01
שבת נפלאה עברה על שוחרי הכותל. נועם התפילות עמדו בסימן דאגה לחיילים ולחטופים. לראשונה, מאז שמחת תורה, נראו בכותל חיילי מילואים באזרחי. הם יצאו לחופשה קצרצרה וניצלו אותה לשיחה ישירה, מלב אל לב, עם בורא עולם.
זיהיתי אותם על פי הנשקים המשופצרים שענדו על החזה. רחבת הכותל הייתה מלאה במאות מתפללים. חלקם מפונים מיישובי הצפון והדרום וחלקם מתפללים קבועים.
02
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר התריע שוב ושוב נגד החגיגות שעושים מחבלי חמס בבתי הכלא בישראל. מנהיגי חמס חשו היטב את החולשה שלנו ואת החששות של שב״ס מעימות ישיר עם המחבלים השפוטים, שמתכננים פיגועים נגד יהודים מתוך כותלי הכלא. מחבלים שנתפסו בשמחת תורה, העידו שסינואר ימ״ש, העריך שהמחלוקות הפנימיות בתוך החברה הישראלית מהוות שעת כושר מתאימה להתקפה. גם התקשורת הישראלית שהעצימה את איומי הסרבנות של הטייסים ואנשי 8200, הוסיפה וגרמה נזק להרתעה שלנו. השאננות חילחלה לשטח, ולדאבון כולנו, בשמחת תורה, כאשר נפל הפור, לא היינו מוכנים להגן על עצמנו ועל ילדינו. והנה עתה, אותם טייסי חיל האוויר, שהם, ללא ספק, הטובים ביותר בעולם, עושים עבודת קודש, יעילה ומדויקת, באחדות מופגנת, בחירוף נפש ובמקצועיות מדהימה. כל ההתקפות על מטרות האויב נעשות היום בסיוע מערך המודיעין שלנו, שהתעשת מהר מאד. בתוכו גם יחידת 8200, האגדית, שחזרה לעצמה. אני בוגר 8200 ויכול שוב להתגאות בה.
זה לא הזמן עכשיו לעשות חשבונות, ניכר שמפקדי הצבא משתדלים מאד ללמוד מטעויות ולשעוט קדימה, לניצחון.
האחדות המופלאה שמפגינים חיילי המילואים היקרים שלנו, משמאל ומימין, יחד עם מפקדי הצבא ומשפחות העורף, מאפשרת לנו להגיע להישגים צבאיים מרשימים ולהחזיר לצה״ל את כושר את ההרתעה.
אמנם קצת מאוחר… אבל לא מאוחר מידי.
03
כהורים לחיילים המשרתים במילואים, בחזיתות השונות, אנו חברים בקבוצות ווטסאפ של הנשים האמיצות ש׳לוחמות׳ בעורף.
מרגשת אותנו מאד ההיחלצות של וותיקי המילואים שנותרו בעורף, ובתוכם וותיקי גדודי הצנחנים ונשותיהם, שמתנדבים 24/7, בסיוע רצוף לנשות החיילים האמיצות, שנותרו בעורף כדי לשמור על הילדים ועל הבית.
כל הנשים, שהרבה מתוכן בהריון מתקדם, מטופלות בתינוקות וילדים קטנים, הן הגב החזק של הלוחמים האמיצים, כאריות.
הנשים, ׳כי חיות הנה׳, ממלאת טבלת אקסל עם פרטי העזרה לה הן זקוקות. לדוגמא – מתקן תריסים, יועץ למניעת הרטבה לילדים, פסיכולוג לקטנטנים, יועץ למחזור משכנתא, מתקן מ. כביסה, סיוע בהקפצה לבדיקות רפואיות, סיוע בקניית תרופות ומגפיים לקטנטנות וכו׳. כל בקשה מקבלת מענה מידי, ללא עלות. יעיל מקצועי, מלווה בחיוך ובפרחים.
ההתגייסות החברתית הזו, הערבות ההדדית, הנתינה, ההתנדבות, האכפתיות הענקית והלב הרחב, מרגשים אותי עד דמעות. עם ישראל של חסד. איש לא יוכל לנצח אותו.
04
אני רוצה להודות לשר בן גביר על מאמציו ונחישותו לצייד יותר ויותר אזרחים בכלי נשק אישיים.
