על המבריקים, ציונים והנשמה שביניהם‬

היה לי חבר בישיבה שנחשב תמיד לצדיק של השכבה. נשמה גבוהה. הוא מעולם לא פגע באיש ותמיד דיבר טוב על כולם. כשניגש לבגרות בגמרא ירק דם ואכל חצץ, ובסוף גירד בקושי את ה-65. כשיצא מהמבחן התחיל לדמוע ושאל: "מה יש לגמרא נגדי?"
מייד אחריו ניגש חבר אחר שלנו, שכבר הספיק להוריד את הכיפה ורק המשיך עם ההצגה שהוא דתי כדי לעבור בגרויות, וסיים את הבגרות בגמרא בציון 100 עגול. 
ואיך שראיתי את שניהם עומדים זה ליד זה, הצדיק שהגמרא נתנה לו בקושי 65 והבחור שוויתר על הכול וקיבל 100, נזכרתי ביהודי זקן בארצות הברית שהחליט לחזור בתשובה וביקש מבנו ללמוד גמרא. "אבא, עזוב אותך מגמרא. זה קשה מאוד. לך על משהו יותר קל". 

אבל האב התעקש ולא היה מוכן להקשיב לכלום עד שהבן נאלץ לסדר לו מישהו שבכל ערב ישב וילמד איתו גמרא.
האב הזקן אכל בכל ערב חצץ וירק דם, וכל אות נדמתה עליו כחציבה בהר. לאחר שנה הצליח לסיים דף גמרא אחד. נרגש כולו ביקש מבנו לעשות סיום מסכת. ענה לו הבן: "אבא, סיום עושים על גמרא. לא על דף". אבל האב העקשן לא ויתר וביקש מבנו לברר אצל השכן שלהם, פוסק הדור הרב משה פיינשטיין, אם אפשר לעשות סיום מסכת על דף אחד.
הבן כבר החל לנסח בראש את ההסבר שיגיד לאביו המאוכזב, אולם הרב פיינשטיין הדהים את כולם כשקבע שהאב יוכל לעשות סיום מסכת על דף אחד, ולא זו בלבד אלא שהרב פיינשטיין, פוסק הדור של יהדות ארצות הברית, מתכוון להגיע בעצמו לסיום המרגש. וכך היה: האב הקשיש, נרגש ונרעד כולו, סיים את הדף, הרב פיינשטיין הקשיב, ובסוף כולם הרימו לחיים. זה היה אחד מסיומי המסכת המרגשים ביותר שנראו. בלילה נפטר האב הקשיש.
חשבתי עד כמה שהמהלך של הרב פיינשטיין ותפיסת עולמו היו שונים בתכלית מתפיסת עולמנו, שמקדשת את מבחן התוצאה: והנה תלמיד אחד רק משחק אותה דתי ומקבל 100 עגול בגמרא, וצדיק אמיתי מגרד בקושי את ה-65 ולא מבין למה הגמרא לא אוהבת אותו. ויודעים מה? באמת שאין לי מושג איזה תלמיד היה מתקבל היום לישיבה יוקרתית, בעל המאה או בעל הנשמה.
רציתי כל כך שהרב פיינשטיין זצ"ל יקום לתחייה, ילך לחבר שלי הצדיק המאוכזב ולכל התלמידים היקרים בעלי הנשמות הגדולות והציונים הנמוכים ויגיד להם: "אינגלה, תשמעו, הציון זה לא הכול בחיים. זה שום דבר. מה שחשוב זו הדרך!"