר‭ ‬לתמיד‭, ‬מצא‭ ‬פינה‭ ‬בלב‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬מי‭ ‬שפגש‭, ‬תוך‭ ‬דקות‭.‬

הראל‭ ‬השאיר‭ ‬אחריו‭ ‬משפחה‭ ‬גדולה‭ ‬ומגובשת‭, ‬אשה‭ ‬ו‭-‬4‭ ‬ילדים‭. ‬

תאומות‭ ‬ו2‭ ‬בנים‭, ‬אחד‭ ‬בן‭ ‬6‭ ‬ואחד‭ ‬עוד‭ ‬בן‭ ‬שנה‭ ‬ושמונה‭ ‬חודשים‭, ‬ילדים‭ ‬שיגדלו‭ ‬לתוך‭ ‬מורשת‭ ‬גדולה‭ ‬ובלי‭ ‬אבא‭, ‬חשבתי‭ ‬הרבה‭ ‬השבוע‭ ‬מה‭ ‬הראל‭ ‬היה‭ ‬אומר‭ ‬אם‭ ‬היה‭ ‬רואה‭ ‬את‭ ‬הגל‭ ‬האדיר‭ ‬של‭ ‬האהבה‭ ‬שהוא‭ ‬זוכה‭ ‬לו‭, ‬בגדוד‭, ‬ביישוב‭, ‬בשבעה‭, ‬איך‭ ‬היה‭ ‬מובך‭ ‬ומפטיר‭: ‬‮"‬שטויות‭, ‬תמשיכו‭ ‬קדימה‭ ‬תזכרו‭ ‬מה‭ ‬למדתם‭ ‬ותתקדמו‭…‬‮"‬‭ ‬התפקיד‭ ‬שלנו‭ ‬עכשיו‭ ‬הוא‭ ‬לזכור‭, ‬לזכור‭ ‬לנצח‭ ‬ולספר‭ ‬את‭ ‬הסיפור‭ ‬הלאה‭, ‬לספר‭ ‬מי‭ ‬היה‭ ‬הראל‭, ‬לספר‭ ‬מה‭ ‬שלימד‭ ‬אותנו‭, ‬לאהוב‭, ‬לצחוק‭,‬‭ ‬לחגוג‭ ‬את‭ ‬החיים‭, ‬לקחת‭ ‬אוויר‭, ‬לדעת‭ ‬לשמוח‭ ‬גם‭ ‬כשקשה‭, ‬למצוא‭ ‬את‭ ‬הזמן‭ ‬לטייל‭, ‬למצוא‭ ‬זמן‭ ‬לקרוא‭ ‬משהו‭, ‬תמיד‭ ‬להתפתח‭.‬

ולרוץ‭, ‬לרוץ‭ ‬מלא‭ ‬ולשפר‭ ‬תוצאה‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭… ‬טוב‭, ‬את‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬יישמנו‭.‬

לספר‭ ‬לעולם‭ ‬שהיה‭ ‬לנו‭ ‬מפקד‭ ‬גיבור‭ ‬בצבא‭,  ‬שידע‭ ‬לקחת‭ ‬את‭ ‬הפלוגה‭ ‬קדימה‭, ‬להרים‭ ‬את‭ ‬הרוח‭, ‬להתגבר‭ ‬על‭ ‬הקשיים‭ ‬ולנשום‭ ‬עמוק‭, ‬גם‭ ‬כשלא‭ ‬רואים‭ ‬את‭ ‬הסוף‭.‬

לספר‭ ‬על‭ ‬מורשת‭ ‬של‭ ‬אהבת‭ ‬אדם‭, ‬של‭ ‬דאגה‭ ‬לזולת‭. ‬של‭ ‬אחריות‭, ‬רצינות‭, ‬מקצועיות‭.‬

וגם‭ ‬על‭ ‬חבר‭ ‬טוב‭, ‬שידע‭ ‬לקפוץ‭ ‬הביתה‭ ‬לבקר‭, ‬לשבת‭ ‬לדבר‭, ‬שידע‭ ‬לרקוד‭ ‬עם‭ ‬החבר'ה‭ ‬כאילו‭ ‬אין‭ ‬מחר‭, ‬לעשות‭ ‬שטויות‭, ‬לצחוק‭ ‬ביחד‭, ‬לשחרר‭ ‬רגע‭ ‬את‭ ‬העומס‭ ‬ולשים‭ ‬מוזיקה‭. ‬

כמו‭ ‬בשיר‭ ‬של‭ ‬אילן‭ ‬גולדהריש‭, ‬ששר‭ ‬אריק‭ ‬אינשטיין‭: ‬‮"‬שרק‭ ‬נמצא‭ ‬כוחות‭ ‬להתגבר‭, ‬שרק‭ ‬נמצא‭ ‬מילים‭ ‬בתוך‭ ‬האלם‭, ‬המון‭ ‬מילים‭ ‬רוצות‭ ‬להאמר‭ ‬וכל‭ ‬מילה‭ ‬בתוך‭ ‬דמעה‭ ‬נמהלת‭…‬‮"‬‭ ‬■

צבי גולדברג יבדלח״א עם המ״פ הראל בירנשטוק…
דברי‭ ‬קהלת

דברי‭ ‬קהלת

יש אנשים שהביוגרפיה שלהם נראית כמו ספר פנטזיה. כזה הוא פרופ׳ משה קופל. מי שכבר בגיל 23 אחז בתואר דוקטור למתמטיקה, עלה לישראל מניו יורק כרווק בן 24 הישר אל כותלי האקדמיה בבר אילן כמרצה, ומצא את עצמו ברבות הימים כאחד האנשים המשפיעים ביותר בפוליטיקה הישראלית, כמייסד ויושב ראש ״פורום קהלת״.
קופל הוא אדם שניחן בדעות נחרצות ובאידיאולוגיה רצינית ובלתי מתפשרת, אותן הוא מאזן בחן בעזרת חוש הומור מוצלח. בשיחה גלויה הוא שוטח את עמדותיו ללא פילטרים, חוזר אל תחנות חייו, וחושף את המנוע הפנימי והסיפורים המרתקים שעומדים מאחורי כל אחד מהפרויקטים וגופי המחקר שייסד.
זרעי חוק הלאום
דרכו של קופל למסדרונות השלטון לא החלה בהקמת הפורום המוכר, אלא הרבה קודם לכן, אי שם ב-2004.
״התיידדתי קצת עם מיקי איתן שהיה אז יו״ר ועדת החוקה של הכנסת, והוא הזמין אותי להשתתף בישיבות הועדה. ביקשו ממני להכין את הפרק בחוקה על המשמעות של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, ואני הכנתי את כל הטיוטות. המסמך שהגשתי לוועדה בסופו של דבר, הפך להיות חוק הלאום ב-2018.״
אך מיסוד האידאולוגיה הגיע ב-2012. קופל פגש יהודי אמריקאי על רקע תחומי עניין משותפים של מתמטיקה ואלגוריתמים. עד מהרה גילו השניים עניין עמוק ומשותף במדיניות ציבורית ובישראל. אותו יהודי (שאת שמו קופל מסרב לומר מתוך כבוד לצניעותו, הגם שהשם כבר פורסם ב״ניו יורק טיימס״) הציע להקים ולממן פעילות רצינית בתחום, וכך הוקם פורום קהלת.
השבט הלבן חושב
שהציבור מטומטם

אחת התובנות המעניינות שקופל מעלה נוגעת לסמנטיקה של הציבוריות הישראלית, ולסיבה שבגינה המילה ״פוליטיקה״ הפכה אצלנו למילת גנאי, בניגוד גמור לארצות הברית, שם פוליטיקאי נתפס כשליח ציבור שמחויב לרצון בוחריו. קופל מנתח את התופעה בישירות נוקבת:
״אני חושב שזה בעיקר כך, האנשים שקובעים את סדר היום הציבורי, יושבים כבר 30 שנה באופוזיציה. לכן הם הפכו את הפוליטיקה למילה מלוכלכת. הם רוצים להצדיק את זה שעדיין יש להם המון כוח למרות שאף אחד לא בוחר בהם. הרי ה׳שבט הלבן׳ חושב שהציבור מטומטם, ולכן הם תמיד מתייחסים גם לציבור וגם לנבחרי הציבור כקבוצה של בבונים. והם אלו שצריכים להחליט, כי הם ׳בעלי מקצוע׳.״
שלושת נושאי הדגל שחרט פורום קהלת על דגלו הם ברורים: ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, חופש הפרט ושוק חופשי, והיחסים בין רשויות השלטון. קופל משתעשע מהאופן שבו מתנגדי הפורום מנסים לתייג אותם, תוך יצירת אוקסימורון משעשע: הם אומרים, ׳החבר׳ה האלה הם ליברטריאנים תיאוקרטים!׳ זה מתנגש לגמרי, תרתי דסתרי באופן הכי ברור שיכול להיות.״
ואם כבר ״תיאוקרטיה״, לקופל יש עמדה מפתיעה וברורה מאוד לגבי כפייה דתית: ״ככל שהמדינה תכפה, לא משנה אם היא תכפה חילוניות או תכפה דתיות, בשני הכיוונים זה פשוט לא לטובתנו. אנחנו נצליח רק אם המדינה לא תפריע לנו״.

