סיפר לי הרב שילוני: למדתי בישיבת ‘קול תורה’ בירושלים, כאשר הייתה בשכונת רחביה, בסמיכות לבית הרב הראשי לישראל יצחק הרצוג. בביתו התקיימו תפילות מדי יום ואנחנו השלמנו את המניין.
פעם בשעת התפילה נכנס קבצן ועבר בין המתפללים לאסוף צדקה. הרב הרצוג פנה אלי, פתח את ארנקו במבוכה ושאל אותי מה נותנים, מה מקובל לתת. הוא, שהיה שקוע כולו בתורה וברוח, וכדברי הגמרא – ‘לא ידע צורת מטבע’, רצה לתת משהו סביר ונעזר בי כבחור צעיר שילמד אותו ערכן של מטבעות…
הרב הרצוג הגיע לארץ עם ארונו של אביו, בי”ד אייר תרצ”ה, מספר חודשים לפני פטירת הרב קוק. ההלוויה עברה ליד ביתו של הרב קוק, שהיה כבר חולה. הרב הרצוג הספיד את אביו, ולמעשה נוצרה בכך היכרות ראשונה של הקהל הרחב עם מי שישב על כסא הרב קוק אחריו.
ה’חזון איש’ היה מהעושים מאחורי הקלעים למען בחירתו של הרב הרצוג כממשיכו של הרב קוק. אחרי כשנה ויותר, כשאכן נבחר, עזב את אירלנד לקראת עלייתו לכהן כרב ראשי בארץ ישראל. בדבלין נערכה לכבודו מסיבת פרידה. בין תלמידי הרב הרצוג בדבלין היה הרב יהודה קופרמן זצ”ל (מייסד מכללה ירושלים לבנות), ויבלח”א אחיו הגדול, שלאחרונה סיפר לי על תוכן הנאום שנאם במסיבה, כילד בן 10.
הוא סיפר איך אותו גאון ופוסק גדול, רב ראשי לאירלנד, היה נוהג לשבת עם הילדים בלילות שבת, כשהם מתכנסים ללמוד עברית ופרשת השבוע (!) ומלמדם. בזה בוודאי המשיך דרכו של הרב קוק להשקיע בדור העתיד. פירות ופרי פירות הוכיחו…
גם התכונה הנ״ל, של רוחניות הרחוקה מענייני ממון, משותפת הייתה לשניהם. מעשה ונכנס קבצן לבית של הרב קוק, והרב נתן לו מטבע, כנראה של 5 מיל, ואחריו נכנס קבצן נוסף, והרב נתן לו מטבע גדולה יותר בצורתה, כנראה של 2 מיל (שמעתי מזקני ירושלים. מ.ד.). אמר הקבצן השני: ‘מדוע הרב נתן לי פחות מאשר לקבצן שלפני?׳. השיב הרב בתמימותו: ‘פחות?? הרי נתתי לך את המטבע הגדולה יותר!׳