למעלה מ-150 אלף בקשות לרישיונות נמצאים בטיפול המשטרה. ראוי גם לציין לשבח, שהמשטרה פועלת ביעילות ובעוצמה, בביטחון הפנים וגם בנושא הרישיונות ואף נותנת עדיפות בהענקת רישיונות לנשיאת נשק, לחיילי מילואים.
ישנם עדיין רבים הממתינים בתור. אך התור מתקצר והאור נראה בקצה המנהרה, תרתי משמע… אני יודע שהשר פועל, כל העת, כדי לזרז הליכים ולסלק חסמים.
מקווה שנתבשר בקרוב על התקדמות בהתגברות על העומס, שנובע ממגמה חיובית של התעוררות והתעשתות החברה הישראלית.
אוסיף בשוליים, שבמקביל לאישורי נשיאת נשק אישי, צריכה המשטרה לחייב כל מקום ציבורי, או פרטי, שיאפשרו להכניס אזרחים המצוידים בנשק אישי ונושאים איתם רישיון לאחזקת נשק.
כל מקום שמסיבות שונות, אי אפשר להכניס בו כלי נשק, יעמיד בשעריו כספת לאחסנת הנשק.
05
פרשיות התורה מהשבוע של שמחת תורה, בו בוצעה ההתקפה הקשה של מחבלים, על יישוביי העוטף וכן במשך כל שבועות הלחימה, עוסקות כולן בנושאים שאנו מוטרדים בהם בימים אלו.
ניכר מהפסוקים העתיקים, שהעולם לא השתנה מאז ימי האבות. כבר ציינו חז״ל שהקב״ה הסתכל בתורה וברא עלמא. בנוסף, הרב צבי יהודה הדגיש שכל אחד חייב להתאמץ לקיים את הציווי האלוקי – ׳בינו שנות דור ודור׳. כלומר – אנו חייבים להבין, בכל רגע ורגע, מה ה׳ רוצה מאתנו ועל פי ההבנה הזו להתקדם קדימה ולהגשים. אין ספק שהפוגרום שבצעו מחבלי החמס ביהודים תמימים, תינוקות וזקנים מחייב אותנו להשתחרר מהקונספציות הישנות של ׳שתי מדינות לשתי עמים׳, של ׳שלום תמורת שטחים׳, ׳של מענקים והטבות תמורת שקט׳.
כדי למנוע הישנות של סכנות מבית ומחוץ, חובה על כל בעלי ההשפעה בארץ לעשות חשבון נפש. חברי ממשלה, חברי כנסת, שופטי ישראל, מפקדי צבא, ראשי מערכת הביטחון, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה, ראשי לשכת עורכי הדין, ראשי תנועות המחאה ועוד. התברר לכולנו שהתנאי למיגור הטרור הוא הרתעה, ושליטה בכל שטח מארץ ישראל, כדי שלא יהפוך לעוד מדינה בשליטת חמס ודעאש.
רבים מאתנו מתפללים ללא הרף לשלומם של החיילים שלנו ולשלום החטופים. אני מוסיף תפילה מיוחדת וחשובה – שלא נלקה שוב בתסמונת הישראלית הידועה, המכונה – ׳מחלת הזיכרון הקצר׳… לא נפקיר ס״מ מארצנו לשליטת זרים.
נמשיך, ללא הרף, לעקור את קיני המחבלים, ביו״ש, בבקעה, בדרום ובצפון. והכי חשוב – לא נשכח את אשר עשה לנו עמלק.
06
מאז שמיני עצרת, פרשיות התורה מפגישות אותנו, עם שורשי ההתנגשות בין הטוב והרע. ומוכיחות לנו שעל פי ההנהגה האלוקית בעולמנו, כי סוף הטוב תמיד לנצח.
בפרשת בראשית, אנו נפגשים עם הנחש הקדמוני, מקור הרשע, שפיתה את חווה ודרדר את העולם מגן עדן לכמעט גיהינום. לאחר מכן אנו פוגשים את קין, בעל האות, הרוצח הראשון בהיסטוריה, שקינא באחיו ושלח אותו לעולם שכולו טוב.