פריצת אחים לנשק למשרדי פורום קהלת פריצת…
״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל נר שמיני של חנוכה ה׳תשפ״ג, התבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90 הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ״זאת חנוכה״, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. שנה חלפה מאז שוחחנו עם הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ״עטרת נחמיה״ בתל אביב.

הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.

וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ״ל: ״איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?״, והרב ענה: ״זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל״.

״סימניות בכל ספר״

הרב מיכה הלוי הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים.״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.

כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״

איך היה לעבוד עם הרב דרוקמן?

״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.

ממה זה נובע?

״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.

השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.

אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.  

״המשפחה הייתה שותפה מלאה״

הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה. 

״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?

״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.

האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?

״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.

״אותה החיבה״

מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?

״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה כחודש לפני שנפטר בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.

לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.

באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?

״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״. ■

לוי גבעון בשכם לוי כיום. אל"מ מיל…
תפילה לשלום חיילינו

תפילה לשלום חיילינו

במלחמה הזאת התברר גודל חלקה של מצרים במערכה נגדנו. מצרים העבירה לחמאס את כמויות הנשק והציוד האדירות, ומונעת פתרון הומניטארי לאוכלוסיית רצועת עזה. כל זה היה צפוי מראש, ועל כך נאבקנו על גגות ימית. לעובדה הזאת צריכות להיות מסקנות מדיניות ובטחוניות, והגיע הזמן שהממשלה תסיק אותן. בנוסף, מוצעת בזאת גם מסקנה הלכתית – ערכית: להפסיק לומר בתפילה לשלום חיילי צה"ל "מדבר מצרים", ובמקום זאת לומר "מדבר סיני". המדבר הזה מעולם לא היה מדבר מצרים בהיבט ההיסטורי והגיאוגרפי (במצרים יש מדבר אחר, המדבר המערבי, שראוי לשם הזה), ואין כל הצדקה להעניק למצרים מעמד הלכתי לגיטימי בשטח הזה. כשנזכיר את סיני בתפילה נזכור גם את הטעות האיומה והגורלית של העברת סיני למצרים, שהביאה כצפוי למציאות הנוראה כיום.
אם כן,
"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
[וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן],
הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹקינוּ,
מִהַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר סיני,
וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
[וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם],
בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן ה׳ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ
נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ
מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה,
וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה,
וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם,
וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן.
וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד):
"כִּי ה׳ אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם,
לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". נזכה לראות בנקמת דם אחינו ואחיותינו השפוך, ובשיבת פדויי ה' לציון ברינה,
וְנֹאמַר: "אָמֵן". ■

לוי גבעון בשכם לוי כיום. אל"מ מיל…
יום שחרור צפון השומרון

יום שחרור צפון השומרון

כ"ח באייר מזוהה בעיקר עם שחרור ירושלים ואיחודה, אולם באותה שנה ניסית-היסטורית שוחררו ואוחדו שטחי מולדת נרחבים נוספים של ארץ ישראל. כיבוש צפון השומרון במלחמת ששת הימים היה חלק מן המערכה בין ישראל לבין ירדן במלחמה, מערכה שהתחוללה ב-72 השעות הראשונות של המלחמה בין הלגיון הירדני ובין פיקוד הצפון של צה"ל, כחלק מן העימות לאורך כל קו שביתת הנשק עם ישראל. המטרה הראשונית של צה"ל בצפון השומרון, גם אם לא הייתה מתוכננת, הייתה לטהר את המרחב הארטילרי המסכן את רמת דוד, ומאוחר יותר הוחלט לכבוש את מרחב ג'נין, שכם ובקעת הירדן.
במהלך המערכה התחולל קרב השריון היחיד בין צה"ל לבין הצבא הירדני במהלך המלחמה – קרב עמק דותן, שבמהלכו נקלע כוח צה"ל קטן לקרב קשה בנחיתות משמעותית מול חטיבת השריון 40 הירדנית. חרף הנחיתות והנפגעים הרבים הצליח צה"ל להדוף לבסוף את המתקפה הירדנית, ולאחר מכן להביס את המערך הירדני בצפון השומרון, לכבוש את מרחב שכם ולהשתלט על בקעת הירדן.
"כך נכנסנו למלחמת ששת הימים"
אל"מ במיל' לוי גבעון נולד בקיבוץ טירת צבי. בינואר 1961 התגייס לחטיבת נח"ל, ובמהלך שירותו נשאר להדריך בבה"ד 1 והשתחרר כקצין צעיר בדרגת סגן. לפני מלחמת ששת הימים חזר לקיבוץ ונקרא לצאת לקורס קציני סיור שנערך במחנה ג'וליס, "הפלטפורמה של הקורס הזה הייתה על ג'יפים, שלושה בכל אחד – נהג, מפקד, ומאחור יושב חייל נוסף. 24 חיילים בשמונה ג'יפים. סדירים ומילואימניקים", הוא משחזר, כאילו זה היה אתמול.
אחרי הקורס שובץ כמפקד מחלקת ג'יפים. בכל גדוד ממוכן, טנקים או זחל"מים, היו שמונה ג'יפים שהתפקיד שלהם היה להיות העיניים של הגדוד, לסייר. פחות בנושא של זיהוי אויב ויותר בנושא של הולכה. צריך לזכור כי באותה תקופה לא היו לטנקים אמצעי ניווט, בקושי היו אמצעי ראייה. "כך נכנסנו למלחמת ששת הימים. הייתי בן 25".
ביום חמישי, יום העצמאות של אותה שנה, נערך מצעד צבאי מצומצם בירושלים, "נסענו מטירת צבי לצפות בו, היה מאוד מרשים". אחרי אותה שבת המצרים סגרו את מיצרי טיראן, הכניסו כוחות לסיני, ובשבת נערך גיוס מילואים. "החטיבה שלנו, חטיבה 37, הייתה מורכבת משלושה גדודים. המח"ט היה אורי רום, ומפקדי הגדודים היו רפול שפר, מישקה נהוראי ובנצי פדן. נסענו בשבת, זה היה חדש לגייס אזרחים בשבת. היינו בעין זיתים בירידה מצפת לכיוון מירון, שם ישבנו ושם בדיעבד ממוקמת האנדרטה של החטיבה". במוצאי השבת השנייה ירד הכוח החטיבתי עד לחורשת המייסדים בקיבוץ איילת השחר.
"ביום שני, הבוקר שבו פרצה המלחמה, שמענו את הקוד 'סדין אדום' וחשבנו שהמלחמה רק בסיני. אחרי הצהריים, בערך בארבע, אני קיבלתי פקודה לקחת שני ג'יפים ולנסוע לאזור תל מוטילה (צפונית לכנרת, א"ה), שם ישבה פלוגת טנקים שירו על תוואי ההטייה, במה שנקרא הירדן ההררי, אמרו לי לקחת אותו".
שני גדודים נסעו מיסוד המעלה, דרך ראש פינה לטבריה, עלו דרך צומת גולני, עברו בכפר תבור ובעפולה, והתקדמו לכיוון צפון השומרון. ביום שלישי בבוקר הם הגיעו לאזור מחסום ג'למה. "חטיבה 45 של משה בריל", מספר גבעון, "נכנסה דרך צומת מגידו למעבר סלם של היום, והתכתשה על הכניסה, על המבואות המערביים של ג'נין, וקצת נתקעה. החטיבה שלנו בפיקודו של אורי רום קיבלה פקודה להיכנס מצומת יזרעאל דרך הכפרים של צפון השומרון, ולסייע להם בכיבוש ג'נין".
"בהמשך חזרנו לעפולה, שם היה המחנה הצבאי ושם השיירה התארגנה בבוקר. פתאום אני רואה מתחתיי, מעל העמק, מטוס ענק. לא ידענו של מי, הוא עשה סיבוב מעל עפולה, טס מעל רמת דוד, שמענו את אש הנ"מ שנורתה עליו, וראינו שתקפו אותו שני מטוסים ישראליים. המטוס עשה סיבוב לכיוון מחנה עמוס, ובער כמו בסרטים", מתאר לוי. "הוא ירד וירד וירד, ואני מסתכל במשקפת ואומר 'רק לא זה'. המטוס התרסק על מחנה עמוס, במקום שבו ישבו 50 חבר'ה, מיטב הנוער ששוחרר, ושהיה שם כדי להתארגן ליחידות".
בשלישי אחר הצהריים נכנס הכוח של לוי לחניון דרך מספר כפרים באזור. "בדרך קרה לי המג"ד ואמר לי, 'לוי, יש פה דרך ואני רוצה שתבדוק עם קצין החבלה, עידו, אם היא ממוקשת'. עידו עלה על מוקש נעל ונפצע, פינינו אותו. סימנו, וכך ארגנו ציר חלופי.
בשתיים בלילה העירו אותנו המפקדים לקבוצת פקודות. כולם אצל המח"ט. הפקודה אמרה דבר כזה: 'כמו שאנחנו באנו מהגליל, מולנו באה חטיבה '40' הירדנית, חטיבת טנקים. גדוד אחד שלהם עבר את שכם ל'דיר שרף' והתקדם מערבה. גדוד נוסף של טנקים התקדם לכיוון קבטיה, ואותו פגשה חטיבה 45, בעמק דותן. גדוד נוסף פנה אלינו וחנה בין עצי הזית. למרות העייפות, בתדרוך נאמר לנו: 'בארבע בבוקר אתם מעירים את כל הטנקיסטים לקראת פשיטה רכובה על הטנקים של הירדניים שיושבים בין הזיתים'. הם הסתתרו יוצא מן הכלל".
לוי מספר כיצד הצליח הכוח לזהות את כל טנקי האויב: "נכנסתי לאיזה טנק ולחצתי על המע"ד (מערכת דיבור, א"ה). כשלחצתי על אחד, ב-14 הטנקים הירדניים נדלקו הנורות ונשמע רחש. כך איתרנו אותם. בבוקר כל הצוותים שלהם ברחו או חוסלו".

