אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה המשפטית. העם קרוע, החברה מפולגת ונבחרי הציבור שלנו מגרדים את התחתית בכל הקשור להתנהגות ממלכתית. לא נעים. אבל האם אנחנו לוקחים הכול בפרופורציות? ממש לא בטוח.
צריך להודות, מתנגדי הרפורמה עושים עבודה טובה, עשרות אלפים עולים לכנסת, הנדסת התודעה עושה לילות כימים וניהול קבוצות המחאה בשמאל מצליח לייצר סדר יום. ההייטקיסטים כובשים את המסך ומוציאים את עובדיהם לרחוב ללא הבדל של דת, גזע וסיכוי לימני לסרב. הכלכלנים מתריעים ומזהירים והעיתונות הכלכלית רואה שחורות למרות התנהגות לא רעה של הבורסה. אחת מההתארגנויות היא 'אחים לנשק' – מילואימניקים מוערכים שעשו מסע של שלושה ימים לירושלים כשהם משתעשעים במסרים כמו 'סופה של הדמוקרטיה' ועד לאזהרה מפני סירוב להגיע למילואים. מחאות סטייל אחים לנשק תמיד היו בארסנל הנשקים של השמאל: החשש של הימין מהתפוררות הסולידריות סביב שירות בצה"ל גבוה, והוא תמרור אזהרה שנוסה עלינו גם בסערת חוק הלאום. אני לא זוכר התארגנויות ממומנות לסירוב גיוס סביב ההתנתקות או סביב אוסלו – איכשהו הימין תמיד הגן על ערך הגיוס לצה"ל והמוטיבציה לשירות (חוץ מכמה פירות רקובים).
אל מול כמה אלפי חברים באחים לנשק אנחנו חייבים להקים, לפחות בראש של כל אחד ואחד מאיתנו, את ארגון 'אחים לפתק' ואני ממש שמח שמצאתי חרוז שעושה את העבודה. אנחנו ב'אחים לפתק', אחים לגוש הימין שעמד מול ממשלת בנט-לפיד-רע"מ ויצא להפגין ביום הבחירות. ניצחנו בחירות כנגד כל הסיכויים: כנגד ראש ממשלה עם כתבי אישום שבחלקם הגדול נראים היום כמו חגיגת עבירות פליליות (אפרופו מערכת המשפט) וכנגד תקשורת מגויסת המשמשת כמטה קמפיין לכל דבר (אפרופו קץ הדמוקרטיה). כשיגידו לכם שלא ניצחתם בהרבה, תזכרו שבסוגיית הרפורמה המשפטית והצמא לשינויים בבית המשפט העליון, בוועדה למינוי שופטים, בהגבלת כוחם של היועצים ובהחזרת הכוח השלטוני לריבון – גוש הימין ניצח את גוש השמאל בענק, כי חלקו מורכב ממפלגות ערביות שהרפורמה המשפטית לא מוציאה אותם להפגין. כלומר בוויכוח על צביונה של מערכת המשפט במדינת ישראל – בעיקר הקול היהודי במחלוקת והימין בו – הוא רוב ברור וגדול.
אנחנו ב"אחים לנשק" צריכים לזכור שהקריאות 'רפורמה במערכת המשפט הן קץ הדמוקרטיה והפיכת המדינה לדיקטטורה' לא מגיעות בחלל ריק, הן מתעלמות משנים שבהן הפכנו לצופים של המתרחש באולמי בתי המשפט ובמסדרונות המשטרה והפרקליטות: אנחנו אחים לזעזוע מעינוי הדין שעבר גל הירש, משנות ההחזקה בגרון של אריה דרעי, מעדויות החוקרים במשפט נתניהו, מההוכחות להתקנת תוכנות רוגלה פולשניות, מפגיעה בוטה בזכויות אימהות בנות 80, בתרגילי חקירה פליליים, ובהדלפות בכמויות סיטונאיות. אנחנו אחים לתדהמה ממעצר שכנתו של מנדלבליט שרק לחשה לו 'פרשת משפטים בושה' – שרואים היום את מובילי מחנה השמאל מסיתים לאלימות ודם ברחובות ולא קורה להם כלום.
אנחנו אחים להרבה יותר מהצבעה, אנחנו אחים לתקווה לשינוי, אנחנו אחים לרצון לשוויון חברתי, אנחנו אחים לשאיפה לראות בבית המשפט העליון את כל הפסיפס החברתי שמרכיב את המדינה. במילים אחרות אנחנו אחים לרצון לצדק אמיתי.
כמו שכבר שמעתם השבוע, אפשר להתווכח על הכול ולעשות הכול בהסכמה, אבל לא ייתכן שנסתובב בתחושה שיש מחנה אחד מאוחד סביב מה שחשוב לו, ומחנה אחר שמחכה בהכנעה לפשרות ולעוד מסמוס של השינוי.
חלק מאותה הרגשה טמון בכישלון ההסברתי שהממשלה והמחנה אחראים לו, במהירות שדברים יצאו אל הציבור – בזה אין ספק שהשמאל וההגמוניה המשפטית ניצחה. יש לה את תותחי התקשורת הכבדים מאחוריה. בדיוק בגלל זה אסיים בשתי המלצות שיחזקו אצלכם את התחושה שכולנו אחים לפתק וגם אחים לצדק: חפשו את הפודקאסט 'שומר סף' של גדי טאוב שקיים ראיון מרתק עם שר המשפטים יריב לוין. חפשו גם את פודקאסט של נדב פרי והאזינו לפרק עם מייסד אתר "מידה" רן ברץ.
שבת שלום. ■
למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/
