נעם פתחי

צאר המשפטים

פרשת השבוע היא נושא שיחה קבוע בציבוריות הישראלית יחד עם ניסיון למצוא את ההקשרים והרמזים לעיתוי וסוגיות אקטואליות. מעניין אותי אם אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ואדם מאמין, מסתובב עם התחושה שיש מי שייזכר בו בהקשר של פרשת שבוע מסוימת, שללא מעט ישראלים אותה פרשה מעלה את שמו באסוציאציה ישירה - ולאו דווקא בהקשר מכבד. והשבוע עם פרסום ראיון עם עו"ד שירה שפיץ - אפשר לומר שביתר שאת.
פרשת משפטים אותה קראו בבית הכנסת לפני מספר שבועות, ידועה כבר זמן מה בתואר התקשורתי שלה "פרשת משפטים בושה" מאז אותו בוקר פתח תיקוואי פסטורלי שהפך לסערה. תזכורת קצרה: סביב החשיפות בתיקי נתניהו והמשפט הראשון נגד ראש ממשלה מכהן, עמד אביחי מנדלבליט במרכז הביקורת כמי שמיהר להגיש את תיקי האלפים, ביניהם תיק שוחד תקדימי ברמה העולמית - שלציבור שלם נראה כמו רדיפה משפטית. מנדלבליט נרדף על ידי מפגיני בלפור והואשם בגרירת רגליים, ומשהוגשו התיקים חטף גם מאנשי המחנה הלאומי. באותה שבת פרשת משפטים, בדרך מבית הכנסת פגשה אותו ואת המאבטח שהתלווה אליו שכנתו, עו"ד שירה שפיץ, וסיננה לעברו "פרשת משפטים בושה". לפי עדותה סימן מנדלבליט למאבטח והאחרון הזעיק את המשטרה, השכנה הוכנסה לניידת אל מול בעלה והילדים הקטנים, חרף הבקשות שלא לחלל שבת. במשך חודשים כתב אישום על הטרדה אילץ אותה להפסיק לעבוד ואף לעזוב את השכונה. הפרשה עלתה וזכתה לביקורת רבה, אבל מכיוון שמדובר 'רק' באזרחית נוח היה לתקשורת המאתרגת את היועמ"ש לשעבר להשכיח אותה מהציבור. חוץ מהעיתונאית אילה חסון, היא לא שכחה.
אילה היא גם זו שראיינה השבוע את שירה שפיץ לאחר ניצחונה בבית משפט וקבלת פיצוי של 70,000 שקלים. אני ממליץ לכל מי שקורא שורות אלו לצפות בכתבה של חדשות כאן 11. בסרטון מתוך מצלמות הגוף של שוטרי הניידת, מתגלה תמונה לא פחות ממופרעת של שלטון החוק ברגעיו המפחידים ביותר: אזרחית תמימה שלא עשתה דבר חוץ מלזרוק לבכיר ביותר במערכת המשפט (ויש האומרים בצדק האדם החזק במדינה) שלוש מילים תמימות. לאחר דיון באותו בוקר שבת בין השוטר לסמכות שמעליו, התעקשו לקחת אישה דתייה לתחנת המשטרה אל מול עיני ילדיה המפוחדים.
מה שמדהים לא פחות הוא הסרטון מתחנת המשטרה והריאיון עם הקורבן עצמה, שמספרת איך לאחר שהובן על ידי מנדלבליט שהמילים "פרשת משפטים בושה" הן עדיין לא עילה למעצר אזרחית כאחרונת העבריינים, גם אם מאוד הושפלת באותו רגע - נעשה דבר נוסף: על פי עדותה ניסה היועמ"ש לשעבר להמציא דברים נוספים שזרקה לעברו, כנראה בשל חולשת האירוע. למזלה כך היא טוענת, המאבטח הצמוד של מנדלבליט לא "זרם" עם ניסיון השיבוש והעיד כי לא נאמר דבר נוסף מעבר לשלוש המילים. אתם מבינים? שלטון החוק בכבודו ובעצמו משבש הליכי חקירה וממציא, לכאורה, דברים שאזרחית לא אמרה.
מערכות אכיפת החוק, המשטרה והפרקליטות מתגלים בשנים האחרונות (לא מעט באמצעות עבודה של חסון) כגופים אלימים משפטית, אכזריים, שלא בוחלים בשום דבר אם זה במוטיבציה להרשעה או ברצון להגן על היקרים לה. בימים אלו מתראיין אביחי מנדלבליט בנושא הרפורמה המשפטית ומהלך איימים באולפנים על קץ הדמוקרטיה ופגיעה בזכויות החלש. כמובן ששאלה אחת על כוחו הבלתי מוגבל ופגיעה בזכויותיה של מי שכל פשעה היה לסנן לעברו חצי משפט לא נשאלת שם. מיותר לציין גם שבמסגרת משפט התביעה של שפיץ נגד המדינה, לא נקרא היועץ המשפטי לממשלה להעיד מה קרה באותה שבת פרשת משפטים. המדינה העדיפה לחסוך את הבושה מעצמה ולפצות אזרחית במקום. כסף של כולנו דרך אגב.