לוי גבעון בשכם לוי כיום. אל"מ מיל…
איך שגלגל מסתובב

איך שגלגל מסתובב

במעט שנותיי בעיתונאות, יצא לי לראיין ולשוחח עם לא מעט אנשים ונשים, זקנים וצעירים. איכשהו, הריאיון עם שי מימון הציג לי את השגחת האל בצורה הטובה ביותר, כך נדמה לי. אבל לפני שנגיע לשי, נפתח עם משה רוזנפלד.
משה רוזנפלד ידוע כאדם צבעוני, איש שמתעסק ביודאיקה ובספרים עתיקים. לפני מספר שנים קיים נסיעת עסקים בניו-ג'רזי ובמהלכה האזין לרדיו בעברית, הוא תהה בינו לבין עצמו כמה אנשים מאזינים כמוהו לשידור בעברית, וגילה שאין תשובה לדבר. רוזנפלד, איש חזון שהופך דיבורים למעשים, בדק ומצא שבכל העולם לא יודעים למדוד האזנה לרדיו. מפה לשם הגיע לד"ר להנדסת אלקטרוניקה במכון לב, וזה הבטיח לו שיבדוק מה ניתן לעשות בדבר.
כעבור יומיים הד"ר חזר לרוזנפלד והודיע לו שהוא יודע כיצד למדוד האזנה לרדיו. "תביא את ההשקעה הראשונה, ובוא נתחיל לרוץ", אמר לו, וזה אכן מה שקרה. רוזנפלד השיג את המשקיעים הראשונים, ובעזרת שני סטודנטים מוכשרים שסיימו את לימודיהם במכון לב פיתחו את האלגוריתם, הגרסה הראשונה של המערכת שיודעת למדוד האזנה לרדיו.
שי מימון, 42, נשוי ואב לחמישה ילדים, גר במצפה כרמים, ועוד נדבר כאן על הישוב ששוכן בבנימין. כיום שי מנהל את הסטארט-אפ שנקרא MBER, ראשי תיבות של משה בן אליעזר רוזנפלד. החברה עוסקת במדידת רייטינג וחשיפה לתכנים במדיה. "MBER מביאה פעם ראשונה אחרי 50 שנה שבהן הרייטינג מתנהל כמו במאה שעברה, פתרון לכל עולם התקשורת והפרסום שמתאים למאה ה-21. היום כשמדברים על רייטינג מדברים על שלוש פלטפורמות שונות – רדיו, טלוויזיה ודיגיטל", הוא מסביר

שולחים חיילים לתפוס מחבל, בעסקת שליט הוא משתחרר, מגורש לירדן, ובגלל שהוא מקבל כספים ומדינת ישראל לא עושה עם זה כלום הוא מצליח לממן חולייה שרוצחת עוד ישראלים, ועל הדרך פוצעת את הלוחם שתפס אותו 12 שנה קודם לכן

