נאום ליום ירושלים

חג שמח לכולנו, יום חזרתנו לירושלים, עיר בירתנו.
ההתרגשות הגדולה וההודאה לה’ שביום חגה של ירושלים הן הזדמנות מצויינת להציג בפניכם את תכניות הממשלה לעשור הקרוב בעניין עיר הנצח שלנו, עיר הקודש.
לירושלים היה מאז ומעולם מעמד מיוחד בקרב עמנו. ירושלים היא העיר שבה הופענו בשיא תפארתנו- מלכות בית דוד, בית המקדש, הסנהדרין שבלשכת הגזית, העליה לרגל של כל ישראל. ירושלים מקודשת מכל א”י, אמרו חז”ל. אנחנו סבורים שגם היום, לירושלים צריך להיות מעמד מיוחד.
העברנו היום בממשלה תכנית כלל משרדית, שמטרתה לשנות את מעמדה של ירושלים. כי מציון תצא תורה, ודבר ה’ מירושלים. דבר ה’ צריך לצאת מירושלים, היא צריכה להפוך לאי של צדק, יושר, מוסר, מרכז לאומי של מדינה יהודית. זה דורש שינוי עמוק, מקיף, בכל המישורים.
ראשית, סור מרע. בירושלים היום יש חלקים רבים שבהם ריבונות המדינה התחלפה בהפקרות. בנייה לא חוקית, פשע, אלימות, פגיעה ביהודים. כל זה עומד להסתיים. בעשור הקרוב אנחנו מתכוונים להביא לנוכחות יהודית מלאה בכל חלקי העיר. מדינת ישראל היא ביתו של עם ישראל, וככזו, היא מדינה שאופייה יהודי. חיזוק הזהות היהודית של המדינה הוא משימה ראשונה במעלה, וקודם כל בעיר הבירה שלה. הצביון שלה צריך להיות יהודי. כדי שיישמר כך, ויתפתח כך, מחובתנו להגן עליו מכל השפעה זרה. השלב הראשון בחיזוק זהותה היהודית של העיר הוא הוצאה של כל השפעה זרה, תרבותית, לאומית או דתית, שאינה יהודית, ממנה.
העתקת מבנים והעתקת אזרחים נעשו בשנים האחרונות במדינת ישראל, באישור בתי המשפט, ולעיתים אף בהוראתם, בהזדמנויות שונות. לרוב, העתקה של יהודים מביתם וממקומות יישובם. אנחנו מתכוונים להשתמש בשיטה הזו, שכבר נעשה בה שימוש חוקי, כדי להעתיק מהעיר את כל מה שעלול לטשטש את צביונה היהודי של ירושלים.
בעיר הקודש לא יכולה להישאר עבודה זרה. זה דבר פשוט. יש סתירה מובנית בין נצרות ליהדות. כך גם מסגדים לא יוכלו להישאר בירושלים. וגם לא כל סממן דתי אחר, מלבד יהדות. זו זהותנו, ואנחנו ממש לא מתביישים בה, או חושבים להחביא אותה, כחלק משלוש דתות. אנחנו גאים בדרך שבה אנחנו צועדים כשלושת אלפים וחמש מאות שנה. זו גם חובתנו, כלפי האנושות כולה, שזקוקה לכל העצות הטובות של התורה, שתתגלה בע”ה בחיים הלאומיים שלנו. ולכן מציון צריכה לצאת תורה, תורה נקייה, צלולה, בוטחת, ואין מקום לשום השפעה זרה, של דתות או תרבויות זרות, בירושלים. העתקת המבנים תיעשה בתיאום ושיתוף פעולה עם הגורמים השונים האחראים להם, אך ללא שום פשרות בעניין חשוב ומרכזי זה. ברגישות ובנחישות.
כדי לחזק את אותו צביון יהודי, אנחנו נפעל להעתקת כל תושבי העיר שאינם יהודים. תהליך של מעבר מרצון, בסיוע ותמיכה של מוסדות המדינה השונים, יחל מיידית. אנחנו מצפים לשיתוף פעולה מלא עם התושבים, שיעברו. יש פתרון לכל תושב. אנחנו בטוחים שלא נצטרך להגיע להפעלת כח, כדוגמת זה שהופעל רבות בפינוי יישובים יהודיים בשנים האחרונות..
וכמובן, עשה טוב. והרבה. בכוונתנו להעביר את כל מוסדות הממשלה והגופים הלאומיים לירושלים. מרכז השלטון, על כל זרועותיו השונות, ראוי שישכון במרכז החיים היהודיים שלנו.
במקביל, נעניק תמריצים רבים למרכזי תורה שיעברו לירושלים. העיר צפויה להפוך למרכז ענק של תורה, שבו יוכל כל יהודי למצוא את מבוקשו הרוחני, בסגנונות שונים, ברמות שונות, לגילאים השונים, כל יהודי במקום שליבו חפץ.
גם מרכז התורה הלאומי שלנו, הרבנות הראשית, יתרחב, וייקבע בליבה של עיר הקודש, בסמיכות למרכזי השלטון, ככזה שצפוי לכוון את דרכם. מרכז התורה הזה יזכה גם להופעה מכובדת ונאה, בבניין חדש ומרכזי, בתוספת תקציב גדולה, שהכנסנו לתכנית הממשלתית, כדי לפתח את זרועותיה הרבות של הרבנות הכללית, הראשית, מרא דאתרא דארץ ישראל. תורה נאה בכלים נאים.
בכוונתנו לפתח תרבות יהודית ענפה, ודווקא בירושלים. מרכזי לימוד, ספרות, שירה ומוסיקה, הצגות, ומרכז אמנויות גדול, יוקמו בעיר, במטרה לכנס בה את כל אוצרות התרבות היהודית שלנו.
אנחנו מתכוונים גם להשקיע תקציבים מיוחדים בפיתוח יופייה החיצוני של העיר, כראוי לירושלים של מטה. סטנדרטים גבוהים של נקיון, הקמת גנים ציבוריים ומדשאות ענק, תכניות פיתוח של המבנים השונים בעיר, ודרכי תחבורה נוספות, לרווחת כל התושבים, והמבקרים הרבים שיעלו לעיר.
ירושלים היא לא עוד עיר במדינת ישראל. היא הלב הפועם שלנו. היא מרכז החיים הלאומי שלנו. ככזו, אנחנו רוצים להפוך אותה ללב אמיתי, כמו שראוי שתהיה. לב רגיש, שמח, טהור, שוקק חיים, לב שמסוגל להזרים חיים לכל איברי הגוף. לב יהודי אמיתי.
זו זכות גדולה, משימה שחיכינו לה אלפיים שנה, חלום של דורות שאנחנו גאים להגשים. אנחנו יוצאים לדרך הזו מלאי התרגשות אמיתית, שמחים להשיב את אורו של העולם למקומו.