עדות חיה

הרב אריאל בראלי הוא רב המועצה המקומית בית אל וראש מכון ׳משפט לעם׳.

יום ראשון כ"ג אלול, היה היום בו עלה הרב מאיר יהודה גץ לגנזי מרומים לפני 27 שנים. שבוע לפני ראש השנה תשמ"ה.
הרב מאיר יהודה גץ רב הכותל וראש ישיבת המקובלים בית אל במשך 28 שנים, השאיר חותם עמוק: חותם בלימודו בהנהגותיו במנהיגותו ובעוצמתו למשפחה לתלמידים ולעם ישראל.
הרב גץ דמות מופת ולא איש של מופתים איש של ספרא וסייפא ידע לנהל את חיי הרוח תוך כדי ביטול הגשמיות בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
שניים עשר יומני הכותל. צוואתו, פנקס המידות ופרושו המכונן רשפי א"ש לתורת הסוד כממשיך דרכו של רבי שמעון בר יוחאי הרש"ש והאר"י הם-הם היום מהווים כלי ללימוד תורת הסוד בישיבת המקובלים בית אל.בבחינת ויהיו עינך רואות את מוריך.
לאחרונה יצא סרט חדש "רב הנסתר" המבוסס על קלטת אודיו שבה מדריך הרב גץ במנהרות הכותל ומספר על חלומו למצא את כלי המקדש מתחת למטמוניות שבנה שלמה המלך וששם נתגלה ספר תורה על ידי יאשיהו מלך יהודה. וזה עוד נדבך מאישיותו הרוחנית שלא היתה מן המפורסמות אך נגנזה בשל החלטת ממשלה לסגור את פתח מנהרת "שער הכהנים", וכך כתב ביומנו "באו גויים בנחלתך וטמאו את היכל מקדשך".
ארבע עשר היגדים כתב הרב גץ בפנקס המידות שלא ידענו על קיומו שנמצא בכיס מעילו לאחר פטירתו. חלקם עוסקים במידות של בין אדם למקום, חלקם במידות של בן אדם לחברו וחלקם בינו לבין עצמו.
"להיות תמיד בבחינת שיל"ת" שויתי ה' לנגדי בכל מעשיך, תמיד .גם בעת צרה חלילה צריך לדעת לקבל את גזירות הבורא בלי עוולה ובלי משוא פנים ולדעת שהכל הוא דין אמת(מתוך הצוואה).
"לא להקפיד על הילדים ולבוא לעזרתם תמיד גשמית ורוחנית " לדעת להכיל את הילדים תמיד לאהוב ולחבק בלי תנאי.
"לצמצם בשיחות טלפון" – וזה היה עוד לפני עידן הטלפונים כמה ביטול תורה זה גוזל .כמה זה מרחיק ומנתק אותנו ממשפחה מהילדים מהקהילה.
ובעיקר, "להיות תמיד בשמחה של מצווה" כי מתוך שמחה עבודת ה' תהיה משפיע ומושפעת על המשפחה והסביבה ואז והיה מחנך קדוש.
בכל ניתן לצפות באתר בית הרב גץ.

לפני שנים מספר, בארץ ישראל הקדושה בעוד הרב אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה כיהן כרב ראשי, בענווה רבה, רועה צאן האומה. באותה תקופה, נשמעו קולות בעולם ‘לוותר על חלקים מירושלים’, הפתרון המושלם והרב אליהו, חזק בדעתו, איתן נגד כולם. למשלחת גדולה וחשובה, נסע הרב לצרפת
‘פוליטיקה מחוץ לתחום’, התחננו כולם כאחת. הרב שמע, בפנים ידע, כלפי חוץ הוא שתק. קיבלו שם את הרב, בקבלת פנים גדולה. מכובדים רבים הגיעו מבין שכבות האצולה. אפילו נשיא צרפת (דאז) נכח, מבין אנשי הממשלה.
ולפני החגיגה ביקרו כולם במוזיאון, שם הראו לרב את הכיסא של נפוליאון. ‘הכיסא כאן למכירה?’ שאל הרב בביטחון. המלווים בהו סביב ובליבם צפו אסון. ‘הכיסא לא למכירה גם לא בעד מיליון, זהו חפץ חשוב והיסטורי, אין בזה כול היגיון!’. לאחר דין ודברים, המשיכו בתהלוכה מהרהרים עוד בראשם, מתעשתים מהמבוכה, הגיעו לחלק בסיור, בו נמצא, אזור המלוכה. ‘הנה חדרו של המלך לואי’, בפני הרב החוו. אנא בלי שאלות מביכות, כולם בליבם קיוו
אך לצערם, השאלות מיהרו לבוא, והם התבדו.
