בשבוע שעבר התפרסם שצוות רפואי שכולו דובר ערבית התעלל בחיילים פצועים. עצם הדיווח הקפיץ ממרבצם את כל המזדעזעים הכרוניים, שהזדעדעו מעצם העובדה שמישהו בכלל מעלה בדעתו לחשוד באנשים רק בגלל שהם דוברי ערבית: "מה? מישהו בכלל מעלה על הדעת שערבי שצבענו את התעודה שלו בכחול פועל משיקולים לאומניים? תתביישו לכם גזענים".
כי באמת, יש דברים שאסור באיסור חמור לחשוד בהם או לבדוק אותם באמת. כי כל מי שבכלל טורח לבדוק ברצינות פועל כמובן רק משיקולי גזענות. הרי חוץ מגזענות, איזו סיבה יש לחשוד שערבי במזרח התיכון רוצה לפגוע ביהודי?
כמובן שבית החולים מיד ערך תחקיר, שבדק ומצא באורח פלא שהצוות לא פעל ממניעים לאומניים. מפתיע שבית החולים הגיע למסקנה הזאת, לא? (מעניין איך הם חקרו? שאלו את הצוות מה היו המניעים?).
הארוע הזה בא בעקבות מדיניות שבה הקלו הקלות גדולות על כל ערבי שבא ללמוד רפואה. מתוך אידאולוגיה של מדינת כל אזרחיה וכו' וכו'. מתוך אידאולוגיה פוסט ציונית ששוללת עבודה עברית, מתוך אידאולוגיה זרה שמגיעה מחו"ל, כל המערכת התחילה להתעלם מהמציאות. הסתכלות על המציאות היא דבר רע וגזעני. במקום זה הקלו על הערבים בקבלה ללימודים (וממילא – יהודים שרצו ללמוד רפואה נאלצו לעשות זאת בחו"ל, מקומות הלימוד היו תפושים). אין יותר ציונות, אין יותר עבודה עברית. ואסור גם להכיר במציאות.
ובכלל, שואלים אותם אנשים, נניח שיש רופאים ערבים עוינים – אז כולם ככה?
ובכן, ממש לא. לא כולם ככה. אבל כל ערבי הוא חלק מהעם הערבי. כל יהודי הוא חלק מהעם היהודי. ואם לא שמתם לב – יש היום מלחמה בין שני העמים האלה. כן כן. באמת.
כל יהודי הוא אחינו. כל ערבי הוא בן לעם הנלחם בנו.
האם זה אומר שכולם נגדנו? ודאי שלא. אבל למה לחזק את האויב?
ובפרט – איך נדע מי כן ומי לא?
מי כאן גזעני
כאן באים החכמים מטעם עצמם ומשיבים: "זה רק בגלל שאנחנו מדכאים אותם. בואו ניתן להם להיות רופאים ולהרגיש טוב, והם לא ישנאו אותנו". מאחורי האמירה הזאת מסתתרת הנחת יסוד שמניחה שהפרימיטיבים האלה לא באמת אשמים במה שהם עושים, זה אנחנו, המבוגרים האחראים, שמדכאים אותם. אולי גם ניתן להם חלק מהארץ ואז יבוא השלום. מה, לא?
האם מישהו מעלה על הדעת שבבית חולים אוקראיני יפקידו את פצועי המלחמה שלהם בידי צוות שכולו רוסי?
לא יקרה, נכון?
אז מה ההבדל?
למה יש אנשים שחושבים שיש הבדל? כי האנשים האלה הם גזענים. הם חושבים שהערבים נחותים ולכן מי שלא סומך עליהם עושה את זה משנאה או מגזענות, ולא בגלל שהם האויב.
והרי אתם עצמכם לא מאמינים לזה. אתם לא מגייסים אותם לצה"ל ולא נותנים להם נשק, אז נשק לא וסכין מנתחים כן?
