01
לפני כמה שבועות נסענו לכמה ימים עם המשפחה לחו״ל. כשיצאנו מאחד האתרים שבהם ביקרנו פגשו אותנו קבוצה של ישראלים, הם שאלו אותנו: ״עקצו אתכם באתר הזה? שמענו שעוקצים פה את האנשים״.
לא הבנתי ושאלתי לכוונתם. אחד מהחבר׳ה הסביר: ״שמענו שאומרים מחיר אחד ואז בסיום אומרים מחיר אחר״. אמרתי להם שהיה נפלא ושאף אחד לא עקץ אותנו בשום מקום שבו היינו. הם השיבו שזה מוזר כי רימו אותם ועבדו עליהם באותה מדינה.
לאחר שנפרדנו מהם דיברנו בתוך המשפחה שהכול שתלוי באיזו גישה אתה נמצא בחיים שלך – אם אתה בגישה שעובדים עליך כל הזמן וכולם מרמים אותך, אז כנראה שזה מה שיקרה בפועל. אבל אם אתה בגישה שהרוב המוחלט של האנשים בעולם הם אנשים טובים אז זה מה שתחווה כל הזמן. לעיתים רחוקות גם יהיו אנשים שינצלו את הגישה הזאת ה׳לכאורה׳ תמימה וחיובית.
95% מהאנשים ואפילו יותר מכך הם אנשים טובים. בשביל אחוזים בודדים שמתנהגים לא בסדר אנחנו נחשוד בכולם? להיות זהיר ואחראי זה תמיד חשוב, אבל לא לחיות בתודעה שלילית על העולם כי בסוף זו תהיה המציאות שלך.
02
הינה סיפור על אחותי הגדולה גילה, שהיא בשבילי מודל להסתכלות חיובית וטובה על העולם.
לגילה יש שבעה ילדים מקסימים, שמתוכם שישה נשואים באושר ובשמחה ומביאים להם לא מעט נכדים. ילדם הצעיר הוא לא ילד רגיל ויש לו עובדת זרה שמטפלת בו 24 שעות ביממה בביתה של אחותי.
בגלל מצב הבן היא ביקשה שיביאו לו מטפלת שעסקה במקצועה הקודם בטיפול בילדי חינוך מיוחד. המטפלת נחתה בארץ מסרילנקה ואמרו לאחותי שהמטפלת בדיוק מתאימה לה, כי שכתוב בקורות החיים שלה שהגיעו מסרילנקה שהיא עסקה בטיפול בילדי חינוך מיוחד.
תוך כדי הקבלה של העובדת במשרדי החברה אחותי שאלה אותה במה היא עסקה בסרילנקה, והיא ענתה שעבדה במפעל של מסכות צלילה. אחותי אמרה בחצי צחוק למנהלת במקום: ״תראי מה הם הבטיחו ומי הגיעה בסוף״. המנהלת רצתה לגשת לעובדת, ואחותי אמרה: ״אל תלכי אליה. אם יש לה לב טוב היא תטפל בילד במסירות, לא משנה מה היה המקצוע שלה״.
העובדת הגיע לביתם, נחה קצת, אכלה צוהריים, פגשה את הבן של אחותי, נישקה אותו ואמרה ״הבן שלי״. אחותי פרצה בבכי של התרגשות והיא חשבה שיהיה פה חיבור מדהים, וכך אכן קרה.
לאחר זמן קצר אחותי גילתה שהעובדת לקחה הלוואה גדולה עם ריבית גבוהה מאוד כדי להגיע לעבוד בישראל. כדי להחזיר את ההלוואה עם הריבית היא תצטרך לעבוד שנתיים וחצי ורק אז תתחיל להרוויח מעבודתה.
אחותי שאלה אותה כמה היה צריכה לשלם כדי לסגור את ההלוואה. העובדת נקבה במחיר ואחותי סיפרה לבעלה, שהלב שלו לא קטן משלה, והוא מייד הסכים להתגייס ולעזור לה. הם החליטו לשלם מראש את כל החוב ולהוריד לה אט אט מהמשכורת את החוב, כמובן בלי ריבית.
כולם אמרו להם שהם מטורפים ואיך הם נותנים אמון במישהי שהם לא מכירים. אבל אחותי ראתה דרך העיניים של העובדת את טוב הלב הגדול שלה, ולא יכלה לחשוב שמישהי תעבוד אצלה שנתיים מבלי לקבל כלום. קשה לתאר כמה העובדת בכתה והתרגשה מהמחווה הבלתי מובנת הזאת.
03
היה עוד מקרה עם אותה עובדת. לפני הקורונה היא השקיעה חלק גדול מכספה בסרלינקה. הקורונה גרמה לכך שהיא נשארה עם תשלומי ההשקעה, ובעיקר היא הייתה עסוקה בלשלם את הריבית הגבוהה. שוב אחותי ובעלה התגייסו לעזרתה, ממש כמו במקרה הראשון. העובדת הזאת נמצאת אצל אחותי כבר שבע שנים. אפילו לטיפולי שיניים אחותי לוקחת אותה במסירות ובאהבה. כשהעובדת נוסעת לחו״ל אחותי קונה מתנות לכל המשפחה שלה – לאבא, לאימא, לאחות ולשני ילדיה. בסוף שנה מקבלים בדרך כלל הבראה וימי חופשה – כל התנאים הסוציאליים. אחותי מקדימה לה את תשלום התנאים הסוציאליים לאמצע השנה. אפילו לבגדים אחותי דואגת לה, והיא לא עושה את זה כדי לקבל מזה משהו אלא פשוט זוהי גישתה לחיים וכך היא מתייחסת לכולם.
עם כל העובדות הזרות שעברו אצלה היא נשארה בקשר. אחיין של אחת מהעובדות עבר ניתוח בבית חולים פרטי בסרילנקה ואחותי סייעה לתשלום הניתוח. גם לעובדת הקודמת אחותי סגרה חוב שנוצר בעקבות ההגעה לישראל. אותה עובדת הייתה אצל אחותי תשע שנים.
כשאחותי חוגגת יום הולדת, מעבר לברכות הרבות שהיא מקבלת ממשפחתה הענפה ומחבריה בארץ, היא גם מקבלת יותר מעשר ברכות מאנשים בסרילנקה. כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם. ■