בשיחה עם 'גילוי דעת'.
בדיגיטל, כל אתר וכל אפליקציה יודעים כמה נכנסים אליהם מבחינת 'יוניקים' וכמה טראפיק יש להם, ויש גם חברות שמתמחות בתמונה המלאה. ברדיו אף אחד לא יודע כלום, כי הסקרים שנעשים לרדיו הם באמצעות חוברות סקר שאנשים ממלאים בעט ובעיפרון או באינטרנט. מדובר בשאלון צרכני עם פרק על הרדיו, ובו אחת לחצי שנה המשיבים צריכים להיזכר למה הם מאזינים ביום מסוים ובשעה מסוימת מעל חמש דקות לפחות. "בקיצור", אומר מימון, "זה לא רלוונטי, זה נורא משתנה ומתייחסים לזה כאילו בן אדם מאזין בכל יום לכל אותה שעת שידור שסימן. בנוסף הוא מסביר: "יש דבר כזה שנקרא 'טעותולוגיה' – בסקר כזה לרוב שמים את הרשתות הגדולות ראשונות אז ברור שאדם יסמן אותן, אבל להגיע לרשת מספר 17 למטה שהיא 'גלי ישראל' או 'רדיו דרום', מי כבר יורד עד לשם? לכן מראש הסקר הזה לא רלוונטי. זה מה שקורה ברוב מדינות העולם".
בטלוויזיה ישנו מדגם שבארץ עומד על 700 בתי אב ועל פיו מודדים את הרייטינג. זאת אומרת, שעדיין מתייחסים לצפייה כאילו בן אדם נמצא בבית ומדליק את הטלוויזיה וכל המשפחה יושבת וצופה. "הבעיה הכי גדולה בעולם הזה היא ששום דבר לא מתכתב עם שום דבר. רדיו, טלוויזיה ודיגיטל, אף אחד לא יודע להגיד על אנשים שמאזינים בבוקר לגלגלצ, באלו אפליקציות הם אוהבים לגלוש בזמן הצפייה או ההאזנה, או האם הם אוהבים לעשות קניות ברשת כזו או אחרת תוך כדי.
"אנחנו פיתחנו שיטה שיודעת לעשות את זה ורשמנו עליה פטנט. יש לנו אפליקציה שמוטמעת אצל מדגם סטטיסטי מייצג של 1,000 איש, ואנחנו לקראת צמיחה לאזור ה-2,000. הם מסתובבים עם האפליקציה שלנו שיודעת לנטר בכל דקה את סביבת הסאונד של הטלפון, בכל דקה היא מוציאה קובץ פולס". שי מדגיש: "לא משהו שיכולים לשמוע ואין פה חדירה לפרטיות. זה קוד בינארי שאנחנו יודעים להשוות אותו לערוצים השונים ולהגיד למה זה מתאים, ואם זה מתאים". השותף של MBER הוא מכון הסקרים 'גיאוקרטוגרפיה' בישראל, "הם הקימו את המדגם והם אמונים על הצד הסטטיסטי".
לשיטה של MBER ישנה בשורה במספר רמות. "קודם כול, אנחנו עושים רדיו. בניגוד לסקר TGI שצריך למלא, לנו יש נתונים ממש יומיים, שעתיים ואפילו יכולים להיות נתונים לכל דקה על כל תחנות הרדיו בישראל, אנחנו יודעים לומר כל הזמן און ליין מה תמונת המצב ברדיו. ברדיו למשל הרבה פעמים בשעות הבוקר יש 'קרבות' בצמרת בין רשת ב לבין גל"צ, גלי ישראל, אקו 99, רדיו קול חי או FM103. הדברים הם דינאמיים ומשתנים, כשיש תוכנית טובה בתחנה אחת אתה רואה שהמאזינים עוברים. מעבר לזה, אנחנו יודעים לומר כל הזמן גם על הטלוויזיה און ליין. אנחנו יודעים לומר איפה הבן אדם צופה בתוכנית שלו או בחדשות".
מימון מציג לדוגמה את גמר המונדיאל ואת הריאיון שנערך לאחרונה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. "הוצאנו נתונים כבר באותו ערב של המונדיאל. בניגוד למערכות האחרות שצריכות לקבל את המידע ולעבד אותו, אצלנו תוך רבע שעה אתה יכול לדעת את הכול ואיזה ערוץ גבר על איזה ערוץ. עשינו את זה גם בריאיון של נתניהו בערוץ 14, הוצאנו נתונים רבע שעה לאחר הריאיון.
בנוסף, בגמר המונדיאל ראינו את ההבדל בינינו לבין ועדת המדרוג. לפי הנתונים שלהם רק 20% במדינת ישראל צפו במונדיאל, ואנחנו פרסמנו שלפי הפאנל הסטטיסטי המייצג שלנו מעל 50% נחשפו לגמר. ההבדל הוא אם אתה בודק כמו לפני 50 שנה, רק בתי אב ורק כשהבן אדם מול הטלוויזיה בבית, או שאתה יודע למדוד כל הזמן בכל מקום. ישפוט הציבור".
רמה נוספת היא היכולת לעשות רייטינג משולב. "יש לנו את היכולת להביא נתוני אפליקציות. זה מאפשר לנו 'מדידה אחודה', אנחנו יודעים לעשות רייטינג חוצה פלטפורמות – מה בן אדם שומע בבוקר, מה הוא רואה בערב, לאלו אפליקציות הוא נכנס במהלך היום, והאם למשל הוא נחשף לקמפיין פרסומים שלוש-ארבע פעמים ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט ואולי באחת האפליקציות. יש לנו תמונה מצרפית של החשיפה למדיה בכלל.
"מצד אחד יש כאן בשורה ענקית, מצד שני החסמים הפוליטיים, העסקיים, האינטרסים של כל מיני בעלי עניין הם ידועים ולא פשוטים – לא כל אחד בכל ערוץ רוצה שידעו את האמת. אנחנו באים ושמים אותה על השולחן בצורה אובייקטיבית וללא כל התערבות מצד הערוצים. את ועדת המדרוג מחזיקים ערוצי הטלוויזיה, הם משלמים לה. היא מורכבת מעוד כמה גורמים אבל את הכסף הגדול שמים הערוצים, והם בעצם מפרסמים את הנתונים של עצמם. המערכת שלנו אובייקטיבית ונורא אותנטית, בסוף הטלפון מייצג היום בצורה הטובה ביותר את תשומת הלב של הבן אדם. לכן אם בבית מסוים מדליקים טלוויזיה אבל לא מקשיבים, אנחנו יודעים לראות את זה".
לאחרונה יש קרבות רייטינג בין ערוצי הטלוויזיה, ומי שמחפש את הנתונים עדיין יראה אותם דרך נתונים של ועדת המדרוג שמתפרסמים באתרי האינטרנט. למה לא שומעים על מה שאתם מביאים?
"שינויים לוקחים זמן. כששוק עובד עשרות שנים בשיטה מסוימת זה לא פשוט לבוא ולהגיד 'זו לא דרך נכונה'. אנחנו גם לא באים להגיד שהנתונים של ועדת המדרוג תמיד שגויים, המגמות הן דומות אבל ההבדל הוא במספרים ובכל מיני נקודות שאנחנו יודעים להאיר ובוועדה לא יודעים".
מימון מציג דוגמה דרך ערוץ 14: "חודשיים לפני ש-14 פרץ בוועדת המדרוג כבר ידענו להאיר את המקומות שבהם הוא גובר על ערוצים 13 ו-11, או משתווה אליהם. ראינו את ההתדרדרות שלהם לעומת 14 הרבה לפני שזה דווח.
"תאגיד השידור לא בוועדת המדרוג כבר הרבה זמן. התאגיד יצא למכרז והגענו ל'שלב הגמר' מול קבוצה מתחרה. הטכנולוגיה והמתודולוגיה יחד עם הפאנל של גיאוקרטוגרפיה נבדקו בצורה יסודית על ידי התאגיד וחברות נוספות. אנחנו היחידים היום חוץ מוועדת המדרוג שיודעים לשים גרפים ונתונים ולעמוד מאחוריהם, אין עוד גורם כזה. אנחנו אומרים שלא צריך ללכת שבי אחרי מתודולוגיות ישנות עם גוף שמורכב מוועדה של בעלי עניין ואינטרס".
אז בעוד תקופה מסוימת ייתכן והתאגיד יציג את הנתונים שלכם?
"בעזרת השם. אנחנו מתפללים ועובדים קשה כדי שהתאגיד יבחר בנו ונהיה רשמית הגורם שנותן להם את הנתונים. בתאגיד ביקשו את מה שאנחנו יודעים לתת; כלומר רדיו, טלויזיה, VOD, חפיפות בין השלושה ובין כל זה הם מבקשים לדעת אם בן אדם נחשף לתוכן שלהם ביוטיוב או בפייסבוק – מעין רייטינג מצרפי של הכול, רייטינג שהיית מצפה שייתנו במאה ה-21. גם לטסלה לקח כמה שנים טובות לשכנע את העולם שאפשר לנסוע במכונית חשמלית, אז גם לנו לוקח קצת זמן".
הנתונים של הערוצים היותר מגזריים כמו 14, גלי ישראל וערוץ 7 – בצמיחה?
"בפרספקטיבה של שנתיים בוודאי. גלי ישראל היה נחשב כרדיו האזורי הכי קטן. אני זוכר פגישה שקיימנו עם גורמי רדיו לפני שנה. היראתי להם את המערכת און ליין, הם הסתכלו, ואמרו 'טוב, גלי ישראל זה קצת מגזרי, גבוה מידי'. אחרי כמה חודשים בסקר TGI אתה מגלה שאנשים באמת סימנו במגמות הכלליות שלהם שגלי ישראל עלה, וכך גם קול חי. אלה נתונים שאנחנו רואים אותם צומחים יום-יום ויודעים לדבר גם על כל שעה ושעה. ל-TGI יש מבט כללי שמגיע אחרי חצי שנה ומאשש את מה שאנחנו אומרים און ליין בצורה אמפירית ולא כללית".
לדבריו, "על ערוץ 14 אין מה לדבר. מה שקרה לו בארבעת החודשים האחרונים זה מהפכה של ממש. היום, לא מעט פעמים הוא מקום שני ברייטיניג גם בחדשות וגם בפריים-טיים". מימון מסייג מעט את דבריו ואומר כי זה לא המצב בכל ערב: "זה תלוי באיזו תוכנית ובין היתר גם במצב הפוליטי הכללי".

הרפורמה במערכת המשפט, חוק החמץ, טרור. עם ישראל נמצא בימים אלה בתקופה לא פשוטה, מאוים מבית ומחוץ. אני משוחח עם הרב יעקב אריאל כשמזג האוויר סגרירי בחוץ, וגשם שוטף את ארץ ישראל לקראת חג הפסח.
בתחילת חודש ניסן פורסמה קריאה מוסברת היטב, ומנומקת, של מספר רבנים בציונות הדתית: ״אנו קוראים לקואליציה לעצור את מהלך החקיקה המקדם את הרפורמה המשפטית, ולמחנה המחאה לעצור את מהלך המחאות כנגד הרפורמה המשפטית, כדי להרגיע את הרוחות ולאפשר לתת לאזרחי ישראל לחגוג את חגי ניסן ואייר בשמחה ואופטימיות".
אני בוחר לפתוח את הריאיון שלנו עם הרב בסוגיה הכי נפיצה היום במדינת ישראל, ושואל מה דעתו על הרפורמה המשפטית. ״נוצרה תסבוכת קשה מאוד ועימה נוצרה בעיה חמורה של שנאת חינם, אלימות ותחושה שהחברה חלילה עומדת להתפרק״, משיב הרב וממשיך להסביר: ״התערבבו כאן הרבה גורמים, שהיו להם לא מעט אשמים וכך המצב יצא משליטה. יש כאן בעיה אמיתית והיא הרשויות. יש שלוש רשויות: שופטת, מחוקקת ומבצעת. אגב, המקור לכך הוא בפסוק מישעיהו (ל״ג, כ״ה) ״כי ה׳ שפטנו ה׳ מחקקנו ה׳ מלכנו הוא יושיענו״. זה בחיים האידיאליים, אך בחיי המעשה כתוב במקורות שישנם רק שתי רשויות: המבצעת והשופטת. אין צורך לפי היהדות ברשות המחוקקת כיוון שהחוקים כתובים בתורה. נכון שצריך לפרש את החוקים וזה התפקיד של הרשות השופטת.