אבל הם ישראלים
אחת הטענות המשונות והמוזרות שלהם, שאני מתקשה להאמין שאדם אינטלגנט באמת יכול לטעון אותן, היא שלצוות הזה יש אזרחות ישראלית.
הטענה הזאת, במחילה, לא נובעת מחכמה.
העם היהודי קיים כבר אלפי שנים. גם העם הערבי. גם האיסלאם. וכמובן היהדות. לעומת זאת, מדינת ישראל קיימת 78 שנים. ובכלל, מושג המדינה המודרנית בצורתה הנוכחית – קיים כמה מאות שנים בודדות. אז יבוא פקיד ויתן למישהו אזרחות, והוקוס פוקוס – הוא כבר לא שונא את ישראל?
חתימה של פקיד והופה – נהיה ישראלי?
מה זה? קסם?
אולי ניתן לחמינאי אזרחות ישראלית ותעודה כחולה ואז הוא כבר לא ירצה להשמיד אותנו, לא ככה?
הרי אתם בעצמכם לא מאמינים בזה. אתם בעצמכם שולפים את הטענה שאסור לספח את יו"ש כדי שלא נהיה מדינה דו לאומית.
מדינת ישראל (ומדינה מודרנית בכלל) הם כלי חשוב מאד. אבל הם לא יכולים להחליף את ההשתייכות הלאומית והדתית של אדם. ממש לא. וגם אילו יכלו: אסור שהם יחליפו את העם ואת הארץ, להפך: הם נועדו כדי לשרת את העם ואת הארץ. מי בכלל יכול לחשוב שאם הגדרנו את פלוני מבחינה פקידותית-ביורוקרטית בצורה מסויימת אז שינינו אותו?
מה יהיה השלב הבא? שתחשבו שערבי שחתם על נייר שכתוב עליו שלום – הוא ועמו כבר לא אויבים שלנו, בגלל שהוא חתם?
הנייר מנצח את המציאות?
מי שטוען כך – כנראה לא סובל מעודף אינטלגנציה.
ואולי זה באמת מה שמפריע לכל האנשים האלה. הם האמינו שנוכל להפטר מהלאום ע"י ניירות. והם נורא כועסים כשמזכירים להם שבחיים זה לא עובד ככה.
המלחמה במזרח התיכון היא לא בין ישראל לחמאס וחיזבאללה. המלחמה במזרח התיכון התחילה עוד לפני שהיתה ישראל ולפני שהיו חמאס וחיזבאללה. המלחמה במזרח התיכון היא בין העם היהודי לעם הערבי.
זו מלחמה בין שני עמים על אדמה. העם שהארץ שלו – הוא זה שצריך לקבל אותה.
ה' נתן את הארץ לעם היהודי.
ולערבים לא חסרות מדינות: צרפת, ספרד, מרוקו, אלג'יריה, אנגליה, סעודיה, לא חסרות מדינת ערב.
יש סיבה טובה
במציאות שבמזרח התיכון – לא צריך להיות גזעני כדי לחשוש מהערבים.
ומי שחושב שהסיבה לחשש מהערבים הוא גזענות – הוא עצמו גזעני, יש לו דעה מסויימת על ערבים ולכן הוא חושב שחשש מערבים הוא גזענות.
אני באופן אישי הרבה יותר מעריך את התרבות הערבית החכמה, ואת האנשים שמאחוריה, מאשר את התרבות המערבית הפרימיטיבית והמטופשת. אבל זה כבר עניין של טעם.
וכשהערבים יגלו שהם יכולים לעשות כל דבר ואסור לבקר אותם כי בקורת היא גזענות – אתם חושבים שהם לא ינצלו את זה?
לאט לאט אנחנו נעשים תלויים בהם. בינתים הם רופאים טובים ומסורים. אבל מתי זה יתפרץ? לא יודע. אולי יום אחד, ב6:29 בבוקר. ■
