בסוף פרשת קדושים מצוֵוה הקב״ה את עם ישראל להיות עם קדוש, ולא לשקץ את נפשו במאכלות אסורים. ׳שיקוץ הנפש׳ הוא כמובן ביטוי רוחני, כל יהודי נולד עם נשמה טהורה, והוא חייב לשמור על טהרתה ולא ׳לשקץ׳ אותה. אבל יש בביטוי הזה גם משמעות פשוטה יותר – חלק מהאנושיות שלנו, מהיהדות שלנו, כולל רמה מסוימת של מכובדות, של נקיות, גם בחיי היום-יום. בברכת המזון אנו מודים לה׳ שזן בטובו אותנו ואת כל העולם בחֵן. המשמעות של התיבה ׳חן׳ היא, בין השאר, יופי, אסתטיקה, הופעה נעימה ומכבדת. אדם מעדיף לאכול מאכלים שיש להם גם צורה וצבע, ולא רק קלוריות וטעם. דייסה בלילה שיש בה את כל מרכיבי המזון הרבה פחות נעימה לאכילה מאשר צלחת עם מנות מכובדות. הגמרא במסכת יומא אומרת שאינו דומה מי שרואה את מה שלפניו ואוכל – למי שאינו רואה ואוכל, כי מי שאינו רואה מה שהוא אוכל אינו שבע. מצד שני מי שרואה מה שהוא אוכל והמראה אינו מוצא חן בעיניו יקשה עליו לאכול את הראוי לו בתיאבון.
מהו התיאבון בעצם? התיאבון הוא תאווה לאכילת מזון, בעיקר מזון כזה שנתפס על ידי האוכל אותו כטעים. תיאבון אינו רעב – רעב הוא תחושה פיסית של מחסור וצורך במזון, לפעמים הוא מלווה גם בתיאבון, אבל תיאבון יכול להתקיים גם אצל אדם שאינו רעב. הגמרא במסכת מגילה מספרת על האמורא אביי שהגיע אחרי סעודה דשנה כשהוא שבע לגמרי לבית עשירים, ושם הגישו לפניו עשרות צלחות של אוכל טעים והוא סיים את כולן והעיד שכמעט בלע גם את הצלחות עם האוכל…
מי שחסר את תחושת התיאבון הבריא והבסיסי עלול להגיע למצב שנקרא אָנוֹרֵקְסִיָה, שכאשר הוא קיים באופן קיצוני הוא מהווה סכנת חיים ממשית בגלל שהוא גורם לחוסר תזונה קיצוני. במצבים של לחץ, פחד ומתח נפגע התיאבון.
הרגשה של תיאבון, שמתעוררת לעיתים בעקבות תחושת רעב והרבה פעמים בעקבות ריח או מראה של מזון טעים, גורמת לבלוטות הריק שבפה להתחיל להפריש רוק, וגם לקיבה להפריש מיצי עיכול לקראת המזון שאמור להיכנס לגוף. גם כאשר אדם יודע שהוא אינו אמור לאכול בשעות הקרובות, הרגשת התיאבון ותופעות הלוואי שלה תופיע עם ראיית או הרחת אוכל טעים או אפילו עם שמיעת הצלצול או הקריאה שבדרך כלל מבשרים את האכילה, כמין רפלקס מותנה.
חלק גדול מהאוכלוסייה בארצות המפותחות סובל מעודף משקל. מסייעים לכך החיים בחברת השפע, והגירויים שמספקים לנו כל הגורמים שרוצים שנאכל יותר – הפרסומות, עטיפות המוצרים, חומרי הטעם והריח שמוסיפים למאכל הטבעי, ועוד. פעולת הבליעה מהירה הרבה יותר מאשר העיכול, ולכן הרגשת התיאבון ממשיכה גם כאשר הגוף כבר קיבל את כמות המזון הראויה לו. התמתחות הקיבה המלאה הגורמת להרגשת שובע קורית רק מאוחר יותר. זהו הבסיס להמלצה הידועה לאכול לאט, ובעיקר להימנע ממזון עתיר קלוריות הנאכל בחיפזון.
