קובעים סדר יום

משפטי
הנושא המשפטי כבר תופס את סדר היום, ובקשת החסינות והקרקס בוועדות שמתלווים לבקשה יספקו חומר מעולה לקמפיינים בעיקר למפלגות הגדולות. אמירה אחת של אחמד טיבי ליועז הנדל הצליחה לגרום לגנץ להצהיר בעיר דוד שירושלים תישאר מאוחדת, והסרטון ילווה את קמפיין הליכוד. גם לליכוד וגם לכחול לבן טוב להדהד את הנושא הזה בינתיים.
הליכוד יפנה לבג"ץ על כל צעד ושעל של כחול לבן, יהפוך כל החלטה משפטית לחלק מהקמפיין ויחזק את המסר של אכיפה בררנית. מבחינת כחול לבן, כל עוד הליכוד משקיע את כוחו בוועדות זו ההוכחה שאי אפשר לנהל את המדינה אגב מאבקים משפטיים.
השאלה היא כמה זמן יימשכו דיוני החסינות ואם נתניהו ימשוך את הבקשה לחסינות ויעביר אותה לכנסת הבאה או שנמצא את עצמנו שבועיים לפני בחירות מגיעים להצבעה על חסינות ראש הממשלה כשיחסי הכוחות נגדו. בין שהדיונים יימשכו עד הבחירות ובין שלא, מלבד החסינות יצטרכו לעסוק בעניינים אחרים, וכבר עכשיו מעטים האנשים שמבינים את כל מה שקורה בכנסת ועוקבים באדיקות אחר המתרחש.
חברתי-כלכלי
מערכת הבריאות לא במצב טוב, בלשון המעטה. הזקנה במסדרון לא מביאה מנדטים אבל עדיין מזיזה מעט מצביעים בין הגושים, אך למצע החברתי אין יותר מדי נציגים: כחלון יצא מהפוליטיקה, אורלי לוי נטמעה במרצ, והקרקע ריקה בצד הקפיטליסטי יותר של המפה. בהיעדר מפלגת זהות או מפלגה אחרת שבוחרת להשמיע אך ורק את הקול הכלכלי, הקולות הפנויים מתחלקים בין המפלגות.
ליברמן בחר לצאת בקמפיין המכריז שהוא "ישמור על ישראל ליברלית". ישראל ליברלית פונה לשני כיווני מסרים: חופש מדת וחופש כלכלי. על חופש מדת יש לליברמן הרבה מה לומר, ונראה מה יעשה בכיוון הכלכלי. בינתיים הוא הציע רק להעלות את הפנסיה לעולים מברית המועצות.
הימין החדש כיוון לפני סגירת הרשימות לליברטריאנים. מתן כהנא הוציא סרטונים בקצב מסחרר על ועדי השאלטר, ההסתדרות ועוד, שקד הוציאה סרטון על העצמאים. לסמוטריץ' הייתה התנגשות עם ועד נהגי המוניות. בכלל, בציבור הדתי-לאומי יש נטייה לאמץ את הגישה הליברטריאנית של כמה שפחות התערבות מדינתית. זה נעצר בדרך כלל כשמגיעים לשאלות של התערבות המדינה בתחומי הדת.

הסערה האחרונה הזכירה לכולם שיש עוד הרבה מה לתקן בתשתיות במדינת ישראל, בין שבתוכנית לניתוב מי הגעתון בנהרייה, שהייתה מוכנה בתחילת שנות האלפיים, ובין שבשיפור ניכר של התשתיות בדרום תל אביב, בעיירות החוף ובדרום הארץ. באשר לשיפור השירות יוכל סמוטריץ' לקצור את פירות ההצלחה מתפקיד שר התחבורה בזכות המענה המהיר שלו ופרסום מספר הטלפון שלו ברשתות החברתיות.
הדיור נמצא בבועה ארוכת טווח, ויוקר המחיה? כרגיל. כמה זה יחזיק לקמפיין אופוזיציוני ארוך? זו שאלה טובה, אבל לרוב מעדיפים בישראל להתעסק בדת ובביטחון.
דת ומדינה
לא באמת חשבתם שנפטרנו מהנושא הזה: מהבחירות הראשונות הוא מלווה אותנו, והוא ימשיך ללוות אותנו גם הלאה. עד הבחירות הקודמות הייתה איזו אפשרות לממשלת ימין–חרדים עם ליברמן, ולכן החרדים השתדלו שלא לתקוף אותו, אבל בקמפיין הזה הם עולים למתקפה, ולא רק הם. החשיבה על האפשרות שהציונות הדתית תרוץ בשני ראשים כיוונה בעיקר לעבר הדתיים, וכך היה אפשר להציג קו דתי לוחמני של הרב רפי, סמוטריץ' ובן גביר, ומולם קו ליברלי פשרני יותר של בנט ושקד.
חילולי השבת הציבוריים שנולדו מכך שלא הייתה ממשלה כבר שנה חידשו את המאבק על הסטטוס-קוו המוכר. סרטונים על הלכות נידה מחד גיסא ועל קומוניזם נוצרי מאידך גיסא הוסיפו דלק למדורת המאבק שמסרב לשקוע. ריאיון קודם של הרב פרץ על סוגיות הלהט"ב זכה להתקפלות מפוארת, אבל על הריאיון מהשבת שעברה כבר לא הייתה שום התנצלות. מפלגת נעם אינה רצה, אבל הקולות שהשמיעה עדיין נוכחים בסדר היום הדתי-לאומי, והשאלה כמה מנדטים יש לנושא הזה שווה בדיקה. ההחלטה להמשיך את הפיילוט לנשים בשריון לא נתקלה באותה עוצמת סערה כבעבר, וגם מול הכנס בבר-אילן לא נרשמו יותר מדי מפגינים.
נושאים של דת ומדינה עדיין יכולים לתדלק קמפיין, וברגע שמתחילים להתעסק בנושא אפשר להחזיק שבוע עם גינויים ומתקפות. ליברמן ייקח לכיוון הזה במעט יותר זהירות, וגם המפלגות החרדיות כבר יעלו למתקפה. האם הדתיים הלאומיים יצטרפו והאם כחול לבן תנסה הפעם למשוך יותר את הדתיים הליברלים? נחכה ונראה.
ביטחוני
אין קמפיין בחירות בישראל שלא התעסק בנושא הביטחוני; לא סתם בנט התאבד על תפקיד שר הביטחון. בביטחון אפשר לדבר על הכול, ובנט כבר הוציא כמה סרטונים בנושא. בקמפיין הנוכחי הוא כבר לא יפריח יונים. לבנט יש בנושא הזה מטרה להוריד כמה שיותר מנדטים מליברמן, ובממשלת מעבר הוא קוצר הישגים רבים יותר ממה שהצליח ליברמן לפעול ב-48 שעות.
נתניהו הצליח לשנות בעמל רב את עמדת הממשל האמריקני, ומהסכם הגרעין ועד חיסול סולימאני השתנה הרבה מאוד. עמדת הממשל באשר לירושלים ולהתנחלויות גם היא השתנתה פלאים. גם דחיית הפרסום של תוכנית המאה עוזרת מאוד לממשלה, אבל בנושא הביטחוני לעולם אין לדעת.
אי אפשר לנבא יותר מדי בסדר היום הביטחוני, אבל לפני בחירות המצב הביטחוני תמיד עולה לסדר היום. בואו נקווה שהפעם לא.