01 שירת הניצחון
בשבת האחרונה, שבת שירה, לא הצליחה הצינה הירושלמית להתמודד עם שוחרי הכותל. אלה האחרונים התעטפו במעילים וצעדו חיש מהר להיות ניצבים מול הקודש.
למרות מזג האויר הסגרירי זכינו לשיר ברחבת הכותל את שירת הים ולהודות ולהלל לה׳ על הניצחונות הגדולים של אז והיום. הרב צבי יהודה זצ״ל לימד אותי שכשכתוב ׳אז ישיר׳ או ׳אז יאמרו׳ – יש להבין שהמילה – ׳אז׳ מכוונת לתקופה שלנו, תקופת דור הגאולה והקוממיות. אמרנו כולנו בכותל את ׳אז ישיר׳ בהתרגשות רבה, תוך שאנו מכוונים על הניסים הגלויים שראינו ומתפללים עוד להמשיך ולראות, במלחמת שמחת תורה. לאחר התפילה מיהרתי למאהל הגבורה כדי לשמוע את משפחת ויזל ומשפחת רוייטמן שסיפרו כל אחת על בניהם ואחיהם הגיבורים המדהימים, אלקנה ויזל הי״ד ויאיר רוייטמן הי״ד, שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ.
02 מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף
לפני כשבוע הסתלק מאיתנו בחטף האיש והאגדה, הרב עקיבא יוסף שריד זצ״ל, או כמו שאנו כינינו אותו באהבה – יוסי שריד.
הרב יוסי היה יזם של מעשים טובים, איש חינוך, חזון ומעש, ברמ״ח אבריו ושס״ה גידיו.
הרב יוסי היה נשוי באושר במשך שנות דור לאסתר שתחי׳. הזוגיות המופלאה והכבוד ההדדי ששררו ביניהם, למעלה מ-60 שנה, היו מופת לבוגרי ולצעירי המשפחה ולכל מי שמכיר את הבית המופלא הזה. מצוות הכנסת האורחים של משפחת שריד היא דוגמא לבית פתוח, חם ואוהב.
אני הגעתי לקריית חינוך מבשרת ציון היישר מביתו של הרב צבי יהודה, לאחר שגרתי במחיצתו למעלה משלוש שנים, עד אותו יום מר, שבו עלה הרב האהוב לגנזי מרומים. למרות שהייתי עדיין רווק, הרב טאו הי״ו המליץ לי ללמוד דווקא עם האברכים שבכולל מר״ץ. כאן זכיתי להכיר את משפחות הרבנים המחנכים והחלוצים, וביניהם – הרב יוסי שריד זצ״ל, הרב שבתי זליקוביץ׳ זצ״ל, הרב אורי כהן, יבדל״א, הרב מרדכי תובל זצ״ל ואשתו חנה שתחיה, הגאון הרב סיני אדלר זצ״ל, הגאון הרב שלמה פישר זצ״ל, פרשנית התנ״ך ורש״י, האלופה – נחמה ליבוביץ׳, משפחת הרבנים דימנטמן, משפחת המחנך הדגול, הרב סופר יבדל״א, משפחת רוט ועוד ועוד.
הרב יוסי אימץ אותי כאילו הייתי בן משפחה – זו ההרגשה שנתן תמיד לאורחים שלו. הרב יוסי ניגש לכל תלמיד ולכל אורח בחיוך וברגישות מיוחדת. הרב נתן גם לי, כמו לרבים אחרים, תחושה של ׳בן יחיד׳.
תשעת הבנים והבנות של יוסי ואסתר הביאו למשפחה למעלה מ-200 צאצאים… והיד עוד נטויה. למרות ההמולה שבבית המלא תמיד בנכדים ובנינים, האורחים לא חשו כאן מיותרים, אלא להיפך. עד היום הבנים והבנות של יוסי ואסתר קוראים לי ׳במבה׳… ולמה? כי, כנער תל אביבי מבית ׳פולני׳ תמיד כשנכנסתי להתארח אצל מישהו היו בידי צ׳ופרים לכל אחד מבני הבית. וכך הפכתי עד היום ל׳מר במבה׳.
בבית של השרידים, במטבח של אסתר, הכרתי לראשונה את סירי הענק שעמדו תמיד שפותים על הכיריים. בזכות המשפחה הגדולה וריבוי האורחים ריחות התבשילים בסירים הענקיים נישאו למרחוק. שקי תפוחי אדמה טריים שקולפו בזריזות על ידי בני המשפחה הצעירים הונחו בסיר אחד, בשני – פסטה, בשלישי אורז, חמין, מרק… הכל מוכן לאורחים שבאו ולאלו שמיד ייכנסו. אין מפתח לדלת הכניסה לבית שריד. זה ממש מיותר. כולם יודעים שהדלת בבית שריד סובבת על צירה בתכיפות גדולה יותר מאשר כדור הארץ סובב על צירו. לפרטים – תעשו גוגל.