נעם פתחי מחזיק ספר תורה

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה המשפטית. העם קרוע, החברה מפולגת ונבחרי הציבור שלנו מגרדים את התחתית בכל הקשור להתנהגות ממלכתית. לא נעים. אבל האם אנחנו לוקחים הכול בפרופורציות? ממש לא בטוח.
צריך להודות, מתנגדי הרפורמה עושים עבודה טובה, עשרות אלפים עולים לכנסת, הנדסת התודעה עושה לילות כימים וניהול קבוצות המחאה בשמאל מצליח לייצר סדר יום. ההייטקיסטים כובשים את המסך ומוציאים את עובדיהם לרחוב ללא הבדל של דת, גזע וסיכוי לימני לסרב. הכלכלנים מתריעים ומזהירים והעיתונות הכלכלית רואה שחורות למרות התנהגות לא רעה של הבורסה. אחת מההתארגנויות היא 'אחים לנשק' – מילואימניקים מוערכים שעשו מסע של שלושה ימים לירושלים כשהם משתעשעים במסרים כמו 'סופה של הדמוקרטיה' ועד לאזהרה מפני סירוב להגיע למילואים. מחאות סטייל אחים לנשק תמיד היו בארסנל הנשקים של השמאל: החשש של הימין מהתפוררות הסולידריות סביב שירות בצה"ל גבוה, והוא תמרור אזהרה שנוסה עלינו גם בסערת חוק הלאום. אני לא זוכר התארגנויות ממומנות לסירוב גיוס סביב ההתנתקות או סביב אוסלו – איכשהו הימין תמיד הגן על ערך הגיוס לצה"ל והמוטיבציה לשירות (חוץ מכמה פירות רקובים).
אל מול כמה אלפי חברים באחים לנשק אנחנו חייבים להקים, לפחות בראש של כל אחד ואחד מאיתנו, את ארגון 'אחים לפתק' ואני ממש שמח שמצאתי חרוז שעושה את העבודה. אנחנו ב'אחים לפתק', אחים לגוש הימין שעמד מול ממשלת בנט-לפיד-רע"מ ויצא להפגין ביום הבחירות. ניצחנו בחירות כנגד כל הסיכויים: כנגד ראש ממשלה עם כתבי אישום שבחלקם הגדול נראים היום כמו חגיגת עבירות פליליות (אפרופו מערכת המשפט) וכנגד תקשורת מגויסת המשמשת כמטה קמפיין לכל דבר (אפרופו קץ הדמוקרטיה). כשיגידו לכם שלא ניצחתם בהרבה, תזכרו שבסוגיית הרפורמה המשפטית והצמא לשינויים בבית המשפט העליון, בוועדה למינוי שופטים, בהגבלת כוחם של היועצים ובהחזרת הכוח השלטוני לריבון – גוש הימין ניצח את גוש השמאל בענק, כי חלקו מורכב ממפלגות ערביות שהרפורמה המשפטית לא מוציאה אותם להפגין. כלומר בוויכוח על צביונה של מערכת המשפט במדינת ישראל – בעיקר הקול היהודי במחלוקת והימין בו – הוא רוב ברור וגדול.
אנחנו ב"אחים לנשק" צריכים לזכור שהקריאות 'רפורמה במערכת המשפט הן קץ הדמוקרטיה והפיכת המדינה לדיקטטורה' לא מגיעות בחלל ריק, הן מתעלמות משנים שבהן הפכנו לצופים של המתרחש באולמי בתי המשפט ובמסדרונות המשטרה והפרקליטות: אנחנו אחים לזעזוע מעינוי הדין שעבר גל הירש, משנות ההחזקה בגרון של אריה דרעי, מעדויות החוקרים במשפט נתניהו, מההוכחות להתקנת תוכנות רוגלה פולשניות, מפגיעה בוטה בזכויות אימהות בנות 80, בתרגילי חקירה פליליים, ובהדלפות בכמויות סיטונאיות. אנחנו אחים לתדהמה ממעצר שכנתו של מנדלבליט שרק לחשה לו 'פרשת משפטים בושה' – שרואים היום את מובילי מחנה השמאל מסיתים לאלימות ודם ברחובות ולא קורה להם כלום.
אנחנו אחים להרבה יותר מהצבעה, אנחנו אחים לתקווה לשינוי, אנחנו אחים לרצון לשוויון חברתי, אנחנו אחים לשאיפה לראות בבית המשפט העליון את כל הפסיפס החברתי שמרכיב את המדינה. במילים אחרות אנחנו אחים לרצון לצדק אמיתי.
כמו שכבר שמעתם השבוע, אפשר להתווכח על הכול ולעשות הכול בהסכמה, אבל לא ייתכן שנסתובב בתחושה שיש מחנה אחד מאוחד סביב מה שחשוב לו, ומחנה אחר שמחכה בהכנעה לפשרות ולעוד מסמוס של השינוי.
חלק מאותה הרגשה טמון בכישלון ההסברתי שהממשלה והמחנה אחראים לו, במהירות שדברים יצאו אל הציבור – בזה אין ספק שהשמאל וההגמוניה המשפטית ניצחה. יש לה את תותחי התקשורת הכבדים מאחוריה. בדיוק בגלל זה אסיים בשתי המלצות שיחזקו אצלכם את התחושה שכולנו אחים לפתק וגם אחים לצדק: חפשו את הפודקאסט 'שומר סף' של גדי טאוב שקיים ראיון מרתק עם שר המשפטים יריב לוין. חפשו גם את פודקאסט של נדב פרי והאזינו לפרק עם מייסד אתר "מידה" רן ברץ.
שבת שלום. ■

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…