פגישה עיוורת

בליל יום ראשון השבוע נכנסה שיירה של כלי רכב ישראליים ממוגנים ובה מאבטחים של משרד הביטחון לתוך רמאללה. ברכב היה שר הביטחון בני גנץ מי שעד לא מזמן היה ראש הממשלה החליפי ואולי (עוד יהיה ראש ממשלה), שנסע לפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. זוהי למעשה הפגישה הראשונה של בכיר ישראלי עם מחמוד עבאס מזה כ – 10 שנים. לא ניכנס להשלכות הפוליטיות של הפגישה ועד כמה היא משפיעה על שני האישים אלא על המהות. מלבד נושאים הומניטריים-כלכליים הסכים גנץ בשם ישראל להעניק הלוואה של כחצי מיליארד שקלים לרשות זאת על מנת לשמור את היציבות הכלכלית, אלא שכל הנוכחים בחדר לא דיברו על הפיל. על צינורות הטרור אותם בנה אבו מאזן דרכם הוא מעביר כספים למחבלים שבצעו פיגועים ורצחו יהודים במהלך השנים. בפגישה, כך על פי הדיווחים לא עסקו האישים במשכורות מחבלים שעל פי הערכות של אנשיו של גנץ עצמו והוצגו בקבינט, נאמדים בכ – 600 מיליון שקלים רק בשנת 2020. גנץ התארח במעון מפואר כשעל השולחן הוגשו מתוקים ומולו אדם שמקבל ממנו כסף ביד אחת, ומעביר אותו לרוצחי יהודים ביד השנייה. ככה פשוט.
מדינת ישראל רוצה להשיג שקט ונורמליות בשטחי יהודה ושומרון. היא זקוקה לצורך כך את הרשות הפלסטינית. השיח הביטחוני בין הרשויות חשוב ומציל חיים. אילו דברים שנסגרים בחדרים סגורים בפגישות בין אנשים עם דרגות על הכתף, בין אנשי מקצוע. שיח שמתנהל כל הזמן ברמה יום יומית ולרוב מתבצע בצורה טובה. כדי לאפשר הקלות הומניטריות גנץ לא צריך להיפגש עם מחמוד עבאס ובטח שלא ברמאללה. גנץ יודע את זה. הוא לבש מדים בחייו יותר זמן מאשר חליפות. אבל הוא בכל זאת הגיע.
מעמדו הבנלאומי של מחמוד עבאס הדרדר עם השנים (גם ברשות). השיא היה בתקופת שיווק עסקת המאה, אז "לחתונה" בין ישראל לפסלטינים בבית הלבן הוא אפילו לא הוזמן. הנשיא האמריקאי דונלד טרמפ אפילו לא דיבר איתו. המצב גרם לאבו מאזן המתוסכל לקלל את טרמפ כשאמר "יחרב ביתו". אלא שכעת עת פורסמה פגישתו עם דמות כל כך בכירה ומרכזית בממשלה הופך אבו מאזן לכתובת ומעמדו מתחזק.
בני גנץ ישב מול אדם שמתגמל את רוצחי משפחת פוגל, רוצח משפחת סלומון, האיש שרצח את אסתר הורגן ועוד מאות, פנים אל פנים. כיסא ליד כיסא. אבו מאזן מתגמל את הרוצחים הללו לפי מספר השנים שהם יושבים בכלא שזו נגזרת ישירה של חומרת מעשיהם. מי שרצח יקבל יותר שנים וממילא יותר כסף. שר הביטחון ישב מולו ולא דן איתו על כספי הדמים הללו. למה? כי זה מוקש שכל מנהיג ישראלי נמנע מלטפל בו.
המנהיגים שלנו נבוכים מול משכורות המחבלים. אף מנהיג ברשות לא מוכן או לא יכול ציבורית להפסיק את מימון הטרור וכל מנהיג ישראלי מורתע מגל טרור ואלימות שעלול להתפרץ אם יתעקשו על הפסקת התשלומים. זו משוואה מסוכנת או אם נרצה מאזן אימה שיצרה הרשות מול ישראל עם השנים.
כדי להמחיש את חוסר האונים והדואליות בה פועלת הממשלה בנוגע לתשלומים אפשר להביט בחוק שנחקק ב – 2018: מדובר על קיזוז המשכורות. אז הוחלט כי הכספים שמועברים למשפחות מחבלים יקוזזו מהכספים אותם מעבירה ישראל לרשות. אלא שבשנתיים האחרונות לא היה קיזוז והקבינט החליט על קיזוז כפול שמסתכם בכ – 100 מיליון שקלים בחודש. אלא שבפגישתם כאמור, החליט גנץ על ההלוואה של כחצי מילארד שקלים לרשות שאותה תחזיר השרות רק ב – 2022, המשמעות היא שאין כפל קיזוז.
מאבו מאזן אין מה לצפות הוא הדהד מסרים אלימים נגד ישראל עסק בהסתה פרועה וכאמור מימן טרור ומתגמל בעבורו. אבל שר הביטחון של ישראל? איך אוכל מתוקים ומדבר בלבביות עם אדם שלוקח את כספנו ומעביר אותו לרוצחי יהודים? האם הוא עיוור למעשיו ? ומה שווים הגיוניים של ראש הממשלה בנט ושר המשפטים סער?
הבהרה חשובה: בטורי האחרון שעסק בתוכניות הבנייה בהתנחלויות נכתב כי ראש מועצת שומרון יוסי דגן הביע תמיכה בממשלה הנוכחית. הכוונה הייתה כי דגן בירך על אישורי הבנייה שניתנו. דגן לא הביע תמיכה בהקמת הממשלה ופעל בכדי שתקום ממשלת ימין. בנוגע לבנייה הדגיש דגן כי צריך לבנות יותר ולא להתנות את הבנייה ליהודים עם בנייה לפלסטינים.