״הבעיה בימינו שנוצר מאבק כוחני בין שתי הרשויות – איזו רשות תשלוט בחברתה. ודאי שצריך את שתי הרשויות אך חייב שכל רשות תדע את גבולותיה ואת סמכותה. לרשות השופטת יש סמכות לשפוט ואין תפקידה להנהיג את החיים. מערכת המשפט לא אמורה לפתור את כל הבעיות, אי אפשר שהשופטים יעסקו בכל נושא אפשרי. הם צריכים לעסוק בחוקים ובשפיטה. לפי חז״ל, אם הולכים רק עם הדין והחוק היבש אז גורמים לפיצוץ חברתי. מצד שני, יש את הרשות המבצעת המנהיגה את הציבור שגם צריכה לדעת את גבולותיה. צריך הסכמה והבנה בין שתי המערכות הללו, שכל אחת זקוקה לחברתה, וכל הוויכוח וכיפוף הידיים הם חמורים, מסוכנים ואי אפשר להמשיך בהם. חייבים לעצור את המצב הזה״.
זאת אומרת שכדי לשים גבולות ברורים צריך לחוקק את הרפורמה.
״המצב הנוכחי לא טוב. בית המשפט מתערב בעניינים שהוא לא יכול לפתור אותם. אביא דוגמא, בדרך האבות היה מבנה שנבנה בטעות עם מטר אחד מחוץ לתחום שלו. אז להרוס את כל הבית?! אפשר לפסוק שייתן פיצוי וכדומה אבל לא להרוס הכל! דוגמא נוספת: בית המשפט קבע חוק השוויון שמחייב את כולם. משפטית זה הגיוני. אבל בחיי המעשה? תיקח חסיד בעלז ותגייס אותו? במחילה, צריך להיות חכם ולא צודק. אי אפשר רק חוק יבש, צריך גם פיקחות חברתית. יש לציבור תרבויות שונות ואי אפשר לכפות תרבות על ידי חוקים גרידא. ציבור חרדי רוצה הופעה נפרדת לגברים ונשים, ויועצת משפטית אוסרת את זה. מה היא מתערבת בנושאים לא לה? איך מישהו אמר, מחר גם יאסרו מחיצה בבית הכנסת חלילה. לא ייתכן שתהיה התערבות בכל נושא״.
אז היה נכון שראש הממשלה עצר את חקיקת הרפורמה או שנכון היה למהר לחוקק אותה?
״צריך להגיע להבנה בין שני הצדדים. וצריך לדעת שלא כל אחד ישיג את כל משאלותיו ורצונותיו, יהיו פשרות. אך חשוב להדגיש שבית המשפט חייב להבין את גבולותיו. אי אפשר להשאיר את המצב במערכת המשפט כפי שהוא עכשיו. צריך גבולות גזרה ברורים בין הרשויות. ולכן לא ייתכן שבית המשפט יקבע מי השופטים. צריך שיתוף פעולה של הכנסת ובית המשפט״.
הרב אריאל מציע הצעה שלדעתו תפתור את הבעיה החמורה הזו. לטענתו של הרב, צריך להקים גוף של מגוון אנשי רוח המייצגים את רוב חלקי הציבור. גוף שהוא מעל הכנסת

ציבור חרדי רוצה הופעה נפרדת לגברים ונשים, ויועצת משפטית אוסרת את זה. מה היא מתערבת בנושאים לא לה? איך מישהו אמר, מחר גם יאסרו מחיצה בבית הכנסת חלילה. לא ייתכן שתהיה התערבות בכל נושא