‘מתי הוא חי?’, ו-’מי הוא היה?’ שאל הרב את המארחים, בנוכחות כל הפמליה והם ענו לרב בנימוס, כאילו אין שום בעיה. הרבנית צביה שתחיה, קלטה את המצב היא רמזה זאת לרב, והוא קרץ לה בעיניו, ‘המלך לואי היה מוסרי?’ המשיך הרב בשאלותיו. זו ההיסטוריה שלנו, ונכבד אותה, הרי זה מובן מאליו!’.
והנה סוף סוף לרווחת כל האנשים הסתיים הסיור והתחילה קבלת הפנים. הנשיא דיבר ובירך את הרב בין המכובדים. הרב בירך בחזרה כשמתורגמן מתרגם את המילים. על הקורות במוזיאון סיפר הרב לנוכחים וכפי שיסופר המתורגמן יסלף את הדברים.
‘ראיתי את המבוכה’, אמר הרב במליאה. ‘הייתכן שרב בישראל, דברים כאלו לא יידע?’ והמשיך לספר את שהיה, ובעיני כולם פליאה. ‘לשאלתי אם מוסריים היו, עניתם כמגמגמים אולם הם ההיסטוריה, ובצדק בהם אתם גאים’, ובעוד הרב נואם, המתורגמן כאמור, מעדן את המילים. פתאום קלטה הרבנית, שאין כאן שום תיאום. מהר לרב היא רמזה, שבעיה יש בתרגום, והנה מיד, ללא גמגום, עצר הרב את הנאום. ‘את סגנון הדיבור כנראה, התורגמן אינו מכיר ‘לכן הרב של צרפת, את דבריי מכאן יסביר כי לי חשוב’, סיים הרב, ‘מסר להעביר’.
מיד התורגמן הוחלף, והרב המשיך בשיחהץ ‘את הכיסא לקנות ביקשתי’, אמר הרב בבטחה. הקהל מילא פיו צחוק, כאילו סיפר הרב בדיחה. ‘המארחים לי השיבו, שהדבר אינו אפשרי. כנ”ל לגבי המלך לואי, שלא היה מוסרי. היסטוריה שומרים, הם טענו, זהו חפץ ציבורי’. ‘הצדק לצדכם’ אמר הרב במבט חודר, ‘את הכיסא אינכם מוכרים לזה אין כל סותר על אף שרק כמאתיים שנים הוא קיים פחות או יותר. ואני שואל, על ירושלים בירתנו יותר משנות אלפיים, האם (ח”ו) עליה אנו צריכים לוותר?!’ הקהל כולו עמד נרגש ומחא כפיים בסערה, אף הנשיא קם ממקומו לחץ את ידו בהוקרה, וביקש מהרב שיישאר ולא יברח במהרה, כדי להביא לרב לאות כבוד מדליית זהב יקרה אך כידוע, בשביל הרב
מה היא שווה לעומת התורה… אדם גדול היה הרב חסרונו כואב לדור כולו, שום סיפור לא יתאר את גודלו ואת דמותו.

01
״אבי אבי רכב ישראל ופרשיו״ זעקה הכותרת ביתד נאמן השבוע. זהו השער הקבוע השמור לגדולי הדור ביום פטירתם מאז הרב שך זצ״ל. אבל גם ביתד נאמן יודעים – הרב קנייבסקי היה מנהיג מסוג אחר לגמרי.
תכליתי וקצר, ללא נאום פומבי אחד, ללא סוללת אנשי יח״צ ואסטרטגיה, מאמרי דעה מנומקים, קמפיין או ראיון אחד בתקשורת – הוציא הרב חיים קנייבסקי זצ״ל יותר אנשים לרחוב מכל אחד אחר בישראל. הוא ברח מכל תפקיד או משרה ציבורית, לא העביר כמעט שום שיעור וענה קצרות לכל שואל, יהיה מי שיהיה. בבני ברק וברחוב החרדי הוא הפך למיתוס. כשלכל צרה קשה, התלבטות מסובכת או צורך מיוחד בברכה הכתובת האולטימטיבית הייתה ביתו של הרב. מאות צבאו על הפתח מידי יום וחיכו ארוכות רק כדי לשמוע ממנו ברכה והצלחה ועוד בראשי תבות (בו״ה). ״מופתים״ רחוקים מלהיות חלק מהז׳רגון הלטאי-חרדי ובכל זאת מפה לאוזן עברו הסיפורים. השמועות על רווקים שהתחתנו, עקרות שנפקדו וחולים שהתרפאו פורסמו שוב ושוב מפה לאוזן וזרם הפוקדים את הבית הצנוע ברחוב רשב״ם רק גבר.
