הידעת? בספרייתו של הרב עובדיה זצ”ל יש כ-40,000 ספרים! הרב נולד בשם “עובדיה יוסף” וכשעלה ארצה הפך את שמו השני לשם משפחתו. הרב כתב הערות לספר עוד בהיותו בן 9 שנים בלבד. דרך פסיקתו היא: “כוח דהיתרא עדיף”. ונודעו פסיקותיו הידועות על עולי אתיופיה שהם יהודים לכל דבר, והתרת הנשים העגונות ממלחמת יום הכיפורים. הרב ירד למצרים בשנת 1947 וכיהן שם בתפקיד סגן נשיא הרב הראשי (כאמור, בהמשך כיהן כרב ראשי לישראל). בהלווייתו נכחו כ-850,000 אנשים. יש הטוענים שזו ההלוויה הגדולה במדינה.
בתאריך ג’ במרחשוון ציינו 7 שנים לפטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, פוסק הלכה עצום בדור האחרון. הרב עובדיה חי בשנים התרפ”א-התשע”ד , ונפטר בגיל 93. הרב כיהן כרב ראשי לישראל בשנים 1983-1973 ושימש כנשיא “מועצת חכמי התורה” של תנועת ש”ס. כמו כן, שימש בתפקידים: רב עיר, דיין ועוד, והוא מכונה גם “מרן”, “גדול הדור” ו”פוסק הדור”.
מרן כתב יותר מארבעים ספרים, ביניהם: “יביע אומר”, “חזון עובדיה”, “יחווה דעת”, “הליכות עולם” ועוד. כמו כן, היה חתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת 1970. בסרטון שצולם כנראה בכנס רבנים, רואים את מרן הרב עובדיה מספר: “כשאני הייתי קטן הייתי כותב. כמובן לא כתבתי דברים ברומו של עולם אבל כתבתי. היו כאלה שצחקו עלי. ‘מה זה? מה יושיענו זה?’. סופם, הם הלכו ולא חיברו שום ספר. ואני חיברתי ארבעים ספרים כבר”. עוד בקטנותו היה גדול. למד, כתב ולא נבהל מהמלעיזים עליו. והנה, הגיע לאן שהגיע.
בלוויה של הרב זצ”ל, בנו, הרב דוד יוסף שליט”א, הספידו ובין היתר אמר: “הרופאים אמרו שצריך צנתור דחוף ואתה אבא אמרת שאתה לא מסכים (אלא רק לאחר מספר שעות). אריה (דרעי) שאל אותך ‘הרב למה?’, וענית לו ‘אני באמצע כתיבת פסק על עגונה, ומה יהיה על העגונה האומללה?’”. אף על מיטת חוליו, גדול היה, וחשב על כלל ישראל אפילו על חשבון עצמו.
רבי יעקב ששון שליט”א, נכד ותלמיד מרן, מחבר ספרי הלכה ונודע בספרו “אביר הרועים” (תולדותיו ומשנתו של מרן זצ”ל), מספר על זיכרון ילדות שחזק אצלו במיוחד: “זכורני בילדות, שהיינו מבקרים אצל הרבנית, וכל הזמן היא הייתה מזהירה אותנו להיות בשקט כיוון שהרב לומד. ובסוף הביקור אמרה, ‘הרוצים אתם לראות את הרב?’ ופתחה את המחיצה של חדרו, וראינו את הרב יושב שקוע בלימודו ופניו מאירות כמלאך אלוקים”.
מה הכי חסר מאז פטירת מרן?
“הכי חסרה לי סמכות תורנית גדולה כזו שרבנים אחרים מכירים את מיעוט ערכם כנגדו, ושניתן לסמוך על דבריו כדבר המפורש בתורה”.
איך אתם ממשיכים את מורשתו של הרב?
“אנו משתדלים להפיץ את תורתו הן בהלכה יומית, והן בספרים כדוגמת “אביר הרועים” ועוד. כמו כן, משתדלים ללמד בני ישיבות את מורשתו”.
(כל מאן דבעי יכול לקבל לתיבת המייל האישית שלו הלכה יומית בכל יום. כתבו בגוגל “הלכה יומית הרב עובדיה יוסף”, היכנסו לאתר והירשמו, מומלץ).
אדם אחד יצא עם מישהי, ולפני שהחליט אם להתחתן, רצה לבדוק את השמות שלהם כדי לראות אם הם מתאימים לחתונה. מכיוון שהיה מקורב למרן הוא פנה אליו, הביא לו את שמו ואת שם הבחורה ושאלו אם הם מתאימים. ענה הרב ואמר לו “זה לא השם שלך”. שאל אותו הבחור “מה הכוונה?”, והרב הסביר לו שזה לא השם שהוא קיבל בברית. הלך הבחור ושאל את אימו לפשר הדבר. היא אכן אמרה לו שבברית קראו לו בשם אחר אך כיוון ששם זה היה דומה לשם אחיו, הם החליפו לו את השם. מי גדול כמרן לדעת דברים כאלה.