 ומעל מערכת המשפט, ושבסמכותו לעצור תהליכים מסוימים שקורים במדינה. כמובן, אנשי אותו הגוף יהיו צריכים להבין בחיי המעשה. מטרת הגוף היא להיות גוף עליון שמגדיר את הגבולות לשתי הרשויות ומתווך ביניהן במקרה של חוסר הסכמה.
יש תחושה בעם של קרע ונתק.
״באווירה שנוצרה, כן, יש תחושה כעין קרע. צריך להפסיק את כל ההפגנות והמחאות, במיוחד של אנשי צבא ורופאים. במחילה, באמת, אבל עברתם את הגבול. מה רפואה מתערבת בנושא שלא שייך אליה? למה חולה שקבע תור, צריך לחכות עוד ולסבול יותר בגלל שהרופאים עושים מחאה בעניין פוליטי? יש פה אווירה עכורה, ואני לא נכנס למי צודק ומי לא צודק, אבל צריך ששני הצדדים יבינו שכך לא ניתן להמשיך וחייבים למצוא דרך לדיון משותף. יש ויכוח ויש מחלוקות ולכן צריך גבולות גזרה״.
״זה החלק הכי יפה ביום״
הרב יעקב אריאל (86), הוא מחשובי רבני הציונות הדתית וממוביליה, בין היתר משמש כנשיא ישיבת ההסדר ברמת גן ומעביר בה שיעורים. לרב עוד מגוון תפקידים ועד לפני מספר שנים כיהן כרבה הראשי של רמת גן. בשנת ה׳תש״פ, היה חתן פרס ישראל בספרות תורנית, שכידוע כתב הרב ספרים רבים וביניהם שישה כרכי שו״ת ״באהלה של תורה״, והכרך השביעי בדרך. במשך חייו עסק בהוראה בכפר מימון, ימית, מרכז הרב, רמת גן ובעוד מקומות שונים. כאחד שעוסק בחינוך רציתי לזכות לשמוע מהרב קצת ולקבל מניסיונו העשיר.
כיום הוא בעיקר זוכה לעסוק בתורה, ללמוד וללמד אחרים. זהו בן חורין אמיתי. את המסר החזק הזה הבנתי כששאלתי את הרב מה החלק שהוא הכי אוהב בסדר יומו: ״שאני יושב ולומד״, השיב הרב בלי למצמץ. ״רוב הלימוד שלי הוא הכנת שיעורים, דף יומי ודברי הלכה – אנשים שואלים שאלה הלכתית ואני צריך לעיין ולתת תשובות. הזמן שאני לא מופרע על ידי אחרים ולומד, זה החלק הכי יפה ביום״.
אשמח לעצה בתחום החינוך מניסיונו של הרב.
״אומר את האמת, קשה לתת תשובה אחידה לכל אדם ואדם. חינוך מתאים לכל אחד כפי אישיותו. אין מתכון קבוע לחינוך. מחנך שיש לו כיתה רואה את ציבור התלמידים באופן כללי, פוגש ומלווה אותם, לא תמיד מצליח לכוון כל אחד באופן אישי, ולכן יש גם כישלונות. כמובן כשיש קשר אישי עם תלמיד אז אפשר לסייע ולקדם אותו יותר. אין כלל גורף שמתאים לכל תלמיד, אלא כל תלמיד הוא שונה״.
הרב מדגיש שהמטרה היא להביא את התלמידים לאהבת תורה: ״מלמדי התורה צריכים לפני השיעור לחשוב כיצד לגרום לתלמיד להתחבר. הגירוי האינטלקטואלי הוא חלק חשוב מהעניין. זה שהתלמידים צריכים להתמודד איך ליישם את הכתוב בחיי המעשה, לקחת את הטקסט העתיק וליישם אותו בחיים המודרניים – זה מפתח את התלמידים, מגרה אותם ואף מהנה אותם. למשל, סוגיית השור שנגח את הפרה. זה דבר שכמעט ולא מצוי בימינו. וכדי לתרגם את זה לשפה מעשית ורלוונטית לחיי היום יום אפשר להמיר את השור והפרה לכלבים או אפילו למכוניות. נכון שמכונית לא דומה לשור, אבל עצם העובדה שאתה יכול להקיש זה חשוב להבנת הנושא אצל התלמידים ולהעשרת השיעור״.
הרב מספר שבכנסים של רמי״ם שמתקיימים בחופשת הקיץ הוא מציע שהרמי״ם יתחלקו לזוגות ויכינו לכל עמוד בגמרא הקשר אקטואלי. למשל לקחת כותרת מהעיתון שמתקשרת לסוגיה ולדבר עליה עם התלמידים בשיעור. זה מושך את התלמידים ומחבר אותם מאוד.
לתלמידים יש המון מסיחים ומסכים שמושכים אותם לעולם שבחוץ.
״נכון, אי אפשר להתחרות בכל העולם החיצוני. הוא מושך מאוד. אין ספק שהעולם החזותי, כמו טלוויזיה, ׳מדבר אליהם׳ יותר מהעולם העיוני. לעולם לא ניפטר מההתמודדות. לכן ׳משכהו לבית המדרש׳ ושם אתה מלמד ומעניין אותם בנושאים שמדברים אליהם: שיחקתם בכדור והכדור עף לשטח של השכן – האם מותר ללכת לקחת אותו? שברתם בטעות משקפיים של מישהו בסיטואציה כזו וכזו- האם צריך לשלם? יש מלא נושאים הלכתיים, מחשבתיים, אמוניים והגותיים שהמורה רק צריך להפעיל מחשבה וכך לדבר אל תלמידיו. כשאתה הופך את התורה לתורת חיים, הם מבינים את המסר הזה שהתורה היא חלק מחיי המעשה שלהם. תורת חיים. זו המעלה הגדולה״.
״אני? ברוך ה׳ לא״
לאחרונה, חוק החמץ בגירסתו המרוככת אושר בכנסת. דהיינו כל מנהל בית חולים יכול להחליט אם מותר להכניס לבית החולים חמץ או שאסור. ביקשתי מהרב שיחווה את דעתו בעניין: ״בנינו, הבדיקה אינה יעילה. אין דרך באמת לבדוק. יש לך מכשיר לבדיקה על כל פירור חמץ? בכניסה לבית חולים באים מאות ואלפי אנשים, לבדוק את כולם ברצינות זה כמעט בלתי אפשרי. גם כאן צריך שתהיה הבנה, אי אפשר להכניס חמץ לבתי חולים, זה גורם לכך ששאר האוכל לא יהיה כשר ולחולים לא יהיה מה לאכול. אם מישהו רוצה לאכול חמץ אז שיצא החוצה למקום נטרלי ויאכל שם מה שרוצה. הרי לא מדובר בחולים בטיפול נמרץ. וכחלק מההבנה, אם עובד בית החולים רואה מישהו מכניס חמץ בתוך המחלקה שידרוש ממנו לאכול בחוץ. להכניס חמץ לתוך המחלקות זה עלול להטריף אוכל משום שפירור חמץ לא בטל אפילו באלף. בקיצור, צריך למנוע הכנסת חמץ אך הבדיקה לא יעילה כל כך״.
בעוד כארבעה חודשים יתקיימו הבחירות לרבנות הראשית בע״ה. מה הרב חושב על החלוקה שנקבעה בהסכמים הקואליציוניים, שייבחר רב חרדי ורב ציוני דתי?
״נכון שיש חילוקי דעות והשקפות קצת שונות, אבל בהלכה אין דבר כזה הלכה חרדית והלכה דתית לאומית. הרבנות הראשית רואה את הפסיקה לכלל ישראל ולא פסיקה לאדם פרטי, ופסיקה כזו שונה בדרך כלל. לדוגמא, יש יהודים שמחמירים ואוכלים בכל הפסח רק מצות (עבודת) יד. הרבנות לא יכולה לפסוק שכולם חייבים לאכול רק מצות יד כי כך לא יהיה מספיק לכולם ויש חשש שיאכלו חמץ. אגב, אני לא בטוח שמצות מכונה פחות כשרות ממצות יד. שנבין, רק מכונה יכולה לייצר מיליוני מצות והרבנות לא יכולה לפסוק לכלל ישראל כפסיקה לאדם פרטי״.
אז הרב אומר שזה לא משנה אם הרב דתי או חרדי כי התורה היא אחת.
אני מקווה שמי שיושב ברבנות לא רואה את האבחנה הזו. הרבנות קבעה את יום העצמאות ויום ירושלים – אם יושב רב חרדי שמבין את אחריותו לכלל ישראל אז אין בעיה. אני מסכים שבדרך כלל יש הבדלים בין הזרמים, ואם יושב רב שמצומצם בראייתו אז כנראה הוא לא מתאים להיות רב ראשי״.
הרב מועמד לתפקיד?
״אני? ברוך ה׳ לא״, הרב צוחק.
למה ׳ברוך ה׳ לא׳?
״אני חושב שהגיע הזמן שלא. זה תפקיד מאוד אחראי שדורש את כל כולך ואני ב״ה לומד היום בנחת. תפקיד כזה הוא מעבר ליכולתי. בגיל צעיר יותר החיים היו סוערים, כיום יותר רגוע, ואני כבר מעל 80 ב״ה. לא בשבילי״.
לא ראוי להוריד את הרף של גיל 70?
״הגבלת הגיל נעשתה בצורה פוליטית, פרסונלית נגד מישהו. אני זוכר שכשהרב אונטרמן נבחר להיות רב ראשי, גם כן היה מי שרצה לפסול אותו ורצה לחוקק חוק שמגיל 70 לא יכול להיות רב ראשי. זה לא קרה, אבל לאחר מכן זה קרה כלפי מישהו אחר. וחוק כזה אישי פוליטי הוא מיותר. אם אדם בריא ומסוגל לתפקד, אז אדרבה שיהיה רב ראשי ואולי זה אף מתאים יותר״.
״הם מכירים בנו רק כאזרחים סוג ב״
במציאות חיינו כאן בארץ, קשה להתעלם מהטרור, במיוחד בתקופות רגישות כמו חודש הרמדאן שאנו נמצאים בעיצומו. שאלתי את הרב אם נמשיך כך עד ביאת המשיח. ״יבוא יום ויהיה שלום״, אומר הרב. ״ייקח זמן, אין מנוס. שורש הבעיה הוא לא רק פוליטי אלא בעיקר דתי. האסלאם לא מסוגל להכיר בדת אחרת ובוודאי לא כאן בארץ ישראל. כל עוד האסלאם ישלול את זכותו של מאן דהוא מדת אחרת – לא יהיה פתרון לבעיה. שאנשים לא יחיו באשליות, שום הסכם פוליטי לא יחזיק מעמד עד שלא יהיה פתרון במנהיגות הדתית שלהם. עד שהאסלאם לא ישנה את עמדתו לא יהיה שינוי״.
האסלאם לא ישתנה פתאום.
״נכון, אבל אני מאמין בתהליכים. תראה, אני נפגש עם מנהיגים מוסלמים מהעולם. שם הייתה אווירה אחרת. שם אמרו לי שהאסלאם שבארץ ישראל רואה בכל דבר פגיעה באל-אקצא גם כשהוא עלילה ושקר וכזב. אף יהודי לא רוצה לפגוע באל-אקצא, זה לא עבודה זרה. הם ממציאים עלילה שהתחילה לפני כמאה שנים. הם אמרו לי: מה המוסלמים בישראל רוצים מאל-אקצא?! יש מנהיגים מוסלמים בעולם שרואים את הדברים אחרת״.
זה עצוב כי מהבחינה הזו אנו לא מרגישים בני חורין בארץ.
״לא נכון, אנו בני חורין. זה ההבדל, לנו אין שום עניין באסלאם. המוסלמים מאמינים באל אחד כמעט כמונו, אבל הם נגדנו. הם לא מוכנים להכיר שאנו מאמינים בתורת משה. אצלם גם חילוני נחשב לכופר ואין לו זכות קיום. הם מכירים בנו רק כאזרחים סוג ב׳, זו תפיסה מוסלמית שאומרת שמי שאינו כמוהם הוא סוג ב׳״.
ואיך לא, הרב מסיים את השיחה בנימה אופטימית ואמונית: ״בחג הפסח אדם חייב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. צריך לזכור את כל מה שקרה ממצרים עד היום. לכל דור יש את המצרים שלו. עברנו כל כך הרבה מצרים, מהפרעונים ועד עתה. ׳והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו׳ – השיר הזה אומר שעברנו את כל מדורי גהינום בעולם. והנה אנו ב״ה במדינה מתפתחת, התורה מתקדמת והכל משגשג. נכון, יש עכשיו משבר, אבל נעבור אותו. עברנו המון! אז נכון שיש חילוקי דעות, נעבור את כל המכשולים האלה ונתקדם הלאה לגאולה השלמה בע״ה״. אמן. ■

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב הראשון של תנועת גוש אמונים והיישוב היהודי הראשון שהוקם, לאחר גלות ארוכת שנים וסבל, צפונה לירושלים. אני עושה את דרכי לקצה הרחוב שממנו נשקפת עמונה החרבה, לביתו של אחת הדמויות המרכזיות בהתיישבות, ישראל הראל.
"אתה תסלח לי אם אבקש ממך שאהיה השואל הראשון? איך הגעת לעיתונות?", שואל אותי ישראל הראל. "עדיין אין לי הסבר ממשי למה עפרה היא חממת עיתונות הימין בכלל ועיתונות של ההתנחלויות בפרט". הסברתי את מה שהסברתי אולם השאלה בעינה עומדת.