כשהפוליטיקאים החרדים היו צריכים את הציבור היה זה תמיד הרב קנייבסקי בפרונט. שתי שורות בכתב ידו בקריאה להצביע ליהדות התורה והתייצבות עם גמרא בכנסי בחירות ענקיים בהם מעולם לא דיבר עשו את העבודה. אבל הציבור לא מטומטם, הציבור החרדי יודע שהרב קנייבסקי לא פוליטיקאי ולא בקיא בסדרי הממשל. מספרים עליו על הרב קנייבסקי, שבכל יום החל משנות ה-20 לחייו היה לומד סדר מיוחד של ״חובות״ שערך לעצמו בכל יום. הלימוד כלל מדי יום תלמוד בבלי, ירושלמי, תוספתא, רמב״ם, טור, שולחן ערוך, נ״ך וזוהר כשבכל שנה בערב חג הפסח בזמן תענית בכורות היה מסיים הרב את הספרים כולם בהשתתפות קהל גדול. בשיחות עם מקורביו מתואר הרב פעם אחר פעם כמי שמעניינת אותו אך ורק התורה. לא עניינו אותו שמות הנכדים או הנינים, לא החדשות בעולם או מצב העו״ש בבנק, רק תורה.
02
אין פריימריז או ועדה בוחרת לתפקיד גדול הדור בציבור הליטאי, אחרי פטירת הרב שטיינמן הכתיר העיתון יתד נאמן את הרב אדלשטיין בתואר ״מרן״ אבל הציבור התחבר לרב קנייבסקי.
הרב, שקנה דירה קטנה כדי לחסוך בבדיקת חמץ, לא ביקש מעולם אוכל מסוים ולא דיבר טובות על עצמו אף פעם, הפך לסמל של ממש. אייקון יהודי של שנת, 2022 אייקון שרחוק שנות אור מכל מה שניסו ומנסים למכור כמנהיגים.
הרב קנייבסקי היה מנהיג של דוגמא אישית. לא צריך לשמוע מה יש לו לומר כי כל אחד יודע פחות או יותר מה יש לו לומר. בשאלות קשות עם צדדים לכל הכיוונים וכשצריכים מישהו שיקבל החלטות בציבור החרדי סומכים על הסייעתא דשמיא ועל החשיבה ללא פניות של הרב בעיניים עצומות. לא על המומחיות שלו בעניינים ציבוריים. הרב לא צריך רטוריקה מיוחדת או טיעונים משכנעים כדי לשכנע מישהו להעריך אותו או לשמוע בקולו. זה קרה לבד. מתוך הערכה טהורה. כך נבנית מנהיגות של אמת.
מסתבר שדווקא בדור שלנו עם כל הרעש וכמות המידע האינסופית שרצה באוויר – יש במדינת ישראל מיליונים שמעריכים תורה, פשטות וקדושה. וההערכה הזו היא יותר מלכל אדם אחר שחי פה. זה מפעים וממלא בתקווה.
אשרי העם שככה לו.
03
יש שופטים בבאר שבע.
הבטחתי לעדכן בנעשה במשפט על הנשק שהוחרם לי בבניית מעלה פולה. שמח לעדכן כי אחרי טיעונים משכנעים ונמרצים של ידידי עורך הדין נתי רום מארגון חננו, השופט רון סולקין מבאר שבע גלגל את משטרת רהט מכל המדרגות, הכריח אותם להחזיר לי את הנשק וכמעט ופסק להם הוצאות משפט. מקווה שילמדו להבא.

יאור דמותו ואישיותו של הרב אליעזר ולדמן זצ"ל לא יהיה שלם בלי לכלול בו את אורותיו של רואה האורות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אורותיו של בנו – הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ואת מאור פניו המיוחד של הרב אליעזר זצ"ל, שעלה לגנזי מרומים בטו"ב – ט"ו טבת, במוצאי שבת קודש "ויחי יעקב" – הפרשה המספרת על פרידתו של האב האחרון וקבורתו בחברון, במערת המכפלה.
