בפרשתנו מוזכרת ה׳בהלה׳ שתבוא על עם ישראל – צרות ומחלות. הבהלה מוזכרת בהמשך גם כתולדה של מלחמה נגד עם ישראל, עד ש״ונסתם ורודף אין״, זאת אומרת בהלה היסטרית חסרת היגיון. בהלה היא למעשה מצב של דחק (׳סטרס׳) ושל טראומה שגורם לחוסר שיקול דעת הגיוני. בהלה עלולה לקרות מסיבות שונות ומגוונות, אבל שתי הסיבות שמובאות בפרשה הן סיבות קלאסיות. הסיבה הראשונה היא כתוצאה ממצב של מחלה שפוגעת ברבים ולא נראה לה פתרון באופק, אשר גורמת להרגשה של חוסר אונים מוחלט, המביא את האדם ל׳בהלה׳ שמונעת ממנו לעשות גם את המעט שהוא יכול כדי להיטיב את מצבו. את זה חווינו בשנתיים האחרונות עם מגפת הקורונה האימתנית והלא צפויה. הסיבה השנייה היא כתוצאה ממצב של פיגוע, שבו דם שנשפך לרוב – מצב הגורם גם הוא לאיבוד עשתונות כללי. כמובן ייתכנו מצבים רבים אחרים של טראומה נפשית שמביאים למצב של בהלה, בלבול, תגובות לא הגיוניות, והבנה לא נכונה של המצב עד כדי ״ונסתם ורודף אין״.
בספר ׳יון מצולה׳ של רבי נתן נטע הנובר שמתאר בגוף ראשון את פרעות ת״ח-ת״ט שאירעו באוקראינה, פולניה וליטא לפני כארבע מאות שנה, הוא מתאר אירועים בדיוק כאלו – פחד ובהלה מהקוזקים הרוצחים. לפעמים ברחו אלפי יהודים מעיירותיהם רק בגלל שמועה רחוקה שהקוזקים מתקרבים, כאשר הם משליכים בדרך את כל חפציהם, בגדיהם וספריהם – ורודף אין!
ההשפעה של הטראומה עלולה להיות קיימת גם לטווח ארוך. הטיפול בטראומה מורכב והוא כולל לעיתים החזרת הנפגע למקום הפגיעה או לאווירת הפגיעה, והוצאתו מהם באופן מדורג, מסודר ואחראי, שיגרום לצמצום הנזקים של הטראומה. לאחרונה עלו לכותרות הלומי הקרב – החיילים שנפגעו מטראומה בגלל המראות והאירועים הקשים שאירעו להם בזמן השירות הצבאי, שאצל חלקם הטראומה התפרצה לפעמים שנים רבות אחרי האירועים. בהקשר לכך מתפרסמים מחקרים המנסים לנבא את הופעת הפוסט טראומה. כך למשל מחקר מאיכילוב איתר מנגנון ביולוגי במוח המאפשר לנבא תסמיני לחץ פוסט-טראומטי. במחקר נבדקה התגובה המוחית במצבים מעוררי קונפליקט וכעס בקרב חיילים קרביים, בתחילת הטירונות ובסיום אימון קרבי מתקדם הדורש מאמץ נפשי וגופני. עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית בזמן סיטואציה מרגיזה או קשה, ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה.
ויש השפעה של בהלה גם על החיים התוך רחמיים. אפשר גם ללדת לבהלה. מחקר במחלקת יולדות בבית חולים רמב"ם, כלל ראיונות עומק עם נשים שהרו וילדו בתקופה של הפגזות ושל מתח ביטחוני, על מנת לבדוק את השפעת המתח הביטחוני של האם על העובר. רמות המתח הגבוהות שמהן סבלו הנשים בתקופת הלידה, אכן נמצאו כמשפיעות על הופעת קשיים בהנקה וגם ביצירת אינטראקציה בריאה בין האם לבין התינוק בתקופה שלאחר הלידה. כמסקנה מהמחקר וכצעד ראשון, נבנה חדר לידה תת-קרקעי לקליטת יולדות 'תחת אש' בבית החולים רמב"ם בחיפה. שלא נלד לבהלה.
