עיניים עצומות לרווחה

דיון שהתקיים בוועדת הכספים בראשות היו״ר דאז ח״כ משה גפני מדגל התורה. למען האמת לא דרשנו הרבה, דרישותנו היו שהמחדלים יחקרו, ושהר מירון המנוהל כעת על ידי כל מיני פולשים האוחזים במקום ועושים בו כשלהם – יופקע, יולאם, ויעבור הסדרה מקיר לקיר. ח״כ הסכים איתנו והוסיף בפנינו איך הוא רואה את המחדלים שהובילו לאסון, ״כל השנים ידעו בממשלת ישראל שיקרה אסון, פשוט לא ידעו מתי״.
את החודשים שאחרי אסון מירון העברתי בין כתלי הכנסת כאחרון הלוביסטים יחד עם בני משפחות נוספות, ביניהם האח השכול שמעון ישראל אלחדד שאיבד באסון הנורא שניים מאחיו. יחד עברנו לשכה לשכה, עצרנו חכי״ם לשיחות במסדרון, ונדהמנו יותר מכל כאשר חכי״ם שהבטיחו לנו שיעשו הכל לטובת הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון, הצביעו נגד הצעה שכזו בוועדה המסדרת. חכי״ם שהבטיחו, אך לא הבטיחו לקיים.
כשהתחלפה הממשלה נקשנו על כל דלת אפשרית. גנץ וכהנא, הבטיחו לסייע כאשר במקביל החכי״ם החרדים הסבירו שוועדת חקירה בראשותם או לחילופין בראשות מנכל״י המשרדים זה מספיק טוב. לבסוף לאחר מאבק ממושך התקבלה בישיבת הממשלה ההחלטה הנכספת, תוקם ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון מירון.
את הר מירון לא העזתי לפקוד לאחר האסון, רק לאחר החלטת הממשלה על הקמת הוועדה עליתי לראות את הזוועה אל מול העיניים. טריבונות מאולתרות, שבילים צרים, קראוונים על שטחי מדינה, גדרות המטות ליפול – היו רק קצה הקרחון, ועדת החקירה שהחלה לעבוד הכינה רשימה מסודרת של 75 נקודות סכנה בהר המחייבות פירוק דחוף כאשר ביניהן למרבה החרפה אף תחנת המשטרה בהר שנבנתה ללא היתרים ובאופן מסכן חיי אדם על צלע ההר.
התקווה הייתה גדולה, תקווה לא רק לצדק, כי אם לשינוי עמוק שימנע את האסון הבא. התחלנו לעקוב באופן קבוע אחר דיוני ועדת החקירה ותפסנו את הראש בתדהמה למשמע הדרך בה התקבלו ההחלטות בחלונות הגבוהים. החלטות שזלזלו בכל התמרורים האדומים שבדרך, כאשר מהעדויות המתחמקות עולה שכביכול אף אחד לא אשם. סתם 45 אזרחים עברו במעבר צר וקיפחו את חייהם, מן תופעת טבע מוזרה שכזאת.
כל גורם שהגיע להעיד בפני ועדת החקירה דאג לגלגל את האחריות הלאה לדרג שמתחתיו. היו נחקרים שאף הגדילו לעשות ויצרו מושג חדש בלקסיקון הישראלי, ״אני אחראי, אבל אחריות אין פירושה אשמה״.
אך אסון מירון איננו צונאמי שעלה בפתע פתאום ממעמקי הים, הוא גם לא ברק או רעידת אדמה, הכתובת הייתה על ההר כל השנים, ולמרות הכל לא ננקפה אצבע למניעת האסון. כל ח״כ שהיה מעורה בגודל הסכנות והמחדלים בהר עצם את עיניו בתקווה שהמחדל לא יתפוצץ במשמרת שלו.

המפכ״ל קובי שבתאי שהגיע להעיד בפני ועדת החקירה היתמם, שהרי בעיניו אין שום משמעות לחתימתו על תכנית אירוע, תכנית עליה חתם מבלי אפילו לדרוך בהר. מבחינתו האחריות כולה על כתפי מפקד מחוז הצפון ניצב שמעון לביא, כאשר בהמשך עדותו המטלטלת הוא אף הגדיל לעשות והאשים את העצים והאבנים, ״האנשים נהרגו כי השביל היה מחליק, אני לא אחראי על בדיקת החלקלקות של השביל״. טוב, למען האמת, להשקפתו, גם הוא אחראי, אחריות אין פירושה אשמה.