הרב ולדמן האיר את אורות הרב קוק זצ"ל לרבים, בכל רחבי עם ישראל וברחבי העולם כולו, בהארת פנים מיוחדת, ברוח של חן, וחסד ורחמים, באהבה ובשלוה. אישיותו הקרינה טוב ואהבה לכל מילה בתורה, לכל יהודי, לכל אדם, ולכל רגב אדמה בארץ ישראל. חיבור כל הערכים האלו יחד אינו משימה פשוטה; יהיו כאלו שימצאו בה סתירות וניגודים. אך הרב ולדמן הצליח לשזור את כל האהבות הללו למחרוזת אחת של אור, ברוח טובה, בנעימות, אך מבלי לסטות כהוא זה מהכיוון – מהיעד הגדול וחזון הגאולה השלמה.
הרב ולדמן העמיד דורות של תלמידים, אשר רבים מהם נושאים בתפקידי רבנות, חינוך והוראה, ורבים לא פחות נטלו ונוטלים חלק פעיל ומרכזי במפעל ההתנחלות בארץ ישראל. אני רשאי לציין, בהוקרה ותודה עמוקה, כי הרב ולדמן הוא הראשון אשר קירב אותי באופן פעיל לתורת ארץ ישראל ולמפעל המעשי של חידוש היישוב היהודי בקרית ארבע – חברון.
כמו כל בני דורי, אשר חוו – ולו כילדים או נערים – את מלחמת ששת הימים, אנו זוכרים את אירועי המלחמה ההיא בהשתאות של עדים לאירוע היסטורי כביר ונשגב: החל מההודעה הפתאומית של נשיא מצרים גמל א-נצר על כוונתו הגלויה והמיידית "לזרוק את היהודים לים", דרך תקופת ההמתנה המעיקה ותחושת הפחד והאימה, ועד הניצחון הכביר והבלתי נתפס, והמילים "הר הבית בידינו" ששמענו בשידור חי. המשך דרכנו עמד בסימן של השתלבות במפעל ההתנחלות ההיסטורי כאשר את תחילת דרכנו בו ניתב הרב ולדמן. פגשתי את הרב לראשונה בשנה הראשונה בה עלתה ישיבת ניר לקרית ארבע (לאחר שהוקמה כ"ישיבת מתנחלי חברון" בממשל חברון). סבר הפנים הנעים, האור הקורן, והביטחון שהקרין בדרך התורה הגואלת, פעלו עלי כבמטה קסם, ולאחר מפגש אחד החלטתי – "זהו מקומי". כך התחיל מסע ארוך ורב אירועים בתחיית היישוב היהודי בחברון.
הרב פעל באחריות בכל המישורים, הציבוריים והפרטיים. השפעתו על התלמידים היתה ייחודית. זכורים לי בגעגועים השיעורים הקסומים ב"אורות הקודש" בבית הרב בלילות יום חמישי, כאשר המילים העילאיות והנשגבות של הרב קוק, בהבעה המענגת של הרב (ומלוות בריח ובטעם המדהים של העוגות הטריות שיצאו מהתנור של הרבנית רות) יצאו צירוף שלא ניתן לתיאור, וחוויה בלתי נשכחת. במקביל, הרב נטל חלק מרכזי בעיצוב האופי הציבורי של קרית ארבע. הוא שלח את ילדיו לבני עקיבא, התנועה שכללה כמעט את כל ילדי הקריה, ושלח אותי לרכז את הנוער כדי לאחד את כל גווני הנוער והחברה סביב הישיבה, שהיתה הגורם החברתי – חינוכי המרכזי בקריה בשנותיה הראשונות.
בהספדים נשמעו אזכורים רבים על הארת פניו, עדינותו ואצילותו, ועל יכולתו לבטא בנועם את רעיונות התורה הגואלת. כל זה כמובן נכון. ועם זאת יש לזכור: בתוך העטיפה הרכה והמלבבת היה טמון עמוד שדרה מפלדה, שלא כרע לשקר, לא נכנע ולא חת מפני איש. הרב ולדמן, כראש ישיבת ניר, הוציא את כל התלמידים לסבסטיה בעליה ההיסטורית בחנוכה תשל"ו. אני זוכר את הרב ולדמן מפסיק את סדר הלימוד, מזמין את חנן פורת לשאת דברי אומץ ואמונה, ומנהיג את הישיבה במסע ללב השומרון.  לאחר שהמאבק נשא פרי וגרעין "אלון מורה" עלה על הקרקע בקדומים, הישיבה כולה עברה לקדומים, שם שהתה כל הזמן שנדרש עד ביסוס היישוב. מישיבת ניר יצאנו לחידוש היישוב היהודי בחברון, וגם להקמת עפרה ולכל מקום בו עזרתנו היתה חיונית. 