 

"לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה"

את השיחה המרתקת שלנו אנחנו מתחילים במצב הפוליטי הנפיץ. "אני חושב שבצדק ובדין המחנה הלאומי קיבל את המנדט למשול. אבל המחנה לא הכין למשילות מלאה את עצמו למרות שרוב השנים מאז 1977 הוא בשלטון. עד היום אין למחנה תרבות שלטון, ידע שלטוני וביטחון עצמי לשלוט שלטון מלא. הוא מתנהג על פי מה שמצפים ממנו מבחוץ ומבפנים. לבד מביבי אין היום מדינאים בימין. וביבי, בינינו, אינו ימין אמיתי".
הראל מסביר מה הופך דמות שלטונית למדינאי: "ראייה לטווח ארוך, חתירה להשגת המטרה דרך אסטרטגיה של 'גישה עקיפה' – אתה מציב מטרה ובוחן את הדרכים להגיע אליה. כך שולטים וזאת אומנות המנהיגות. מדינאי יודע לעשות את זה, אידיאולוג או ביצועיסט, על פי רוב לא. לכן ברוב המקרים יש הפרדה בין אידאולוגים לבין מדינאים ומנהיגים".
היה מישהו כזה בהתיישבות?
"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי, הוא לא היה. חנן הציב מטרת ביניים ולא מטרה סופית. אם הוא הוא היה מדינאי הוא היה מציב מטרות הרבה יותר גדולות מאשר 'תוכנית המאה אלף' שהייתה משאת נפשנו, כאשר יכולנו מזמן לעבור את רף מיליון התושבים אם לא ועדות הקבלה. הן ומה שקרוי 'המחתרת היהודית' פגעו קשות בגידול הדמוגרפי ובתמיכה של דעת הקהל הרחבה בהתיישבות", הוא אומר במאמר מוסגר. "בן גוריון וגולדה שגדלו ללא תרבות שלטון – היה להם את זה. לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה. מנהיגות מגזרית וכריזמה היו אצלנו הרבה".
יש מדינאים היום בישראל?
"אין. רק ביבי והוא בירידה. הוא איבד את האיזון מאז משפטיו ובעיותיו המשפחתיות. אין לו את הארטיקולציה שהייתה לו בעבר, זה גם הגיל וגם הירידה בביטחון העצמי. מנגד, יאיר לפיד, בני גנץ או מרב מיכאלי לא מתקרבים אפילו למעלת בן גוריון וגולדה. פעם הייתה תרבות שלטונית בארץ. למרות שהאחרונים היו דורסניים, היה משהו בסגנון החיים שלהם, בצניעות שלהם הפנימית. תכונה כן הפנמנו, אולם לא את הגדלות שלהם.
"לא גידלנו מנהיגים. אצל החרדים המצב הרבה יותר גרוע, והכי גרוע בש"ס, שם ישנה תרבות פלילית. הרי מ-1980 כחצי תריסר חברי כנסת ושרים מש"ס ישבו בכלא. בזמנו ראיתי בהם גנבים, היום אני רואה את זה כתרבות של 'לנו מותר'. ואנחנו היום מכשירים את זה", אומר הראל בביקורת כלפי ראש הציונות הציונות הדתית, בצאלאל סמוטריץ', שהתייצב לימין דרעי לאחר שבג"צ הורה לנתניהו לפטרו בחודש שעבר. "אסור היה לדרעי לרמות בית משפט, אנחנו יכולים לחלוק על בתי המשפט ברמת הערכים, אבל אוי לנו אם לא יהיו בתי משפט לפלילים. אסור היה לדרעי לגנוב או לחלק כסף לעמותות דמה שחוזרות למשפחתו. גם אנחנו חוטאים בזה קצת כלפי המוסדות שלנו. חלקנו מעלימים עין, אחרים, למרבה הצער, מצדיקים את זה".

 

"יש להם חששות אמיתיים"

הזכרת את בתי המשפט. מה אתה חושב על הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?
"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".

"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה
חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי,
הוא לא היה

הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?

"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".
"החברים שלי מהצבא, כל מי שנותר, אנחנו בקשר, אנשים אחים. חברים שלי משם מאוד מאוד עצובים. הם חושבים, באמת חושבים, שהולכת להיות כאן מהפכה, שלא יהיה להם איפה לחיות. הם מדברים על זה שנכדים ונינים עוזבים את הארץ. קיימים המון אנשים שבאמת כואבים, שיש כאן אדמה שפצתה את פיה ועוד מעט תבלע אותם".
אתה מצליח להתחבר למחאות? כי נשמעות אמירות קיצוניות.
"מצד אחד יש אמירות קיצוניות, מנגד יש כאלה שמרגישים כמו שאנחנו הרגשנו בגירוש מגוש קטיף, או לפני כן בעקירה מסיני".
הרפורמה תעבור בסופו של דבר?
"למדתי לא להתנבא. גם אם יעבירו אותה היא תפעל חלקית. היא מעוררת התנגדות גדולה. אבל אני חוזר, שים לב: ללא תרבות שלטון אי אפשר לחולל מהפכה, גם אם היא מוצדקת ונחוצה".
אבל אם היא תעבור היא תחייב.
"המתנגדים עברו את סף הפחד. אם היו פועלים בצורה נבונה לא הייתה נשארת להם ברירה, כי כל דבר היה נחשב להרמת יד על הדמוקרטיה. אם מחר נשיאת בית המשפט העליון או היועצת המשפטית לממשלה מתפטרת – זאת רעידת אדמה. ביבי לא יעמוד בזה, ביבי פחדן. בעבר ליוויתי אותו. נפרדתי ממנו משום שהיסס ביישום בדברים הכי אלמנטריים, כגון הבנייה בירושלים. את אישורי הבנייה בגבעת המטוס הוא השהה כמעט שני עשורים".
אז הידברות?
"את ההידברות היה צריך לעשות בהתחלה, גנץ ולפיד היו יושבים לדבר, גנץ בטח. אבל עכשיו השניים האלה לא מובילים את המחאה, מי שמוביל אותה אלה אהוד ברק, רון חולדאי ובוגי יעלון שאני לא יודע מה קרה לו. לא את המשפט הם רוצים להציל, אלא את שאריות ההשפעה שלהם. יש להם חששות אמיתיים – דמוגרפית הם הולכים ונמוגים, השפעתם על דעת הקהל נחלשת בגלל אמצעי התקשורת החדשים, לכן הם מתנגדים בכל הכוח".

 

"כל מי שמכריע באקדמיה, במדינאות ובביטחון – יש לו בבוקר עיתון הארץ"

ישראל הראל, 84, שורד שואה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948 כשהוא בן עשר. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים, ובמלחמת ששת הימים לחם בקרבות בירושלים והיה בין משחררי הכותל. במלחמת יום הכיפורים לחם כאיש מילואים בחטיבה 55. ב-1980 ייסד הראל את מועצת יש"ע ואת 'נקודה'. בראש הגופים הללו עמד עד 1995. לאחר מכן ייסד את 'המכון לאסטרטגיה ציונית', ששיא הישגיו הוא 'חוק הלאום'. בנוסף, ישראל הוא פובליציסט ומאמרי הדעה שלו מתפרסמים ב'הארץ' כבר 35 שנה.