יהודי היה בירושלים, שסבל רבות מכאבים קשים ברגליו. הוא פנה להתייעץ עם רופאים רבים, ניסה תרופות וטיפולים שונים, אבל לא נמצאה ארוכה למחלתו. בצר לו, הגיע לביתו של מרן כדי לבקש את ברכתו.
“בני, אולי עשית בעבר משהו למישהו? האם זכור לך כי פגעת אי פעם באיזה אדם?” שאל מרן לאחר ששמע את בקשתו.
היהודי דמם, וקימט את מצחו במאמץ להיזכר. “לא”, הוא אמר לבסוף, “איני זוכר דבר”.
אבל מרן לא הרפה. “נסה להיזכר”, הוא ביקש, ולפתע האיר זיכרון ישן במוחו של היהודי. “אני זוכר כי בהיותי ילד צעיר מאוד, היה בכיתתנו ילד שמחמת העוני היו נעליו קרועות. אני הייתי בין הילדים שלגלגו עליו וצחקו למול הפיות שפערו נעליו”.
“אם כן”, אמר מרן, “חפש את אותו ילד ובקש ממנו מחילה”.
“אבל איך אמצא אותו? הדבר היחיד שאני זוכר הוא ששמו יוסף”, הביט בו מרן בעיניים חודרות ואמר: “הבט בי, אני יוסף ואני מוחל לך! מחול לך! מחול לך!” אחר ברכו בברכת רפואה שלמה, ואכן הכאבים הלכו ללא שוב.
(שר וגדול).
כאשר מרן זיע”א כיהן כסגן הרב הראשי לקהילת יהודי קהיר בשנות העשרים לחייו, נהג ללמוד עם בני הישיבה “אהבה ואחוה” גמרא, רש”י ותוספות עם ראשונים עד שהגיעו לחקר ההלכה. בין התלמידים היה בחור צעיר וכשרוני בשם פליקס וזיני, שנפשו נקשרה בנפש רבינו. כשהחליט אותו תלמיד לעלות ארצה בא אצל מרן זיע”א להיפרד ממנו, ומרן זיע”א פנה אליו בבקשה מיוחדת: “התוכל בבקשה להשאיר לנו כאן את הש”ס שלך, שנוכל ללמוד בו?”. באותם הימים קשה היה מאד להשיג ספר קודש, ועל אחת כמה וכמה במצרים, והש”ס שבו למדו התלמידים עם מרן זיע”א היה של פליקס, ולכבודו של מרן נענה לבקשה בשמחה. חלפו השנים ומרן שב ארצה והיה לדיין, רב עיר, ואף התמנה למשרת “הראשון לציון, והרב הראשי לישראל”. בכל התפקידים שנשא בכל אותם שנים, חיפש אחרי אותו תלמיד, להשיב לו כגמולו הטוב. באחת מאספות הרבנים שהתקיימה בבאר יעקב ובה נוכח מרן, שאל מרן את הנוכחים אם מכירים הם איש בשם פליקס וזיני. באותו מעמד נכח רבה של באר יעקב הגרמ”מ יעקובזון זצ”ל, והתברר שהוא מכירו. מרן זע”א פנה לרבה של באר יעקב וביקש את הסכמתו להעביר באמצעותו לאותו תלמיד ארגזי ספרים של ש”ס מהודר ומפואר, ועליהם הקדשה מיוחדת במסכת ברכות. וזיני התרגש מאד להיווכח שגם אחרי עשרות שנים לא שכח מרן וחיפש אחריו בכל מקום להשיב לו כגמולו הטוב. לעת זקנותו נטל וזיני את הש”ס ומסרו לישיבתו של הגרמ”מ בבאר יעקב, ושם הם נמצאים עד עצם היום הזה. (שלהבת יוסף חי).
לפני כעשרים שנה, אחותי היתה בהריון והיתה צריכה ברכה ללידה קלה. הלכתי באחד השבתות להתפלל תפילת שחרית של אצל מרן זצוק”ל שיתפלל עליה, הלכתי אליו בשעת פתיחת ההיכל ומסרתי לו את שמה לברכה ללידה קלה. היו עוד אנשים שביקשו ברכות באותו הזמן, שעת הרצון. את כולם בירך מרן חוץ מהשם שאני אמרתי לו. כשראיתי שאינו מברך אמרתי לו שוב את השם, אך לשווא, מרן לא הגיב כלל. לאחר התפילה ניגשתי שוב אל מרן זצ”ל וביקשתי ממנו שיברך, אך שוב מרן כאילו לא שם לב ולא בירך. בראותי כן, חזרתי מהתפילה במפח נפש, מדוע מרן לא שת לבו אל בקשתי? והנה במוצ”ש טלפנתי למשפחה לשאול מה מצבה של אחותי, והנה זה פלא, הודיעו שכבר בליל שבת היא ילדה בשעטו”מ. אז הבנתי מדוע מרן לא בירך אותה אפילו אחרי הפצרות ובקשות רבות, כבר חזה ברוח קודשו שהיתה כבר הלידה ואין שום טעם לברך ללידה קלה.
(הרב יניב עזיז שליט”א, ראש ארגון “אור יצחק” ומו”צ בארה”ק).