שבוע לאחר מכן, בפרשת נח, מדגישה לנו התורה ׳כי מלאה הארץ חמס׳… ותרגום אונקלוס מפרש את המונח ׳חמס׳: אתמליאת ארעה חטופין׳…
מיד לאחר מכן, שרה אמנו, רואה ברוח הקודש את כוונותיו השפלות של ישמעאל, שמזיק ליצחק ועתיד ליפגוע בעם ישראל, שבארץ ישראל, דור אחר דור. שרה מבקשת מאברהם – ׳סלק את בן האמה!׳. הקב״ה, שרואה את התלבטות של אהובו, איש החסד, שמגלה רחמנות על בן פילגשו, אומר נחרצות לאברהם – ׳כל מה שתאמר לך שרה, שמע בקולה!׳
לאחר מכן, אברהם אבינו מנסה להציל את עיר הרשע, סדום, בעבור כמה צדיקים. לאחר שמתברר שאין צדיקים בסדום, כי כולם תומכי טרור, הוא לא מבקש להוציא מסדום את הצדיקים, כמו שצה״ל מאפשר לאזרחים לצאת מעזה…. אלא עוקב אחר שליחותם של שלושת המלאכים, שבאו לבשר על חורבנה של סדום ועל שליחותם להציל את אחיינו, לוט.
משפחת לוט, שהייתה אור קטן אשר לא הצליח להתגבר על החושך הגדול, גילתה מעט אנושיות בהכנסת אורחים, בסדום ועמורה, ערי הרשע והחמס.
בשעת המנוסה במסדרון ההומאני, הפרטי, אשת לוט מתקשה להיפרד ממחוזות הפשע. היא מביטה אחורה והופכת לנציב מלח, שיימס בגשם הראשון…
הסלע המפורסם, המתנוסס על המצוק, ליד ים המלח, שנקרא ׳אשת לוט׳, הוא אמנם אטרקציה תיירותית, המשמשת כגימיק מקסים של מדריכי התיירים במדבר סדום. אך הסלע הזה גם מזכיר לנו נכוחה, את הצורך המתמשך והאקטואלי, מאז ועד היום, למגר מהעולם באופן מוחלט, את כל מקורות הרשע. בדיוק כפי שעשה המלך הרחום, בורא העולם, שדאג באופן אישי, לשלוח מן השמים אש וגופרית עד לחורבנם הסופי של סדום ועמורה.
כך ממשיכות פרשיות התורה ללוות אותנו בהנחיות אקטואליות ופרגמטיות. צריך רק לפתוח אוזניים להקשיב ולהתבונן וללמוד מההיסטוריה האלוקית. הכול מכתוב…ועכשיו עומדת לנו חובתנו ליישם. כאן ועכשיו.
07
אם הזכרנו את לוט, אני חייב לספר לכם סיפור אמיתי, על מקרה מוזר שנקלעתי לתוכו. ביום הראשון למלחמה, תוך כדי נסיעותיי הרבות לשטחי הכינוס, שעה שאני עושה הכול כדי להיענות לבקשות דחופות של חיילי המילואים, לאספקת ציוד ומזון, נתקלתי בצוות מתנדבים חביב, שחילק גופיות וגרביים לחיילים. כשהבטתי על החולצות שלבשו, ראיתי שעדיין מתנוססות עליהן סיסמאות ישנות של מפגיני קפלן.
שמחתי לראות שחלק גדול מהמפגינים ׳חזרו בתשובה׳ ועתה הם מפגינים אחדות גדולה וערבות הדדית.
׳וואוו, אחים יקרים, איזה מצווה גדולה אתם עושים׳ – קראתי לעברם בשמחה מופגנת.
אחד מצוות המתנדבים, השיב לי מיד – ׳עד היום הוא לא חשבתי שאוכל לקרא לאיש דתי – ׳אחי׳ ושבכלל לא חשבתי שאני אתכוון לקיים מצוות ושאתם, כחובשי כיפות, בוודאי לא תוכלו לאהוב אנשים כמוני.
ואף הוסיף לי מהגיגיו הישנים, שאחז בהם עד המלחמה. בהמשך, טען, שעל פי המקורות, האבות הראשונים שקראו לעצמם ׳אחים׳, היו לוט ואברהם אבינו. המסקנה היעילה שלהם הייתה – ׳אם השמאל ואימנה…וייפרדו איש מעל אחיו׳.
