חסד בקבלה…
לאחרונה שאלתי את הרב אביגדור נבנצל שליט״א אם הוא זוכר מישיבת פוניבז׳ את ראש הישיבה הרב כהנמן גם כאיש חסד, מעבר להיותו איש של תורה, מחוויה אישית. הרב פתח את תשובתו כך: ׳כן, החסד הראשון שאני ראיתי אצלו היה שהוא קיבל אותי לישיבה…׳
[חיוך: את מי יקבל אם לא את מי שאביו לקחו להבחן על תלמודו אצל הרב הרצוג בהיותו בגיל חמש?… כך סיפרה לי בת דודתו מזיכרונות ילדותה. מ.ד.]
״כל מילה פצצה!״
עוד סיפר לי ר׳ אביגדור שבבחרותו רצה לדבר בלימוד עם החזון-איש, אבל החזו״א נפטר כשבועיים אחרי שהגיע לפוניבז׳, ובכל זאת עוד הספיק להיכנס ולהתברך מפיו. שאלתיו אם הוא עדיין זוכר את נוסח הברכה שבירכו החזו״א. הוא השיב: כן, הוא אמר לי: ״תצליח״. [חיוך: איך העליתי בדעתי שליהודי שזוכר בע״פ את כל התנ״ך, כל הש״ס, כל הרמב״ם ועוד, יהיה קשה לזכור מילה אחת של חזו״א?…]
אגב, נזכרתי שסיפר לי הרב דוד זאובר, הרב של בית כנסת הגר״א התל-אביב, שבין מלחמת העולם הראשונה לשניה הוא ניהל את המשרד של אגודת ישראל בווינה, והיה מרבה להתייעץ עם ה״חפץ חיים״. פעם אמר החפץ חיים לפעילים, שיתחילו לברך זה את זה בברכה ״צלח ורכב״ בשימוש יום יומי. ״אבל משום מה זה לא תפס אצלנו…״, הוא הוסיף.
ופעם סיפר לנו הרב נבנצל שרעייתו סיפרה שרצתה גם היא בילדותה לפגוש את החזון-איש, אבל כיצד, הרי היא לא יכולה לבוא לדבר עמו בלימוד כמו בחורי ישיבה? היא ידעה שבכל יום בשעות הצהרים הוא מטייל לאורך פרדס הייליגמן בבני ברק. היא חיכתה במסלול, וכשעבר לידה פנתה אליו ושאלה: ״סליחה, מה השעה?״ והוא ענה לה: ״שלוש…״. היא חזרה מאושרת מכך שדיברה עם החזו״א.
פעם אמר לי הגאון המופלא ר׳ שלמה פישר זצ״ל: ״החזו״א היה גדול האחרונים מאז הגר״א״. שאלתיו אם חושב כך גם בתחום ההסברה העמוקה של הסוגיות, נניח כמו ר׳ שמעון שקאפ שהיה גדול ראשי הישיבות. הוא אמר: ״כן. רק שמה שר׳ שמעון כותב בכמה דפים, כותב החזו״א בכמה מילים״. והוסיף בהאי לישנא: ״אצל החזו״א כל מילה פצצה!״ אז הנה לפחות כתבתי כאן כמה הוכחות להגדרה של ר׳ שלמה גם למי שלא מכיר את ספרי החזו״א…
הלל או סליחות?
עוד סיפר לי הרב אביגדור נבנצל שבנעוריו ב״קול תורה״ נהג להתפלל אצל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי, במנין שהתקיים בביתו ברחביה, שהיה סמוך לישיבה. ׳זכורני שפעם, בה׳ באייר שחל בימי בה״ב, אחד הבחורים מהישיבה עבר לפני התיבה, והתפלל כסדר הרגיל, עם תחנון וסליחות, למרות דעתו הידועה של הרב הרצוג. הרב הרצוג לא אמר לו מילה. דיברו על הסיבה שהרב הרצוג לא העיר לו, והעלו שלוש סברות: ראשונה, אולי הרב הרצוג עצמו סבר באמת כאותו בחור. שניה, אולי הוא לא רצה לפגוע בבחור. שלישית, ולדעתי היא הנכונה: הוא היה כל כך שקוע בתורתו, כדרכו, שהוא לא שם לב אם אמרו תחנון, הלל או סליחות…׳
ברכה להינצל מ… עשירות
אשתי באה ממשפחת אורנשטיין הירושלמית. מספרים במשפחה על דמות מופלאה של צדקת גדולה בשם זלאטה, שבגיל 12 חלתה מאד והוסיפו לה שם: אלטע (ישנה, זקנה), כסגולה לאריכות ימים, סגולה שאכן פעלה… הסבתא אלטע זלאטה, שחייתה כל ימיה בעוני, אהבה מאד את צאצאיה הרבים, וביקשה מהקב״ה לפני מותה שתזכה שאף אחד מצאצאיה לא יגיע לעשירות, באשר הניסיונות של העשירות כל כך קשים…
עד היכן שקידה?