הייתי מוזמן ב׳כרטיס פתוח׳ לכל הסעודות בימי חול, בחג ובשבת. זכור לי המופת המופלא שבו המרפסת של הסוכה הייתה נמתחת כמו גומי לפי כמות האורחים שהגיעו. גם סביב השולחן בסלון מעולם לא אמר איש ׳צר לי המקום׳… זאת, למרות שאורחים רבים נכנסו לסעוד בספונטניות ובהפתעה גמורה. השרידים מעולם לא הופתעו, חייכו בשמחה אל האורח או האורחת, חייל בודד, או סטודנט רעב… והוסיפו עוד כיסא ליד השולחן. זה הנוהל פה.
הרב יוסי ידע לרתק את הנוכחים בסיפורים חדשים לבקרים ומחכימים על דור המייסדים, או על גדולי ישראל אדמו״רים ורבנים שהיו שארי בשרו, ואף לא פסח על בן משפחה מפורסם, הקרוב לליבו, שהלך לעולמו משכבר הימים, מחולל המדינה – בנימין זאב הרצל, שתמונתו התנוססה בסלון. יוסי הרחיב וסיפר על הקשרים המיוחדים והידידותיים, שהיו לו עם השר יוסי שריד. ברבות השנים, ובעיתוי לא צפוי, שני היוסי-שרידים חלקו את אותו החדר במחלקת ניתוחי לב, מיטה מול מיטה, שעה שהחלימו יחד מניתוח לב שנערך לשניהם באותו יום ממש. כולם אהבו את הרב שריד, חילונים ודתיים צעירים ומבוגרים, גדולי הדור, שרים ומפקדים גבוהים בצבא.
הרב יוסי גידל, בענווה מיוחדת, דורות של לוחמים, מפקדים ביחידות מובחרות, מחנכים ואנשי מעשה.
הרב יוסי, כיזם וכאיש חזון, היה בין המקימים את ישיבת כפר מימון בנגב לפני כ-60 שנה. לאחר מספר שנים הקבוצה עלתה למבואות ירושלים והקימה את ׳קריית חינוך מבשרת ציון׳. הגרעין התנחל מחדש סביב הישיבה במבשרת. כל אחד מחלוצי הרבנים של הקבוצה עסק בחלקו הניהולי או החינוכי, ולעיתים קיים גם את האמור טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך… המשימות היו רבות מאד: חינוך, הרבצת תורה, ניהול מוסדות הקריה, בניין הקרייה, הצלת נשמות תועות, קירוב רחוקים, טיפוח אנשי מעשה, גידול מחנכים דגולים ותלמידי חכמים גדולים. עד יומו האחרון הרב יוסי קידם ודחף את הישיבה התיכונית הותיקה בקריית החינוך. לפני פחות מחודשיים הלך לעולמו הרב שבתי זליקוביץ׳ השכן והשותף לניהול הקריה במשך שנות דור. הדבר ציער מאד את הרב יוסי והוא פנה אלי וביקש ממני לסייע בהנצחת הרב שבתי בין כותלי הישיבה ומחוצה לה. הרב יוסי הספיק להכין בישיבה קיר הנצחה מרשים ממש יומיים לפני שנפל למשכב ואושפז. למרות גילו היה הרב יוסי חד וצלול, פעיל, יוזם, הוגה ונמרץ כאילו חגג אמש את יום הולדתו ה-20. כשחגגנו יובל לייסוד הישיבה הגיעו מאות בוגרים מכל הארץ. הם הרעיפו על הרב יוסי אהבה כאומרים לו: ׳אתה נתת לנו את החיים במתנה׳. הרב יוסי חינך ונתן דוגמא אישית לחיים של אמונה, חיים של נתינה, חיים של הקרבה, חיים של משפחה וזוגיות, חיים של ציונות אמיתית, חלוציות, תורה גדולה ושלמה, הכנסת אורחים, דאגה לזולת, התייחסות אישית לכל אחד, לכל פרט והשקעה בחינוך הנוער.
הרב יוסי גייס אותי להקמת מסלול חקלאי חלוצי בישיבה התיכונית ׳מעלה אביה׳, במטרה לעודד ולחזק נוער שקשה לו לשבת יום שלם וללמוד ללא הפסקה.