יחד עם המעקב האדוק אחר דיוני ועדת החקירה הממלכתית, החלטנו להמשיך בתכנית העבודה שעבדה לנו עד כה, לעבור לשכה לשכה לטובת קידום הסיוע הראשוני לעשרות היתומים והאלמנות שנשבר מטה לחמם. מלשכת השר עד לשכת הנורבגי, מח״כ סמוטריץ׳ עד לח״כ מיכאלי, וכמו במסע להקמת ועדת החקירה גם הפעם שמענו הבטחות מקיר לקיר, שהרי כידוע, להבטיח לא עולה כסף.

החכי״ם החרדים הבטיחו לסייע ולהשיג סיוע של 100 אלף שקל למשפחה, כל זאת כמובן בתנאי שנסייע להם לקדם חקיקת חוק מטעם יהדות התורה שיעבור במליאה בתמיכת כלל הסיעות, הקואליציה והאופוזיציה גם יחד. פנינו לח״כ עידית סילמן שהתחייבה לסייע, וכעבור מספר שבועות התקבלה החלטת ממשלה, ללא צורך בהעברת חוק מיוחד, כאשר הממשלה מחליטה על סיוע של כחצי מיליון שקל למשפחה.

היום אנחנו עומדים בימים בהם עיני הציבור החרדי כולו נושאות אל הר מירון, ערב אירועי מירון תשפ״ב, ישנם לקחים שהופקו וישנם שרק למראית העין, וכמו בכל החלטת ממשלה בנושא, לא מיהרתי לברך טרם ניצבו הדברים מול העיניים, מתוך חשש שמא הברכה תהיה ברכה לבטלה.שנה שלמה פלוס חודש של שנה מעוברת היוו די והותר זמן עבור גורמי הממשלה בכדי להתכונן לאירועי ל״ג בעומר. י״ג חודשים תמימים בכדי לפעול לטובת הסדרת הר מירון, ואם כל מה שקיבלנו זה הר שנראה כמו אתר בנייה אחד גדול עם אפס הרחבת שטחים ואפס הסדרה אמתית –  כנראה שיש כאלה שחושבים שהסדרה אמתית של הר מירון זו רק תכנית ״אין ברירה״, והאמת היא שתכנית ״אין ברירה״ היא התכנית היחידה. כל השאר זה קוסמטיקה עלובה, ניסיונות ליצור משהו ארעי שאולי עשוי להחזיק על בלימה, קוסמטיקה ארעית כי תכנית ה״יהיה בסדר״ ו״הסמוך על סמוך״ הן תכניות ברירת המחדל המועדפות. אך מצטער, ככה לא מונעים את האסון הבא, רק דוחים אותו למועד אחר.

העסקנים השונים כגון עסקני ״המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים״, וחברי ועדת החמישה להם אחריות לאסון לא אפשרו לאף אחד להזיז להם את הגבינה. בשולחן הדיונים לקראת האירועים הקרובים הם ישבו גם הפעם כחברים מן המניין, כאילו כלום לא קרה, עולם כמנהגו נוהג, שהרי מה להם ול45 אזרחים שקיפחו את חייהם תחת אחריותם.

שנה שלמה עברה, שנה של מאבק עיקש, פעמים נושא פירות ופעמים מתסכל בטירוף.שנה שבה טחנות הצדק טחנו אט אט, היתומים כאבו, הפוליטיקאים הבטיחו, וסיפורו של המסע עבור מעט צדק ונחמה למשפחות אסון מירון טרם הושלם, אך גם לכשיושלם לא יהווה שום דבר נחמה שלמה בעבור משפחות ההרוגים. מחיר של 45 הרוגים שנהרגו לחינם הנו מחיר מספיק יקר בכדי להצדיק הסדרה מקצה לקצה של ההר שהוא העיניים העצומות של המדינה, עיניים עצומות לרווחה.