במשפחה זו היו תלמידי חכמים מופלגים ומתמידים נדירים. אחד מהם, אולי רבי ישעיהו או רבי יעקב אורנשטיין, נהג ללמוד בישיבת תורת חיים (המקום שבו שוכנת היום ישיבת עטרת ירושלים, ברחוב הגיא שבעיר העתיקה). הוא לא רצה להפסיק מלימודו לשום דבר. מנהג היה לו להניח כמה מטבעות על השולחן לידו, שכאשר יבוא עני לבקש נדבה, לא יצטרך להפסיק מלימודו ויהיה לו מטבע מוכן עבורו. יום אחד הוא רואה יד מושטת לבקשת נדבה. הוא לא רצה להרים את עיניו מהספר, ולכן לקח כדרכו מטבע ונתן ביד המושטת. אלא שלהפתעתו הוא שם לב שאין זו אלא ידו האחרת שלו, שהייתה מונחת על השולחן…
לבחירות צריך… גרטל
סיפר לי הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל זצ״ל: ׳באחת ממערכות הבחירות הראשונות ביקש מאיתנו ה״חזון איש״ לצאת לפעילות ולסייע בהצלחת רשימה תורנית, למרות ביטול הלימוד שבכך. ר׳ חיים קנייבסקי היה כל כך שקוע בלימוד ולא היתה לו שייכות לענייני העוה״ז. הוא היה מוזנח לגמרי בענייני העולם וחי בעניות רבה. כדי לקיים בקשת החזו״א, שיוכל לצאת לפגוש אנשים ולהשפיע עליהם, השאלתי לו חגורה למכנסיים…אפילו זה לא היה לו.׳
״עשיתם ממנו… מזרוחניק״
פעם אמר לי הגאון המופלא רבי שלמה פישר זצ״ל: ״עם כל הסיפורים על הגרש״ז אויערבך עשיתם ממנו ממש מזרוחניק…״. חייכתי, אבל בלבי חשבתי על הגדרה אחרת: ירושלמי, הוא היה ירושלמי אמתי!
לאחרונה סיפר לי ר׳ אשר ריבלין שהוא היה מתנדב ב״יד שרה״, ופגש שם את הרבנית רחל גולדברג, אשת מו״ר הגרז״ן, ובתו של ר׳ שלמה זלמן אויערבך [דומני שסיפר שהיא היתה מתנדבת שם], והיא אמרה לו שנכתבו ספרים רבים על דמותו של אביה, אבל הספר שמשקף בצורה הכי נכונה את המציאות הוא ספרו של הרב יוסף אליהו (״התורה המשמחת״).
עגנון?
סיפר לי הרב שלמה קושלבסקי, חתנו של מו״ר הגרז״ן גולדברג: באחד הבקרים אחרי חתונתנו, חזרתי אתו מבית הכנסת וישבנו לאכול ארוחת בוקר. הוא ניגש למקרר, הוציא זיתים, ותוך כדי מלמל משהו. שמעתי אותו אומר: ״ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח…באתי והודעתי את אבא. אמר לי הולך לו זיתים והולכתי לו. ראה אותן לחין, אמר לי – אין אני אוכל זיתים…״ אמרתי לו: ׳מה זה, סיפור של עגנון?׳ והוא אמר: עגנון?? לשון הגמרא ביבמות ט״ו: ■
meirdorfman@gmail.com