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב הראשון של תנועת גוש אמונים והיישוב היהודי הראשון שהוקם, לאחר גלות ארוכת שנים וסבל, צפונה לירושלים. אני עושה את דרכי לקצה הרחוב שממנו נשקפת עמונה החרבה, לביתו של אחת הדמויות המרכזיות בהתיישבות, ישראל הראל.
"אתה תסלח לי אם אבקש ממך שאהיה השואל הראשון? איך הגעת לעיתונות?", שואל אותי ישראל הראל. "עדיין אין לי הסבר ממשי למה עפרה היא חממת עיתונות הימין בכלל ועיתונות של ההתנחלויות בפרט". הסברתי את מה שהסברתי אולם השאלה בעינה עומדת.

 

"לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה"

את השיחה המרתקת שלנו אנחנו מתחילים במצב הפוליטי הנפיץ. "אני חושב שבצדק ובדין המחנה הלאומי קיבל את המנדט למשול. אבל המחנה לא הכין למשילות מלאה את עצמו למרות שרוב השנים מאז 1977 הוא בשלטון. עד היום אין למחנה תרבות שלטון, ידע שלטוני וביטחון עצמי לשלוט שלטון מלא. הוא מתנהג על פי מה שמצפים ממנו מבחוץ ומבפנים. לבד מביבי אין היום מדינאים בימין. וביבי, בינינו, אינו ימין אמיתי".
הראל מסביר מה הופך דמות שלטונית למדינאי: "ראייה לטווח ארוך, חתירה להשגת המטרה דרך אסטרטגיה של 'גישה עקיפה' – אתה מציב מטרה ובוחן את הדרכים להגיע אליה. כך שולטים וזאת אומנות המנהיגות. מדינאי יודע לעשות את זה, אידיאולוג או ביצועיסט, על פי רוב לא. לכן ברוב המקרים יש הפרדה בין אידאולוגים לבין מדינאים ומנהיגים".
היה מישהו כזה בהתיישבות?
"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי, הוא לא היה. חנן הציב מטרת ביניים ולא מטרה סופית. אם הוא הוא היה מדינאי הוא היה מציב מטרות הרבה יותר גדולות מאשר 'תוכנית המאה אלף' שהייתה משאת נפשנו, כאשר יכולנו מזמן לעבור את רף מיליון התושבים אם לא ועדות הקבלה. הן ומה שקרוי 'המחתרת היהודית' פגעו קשות בגידול הדמוגרפי ובתמיכה של דעת הקהל הרחבה בהתיישבות", הוא אומר במאמר מוסגר. "בן גוריון וגולדה שגדלו ללא תרבות שלטון – היה להם את זה. לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה. מנהיגות מגזרית וכריזמה היו אצלנו הרבה".
יש מדינאים היום בישראל?
"אין. רק ביבי והוא בירידה. הוא איבד את האיזון מאז משפטיו ובעיותיו המשפחתיות. אין לו את הארטיקולציה שהייתה לו בעבר, זה גם הגיל וגם הירידה בביטחון העצמי. מנגד, יאיר לפיד, בני גנץ או מרב מיכאלי לא מתקרבים אפילו למעלת בן גוריון וגולדה. פעם הייתה תרבות שלטונית בארץ. למרות שהאחרונים היו דורסניים, היה משהו בסגנון החיים שלהם, בצניעות שלהם הפנימית. תכונה כן הפנמנו, אולם לא את הגדלות שלהם.
"לא גידלנו מנהיגים. אצל החרדים המצב הרבה יותר גרוע, והכי גרוע בש"ס, שם ישנה תרבות פלילית. הרי מ-1980 כחצי תריסר חברי כנסת ושרים מש"ס ישבו בכלא. בזמנו ראיתי בהם גנבים, היום אני רואה את זה כתרבות של 'לנו מותר'. ואנחנו היום מכשירים את זה", אומר הראל בביקורת כלפי ראש הציונות הציונות הדתית, בצאלאל סמוטריץ', שהתייצב לימין דרעי לאחר שבג"צ הורה לנתניהו לפטרו בחודש שעבר. "אסור היה לדרעי לרמות בית משפט, אנחנו יכולים לחלוק על בתי המשפט ברמת הערכים, אבל אוי לנו אם לא יהיו בתי משפט לפלילים. אסור היה לדרעי לגנוב או לחלק כסף לעמותות דמה שחוזרות למשפחתו. גם אנחנו חוטאים בזה קצת כלפי המוסדות שלנו. חלקנו מעלימים עין, אחרים, למרבה הצער, מצדיקים את זה".

 

"יש להם חששות אמיתיים"

הזכרת את בתי המשפט. מה אתה חושב על הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?
"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".

"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה
חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי,
הוא לא היה

הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?

"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".
"החברים שלי מהצבא, כל מי שנותר, אנחנו בקשר, אנשים אחים. חברים שלי משם מאוד מאוד עצובים. הם חושבים, באמת חושבים, שהולכת להיות כאן מהפכה, שלא יהיה להם איפה לחיות. הם מדברים על זה שנכדים ונינים עוזבים את הארץ. קיימים המון אנשים שבאמת כואבים, שיש כאן אדמה שפצתה את פיה ועוד מעט תבלע אותם".
אתה מצליח להתחבר למחאות? כי נשמעות אמירות קיצוניות.
"מצד אחד יש אמירות קיצוניות, מנגד יש כאלה שמרגישים כמו שאנחנו הרגשנו בגירוש מגוש קטיף, או לפני כן בעקירה מסיני".
הרפורמה תעבור בסופו של דבר?
"למדתי לא להתנבא. גם אם יעבירו אותה היא תפעל חלקית. היא מעוררת התנגדות גדולה. אבל אני חוזר, שים לב: ללא תרבות שלטון אי אפשר לחולל מהפכה, גם אם היא מוצדקת ונחוצה".
אבל אם היא תעבור היא תחייב.
"המתנגדים עברו את סף הפחד. אם היו פועלים בצורה נבונה לא הייתה נשארת להם ברירה, כי כל דבר היה נחשב להרמת יד על הדמוקרטיה. אם מחר נשיאת בית המשפט העליון או היועצת המשפטית לממשלה מתפטרת – זאת רעידת אדמה. ביבי לא יעמוד בזה, ביבי פחדן. בעבר ליוויתי אותו. נפרדתי ממנו משום שהיסס ביישום בדברים הכי אלמנטריים, כגון הבנייה בירושלים. את אישורי הבנייה בגבעת המטוס הוא השהה כמעט שני עשורים".
אז הידברות?
"את ההידברות היה צריך לעשות בהתחלה, גנץ ולפיד היו יושבים לדבר, גנץ בטח. אבל עכשיו השניים האלה לא מובילים את המחאה, מי שמוביל אותה אלה אהוד ברק, רון חולדאי ובוגי יעלון שאני לא יודע מה קרה לו. לא את המשפט הם רוצים להציל, אלא את שאריות ההשפעה שלהם. יש להם חששות אמיתיים – דמוגרפית הם הולכים ונמוגים, השפעתם על דעת הקהל נחלשת בגלל אמצעי התקשורת החדשים, לכן הם מתנגדים בכל הכוח".

 

"כל מי שמכריע באקדמיה, במדינאות ובביטחון – יש לו בבוקר עיתון הארץ"

ישראל הראל, 84, שורד שואה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948 כשהוא בן עשר. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים, ובמלחמת ששת הימים לחם בקרבות בירושלים והיה בין משחררי הכותל. במלחמת יום הכיפורים לחם כאיש מילואים בחטיבה 55. ב-1980 ייסד הראל את מועצת יש"ע ואת 'נקודה'. בראש הגופים הללו עמד עד 1995. לאחר מכן ייסד את 'המכון לאסטרטגיה ציונית', ששיא הישגיו הוא 'חוק הלאום'. בנוסף, ישראל הוא פובליציסט ומאמרי הדעה שלו מתפרסמים ב'הארץ' כבר 35 שנה.

[elementor-element…
האדמה תרעד

האדמה תרעד

רעידת האדמה בטורקיה שהביאה למותם של אלפים, והרעידה הקלה שהורגשה…
הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

לא יודע אם כבר יצא לכם לראות או לצפות, השבוע…
על זה הבחירות

על זה הבחירות

׳על זה הבחירות!׳ שלוש מילים שכיכבו בחודשים האחרונים בשיח הציבורי,…
תורה על כל מה שנתת

תורה על כל מה שנתת

״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״ אני לא יודע…
מי יאתרג את האתרוג

מי יאתרג את האתרוג

גם עגלה ריקה עם גלגל תקול כמוני יודע שביהדות יש…
יותר מזה אנחנו לא צריכים

יותר מזה אנחנו לא צריכים

יצא ככה והשבוע של ראש השנה סידר לי חמישה ימי…