בין שאר מעלותיו, לרב יוסי היה כישרון מוזיקלי מדהים. בענווה גדולה ובכוונה עמוקה, הרב היה עובר לפני התיבה בקרייה, ברוב עם, בחגים, בשבתות ובימים נוראים. הוא שלט בנוסח התפילה כבשבילי נהרדעא. הרב יוסי, בקולו הערב, הקליט את נוסח התפילות עבור בעלי תפילה צעירים שיצאו לחזק מניינים בקיבוצים ומושבים בכל הארץ וגם בבסיסי צה״ל. הנוסח האותנטי של הרב יוסי עשה לו כנפיים, תרתי משמע. מי שלא שמע תפילת מוסף של הרב יוסי ביום הכיפורים לא שמע את שירת הלוויים מימיו.
הרב יוסי היה לא רק תלמיד חכם עניו, ידען עצום, בעל תפילה ומחנך, אלא גם סופר סת״ם מוכשר וזריז. לפני שנים רבות, הפרוטה לא הייתה מצוייה בכיסם של העוסקים במלאכת החינוך ובכדי לרכוש ולהוסיף עוד כמה בצלים לסירים שרקחה רעייתו אסתר לאורחים הרבים… הרב יוסי שלח ידו בלילות בכתיבת מזוזות ומגילות אסתר, שאותיותיהם נראו כאילו יצוקות בזהב והן מפארות בתים רבים בישראל, כולל הבית שלי, עד היום.
הרב יוסי היה תמיד צעיר ברוחו. כשהוא שוחח עם בני הנוער או עם מפקדים בסיירות, בחיוניות ובעיניים בורקות, לא היה ניתן לחוש ששנות דורותיים מפרידות בינו ובין תלמידיו.
החיוך החם והמילים הטובות של הרב יוסי מוכרים היטב לכל מי שזכה להכיר ולהתארח בבית שריד. אספתי מספר חיוכים ושלל מילות חיזוק האופייניות לרב יוסי, מילים וחיוכים שבנו אותי במשך השנים. אני נושא אותם עימי בכל עת והם מאירים את יומי.
רבים מהם גנוזים איתי גם לעתיד לבא.
03 טרנספר מרצון
השבוע נערוך בהר הזיתים ערב חיזוק למשפחות יקרות של הגיבורים שמסרו נפשם במלחמת חרבות ברזל על הגנת העם והארץ. בערב החיזוק נעמוד יחד מול הר הבית, במצפה הקרוי על שמו של רחבעם זאבי, הי״ד.
השר רחבעם זאבי נרצח על ידי מחבלים שפלים. האלוף זאבי לחם כח״כ וכשר בישראל לקידום רעיון הטרנספר מרצון של ערביי ישראל. אני בטוח שהוא שמח עכשיו, שלאחר עשרות שנים רעיון הטרנספר שהגה חילחל ונשקל ברצינות. אמנם, חבל שרק לאחר שנשיא אמריקה, דונאלד טראמפ, דן ביוזמת הטרנספר הלכה למעשה, שרי הממשלה שלנו התחילו להפנים שאיתמר בן גביר וגם בצלאל סמוטריץ׳ אינם ׳הזויים׳ או ׳משיחיים׳. אני מקווה שערביי יהודה ושומרון יתחילו גם הם להבין שכמי שתומך בטרור, הם הבאים בתור לטרנספר.
העיקרון הצודק מאחורי הטרנספר הוא: מי שרוצה לפגוע בעם ישראל אין לו מקום בארץ ישראל. זאת ועוד, ידוע שכל תושבי עזה משמשים כבשר תותחים וכמגן אנושי למחבלי החמאס הארורים. ילדים שנולדים ביו״ש או בעזה ׳מחונכים׳ משדי אימם להרוג ולרצוח. הם רואים ברצח יהודים את משאת נפשם. כך הם גדלים וכך הם מתים. בדרך הם הורגים גם את אחיהם ואת כל מי שלא הולך בדרכם. ׳ידו בכל ויד כל בו׳.
לכן, אין שום תקנה ואין שום תקווה לחיים משותפים עם חיות האדם. אכזריותם התגלתה שוב ובעוצמה רבה בשמחת תורה. באותו שבוע נמהר, נפקחו לחלקנו העיניים וכך ניצלנו מחורבן גדול הרבה יותר, חו״ח.
יידע כל מחבל נאצי, שכל מי שמחנך את ילדיו לרצוח וחי על חרבו צמאת הדם, מקומו לא איתנו. ויפה שעה אחת קודם.
שבת שלום של ישועה קרובה לחטופים. שבת של המשך ניצחון לעם ישראל. שבוע חמים ויבש ללוחמים, מזור מהיר לפצועים. נחמה למשפחות הגיבורים. המשך תפילות בכותל למיגור ולהשמדת אויבינו בכל החזיתות וגם בחזית האטומית. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