מדינת ישראל מעלה לא רק את עצמות לוחמיה אלא אף עצמות חולמיה וחוזיה. לעיתים היוזמה מגיעה מהמדינה ולעיתים מאזרחים אכפתיים. כזה הוא סיפור העלאת עצמותיו של הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי תנועת חובבי ציון גדול וגיבור כפי שהגדיר אותו הרב קוק או המדינאי הראשון כפי שקרא לו הרצל.
מבצע העלאת עצמותיו של הרב מהוליבר התחיל מכתבה בעיתון הצופה בה סיפור שמואל סולץ כשמצא את קברי אבותיו בעיר באילסטוק מצא גם את קברו של הרב מוהליבר. דוד בהגון אף הוא יליד ביאלסטוק עזר במציאת שרידי האוהל שנהרס בימי השואה
את הכתבה קרא הרב זלמונביץ רבה של מזכרת בתיה והגה את הרעיון להעלות את עצמותיו של יוזם הקמת המושבה מזכרת בתיה. הרב גייס את צאצאי מקיימי המושבה והישגו את אישורם של ניני הרב. מכיוון שהמבצע היה כרוך בהוצאות כספיות גדולות נרתם ראש מועצת מזכרת בתיה בשמחה לעניין.
מחשש כי שלטונות פולין יטרפדו את העניין, הוחלט כי משלחת של חברה קדישא תצא עם בהגון אל ביאלסטוק ובמבצע חשאי יוציאו את עצמות הרב ויעלו אותם ארצה.
הרב מהוליבר גדול וגיבור המדינאי הראשון שהקדים את הרצל נולד בעיירה הלובקי ובגיל צעיר יצא לו שם ״כעילוי מהלובקי״ והוסמך לרבנות ע״י ראשי ישיבת וולוז'ין בתחילה סרב לשמש כרב ועסק במסחר. כעבור מספר שנים הסכים לכהן כרב במספר ערים.
הרב מוהליבר קרא לעלות לארץ ולעזוב את הגלות במיוחד על רקע סבלם של יהודי רוסיה בפרעות השונים. הרב היה הראשון לגייס את הברון רוטשילד לעזרת יישוב הארץ. והברון נענה ליוזמת הרב מוהליבר להעלות לארץ גרעין מתיישבים בעלי ניסיון חקלאי. גרעין המתיישבים שהעלה הרב מוהליבר יקים את עקרון לימים מזכרת בתיה ע״ש אם הברון.
בימי פולמוס השמיטה חתם הרב מוהליבר על היתר המכירה המתיר לעבוד בשמיטה בתנאים מסוימים. למרות שתושבי עקרון לא קיבלו את היתר המכירה ולא עבדו בשנת השמיטה עמד הרב מוהליבר לצידם וקיבל בשתיקה את דבריו הקשים של הברון כנגדו וכנגד המתיישבים. את מכתב הברון ביקש להניח מראשותיו לאחר שיסתלק מהעולם.
הרב מוהליבר הקים את אגודת חובבי ציון ולכינוס הציוני הראשון הוזמן ע״י הרצל אך מפאת מחלתו נעדר מהקונגרס. כשהחל הרצל את פעילותו ביקש את עזרת הרב מוהליבר. ולמרות גילו המופלג נעתר הרב לבקשתו של הרצל.
בי״ט סיוון תרנ״ח נפטר הרב מוהליבר ובג' כסלו תשנ״ב במעמד הרבנים הראשים חברי כנסת ומכתב ברכה מראש הממשלה יצחק שמיר התקיים בו ״והעליתם את עצמותי מזה איתכם״ וזכה להיקבר בארץ שכה אהב וקרא ללא הרף לעלות ולחונן את עפרה.
כיום פועלת במזכרת בתיה מדרש ׳ציוני דרך׳ להנצחת מורשת הרב מוהליבר ומקיימת סיורים בעקבות מייסדי המושבה שומרי השמיטה.