חיבקתי אותו בחום. ׳אנחנו אחים, בני עם אחד׳ התעקשתי. לוט ואברהם לא היו אחים. ׳אנחנו, לעד נשאר אחים, בני אברהם, יצחק ויעקב׳. ׳לעולם לא נקבל כל הצעה להיפרד׳…
׳הנה המציאות שוב מאחדת אותנו והיא חזקה מכל דמיון׳ הוספתי.
ואכן לאחר כשלושה שבועות, שוב נפגשנו, במקרה. הבחור ניגש אילי ואמר בהתרגשות ׳אני זוכר אותך מהיום הראשון של הקרבות. רוצה להגיד לך שהצדק הוא איתך – אחים אנחנו ויחד ננצח!׳.
חשבתי לעצמי כמה חשוב לא לוותר, לאחד את השורות, להסביר את תפקידנו כעם. חייבים למצוא שפה משותפת. כי המכנה המשותף שלנו גדול יותר ואיתן יותר מכל שוני ומכל חילוקי דעות.
אין ספק שהאחדות שמופגנת עתה בכל שכבות העם היא נס גלוי והיא תגבר ותנצח.
השלם גדול מסך חלקיו.
08
אני רוצה לחזק כאן את שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳ ובעקבותיו גם את ראש הממשלה על הצהרתם ועל החלטת הקבינט, שרצועת עזה לא תימסר שוב, לעולם, להנהגת ׳הרשות הצבועה והמושחתת׳ הקרואה ׳פלסטינית׳.
אם נצא סוף סוף מהקופסה המחשבתית, נתגבר על הרצון הנפסד לרצות את אומות העולם, נפרד מהשאיפה ההזויה למצוא חן בעיני התקשורת הישראלית והעולמית, שמובילים אותנו, שוב ושוב לחולשה ולרפיון, אולי תהיה זו נחמה פורתא למשפחות הנרצחים והחטופים…
כדי שמשפחות של החיילים, שמסרו נפשם על בטחון הדרום והצפון, לא יחושו שהאובדן הטראגי היה ׳לחינם׳… עלינו להבטיח להן שלא נחזור לעולם על הטעויות של ערב שמחת תורה תשפ״ד. והרשימה ארוכה.
לא אפרט כאן את כל המחדלים. רובם ידועים. חלקם יתבררו בהמשך. רק אציין את הסכנה הגדולה הטמונה בתרבות הפלגנות והסרבנות, כפי שהתפוצצה בפנינו בשבת שמיני עצרת.
שמחת תורה הוא יום הדין האחרון והסופי ברצף ימי הרחמים, שמתחילים בחודש אלול וממשיכים בימי ראש השנה ויום כיפור. לכן הוא נקרא ׳פתקה טבא׳.
במלחמת יום כיפור שילמנו מחיר על היוהרה והשאננות. ובשמחת תורה שילמנו מחיר על כך שלא למדנו כלום מההיסטוריה. אני בטוח שאנו בתחילת תהליך של התפכחות ותיקון. אנו מבקשים עכשיו מהקב״ה רק דבר אחד – ׳פתקה טבא׳ לחיילים שלנו, לחטופים שלנו, לאימהות שלנו, לניצחון שלנו.
09
עכשיו נפתחה לנו הזדמנות, שלא תחזור, לעשות תשובה ולתקן את טעויות העבר. להשמיד את האויב מדרום ומצפון. לשמור על אחדות גם אחרי המלחמה. לעשות הכול כדי לתקן את מערכת המשפט שכובלת את ידיו של צה״ל. להתפלל לה׳ שיחזרו כל חיילנו וחטופינו לשלום, בריאים בגופם ושלמים בנפשם.
אל תראו ואל תיחתו. ה׳ נלחם לכם ואתם (אל) תחרישון. כי לא ייטוש ה׳ עמו, ונחלתו לא יעזוב!!!
שבת שלום של אהבת ישראל. של הצדעה לחיילינו המופלאים והאמיצים. של המשך נתינה ואחדות. של הצדעה לאימהות שעמדות איתן בעורף. של ניצחון מוחץ בדרום ובצפון, של החזרת ההרתעה ומיגור עמלק. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳ www.giluydaat.co.il
