בעת כתיבת שורות אלה, נתון צה"ל, ביחד עם צבא ארה"ב, בשבוע השני של התקיפות באיראן.
המלחמה עדיין בעיצומה, עם הישגים שלא יאומנו, עדיין לא ברור האם תשיג המלחמה את כל מטרותיה, אך כבר כעת ניתן לגבש מספר תובנות, שתוכלנה ללוות אותנו להמשך:
א. המשפט הבינלאומי: מדינות שונות נמנעו להצטרף למאמץ המלחמתי, בטענה כי המלחמה "מנוגדת לחוק הבינלאומי" כי איראן לא תקפה את ישראל או את ארה"ב. לטענה זו אין כל בסיס. החוק הבינלאומי מכיר במתקפת מנע, בוודאי בנוגע למי שמאיים להשמיד מדינה אחרת. אך מעבר לכך, הטענה עצמה אינה נכונה. איראן תקפה את שתי המדינות, הן באופן ישיר, למשל בטילים שנשלחו אלינו מכיוונה במערכות הקודמות, והן באופן עקיף, באמצעות ארגונים הסרים למרותה. גם כלפי ארה"ב, וכלפי אירופה, ננקטו פעולות מלחמתיות, כגון פגיעה בספינות, פגיעה בלוחמי המארינס של ארה"ב בלבנון, ועוד.
אך הדבר החשוב יותר הוא, כי הן הנשיא דונלד טראמפ והן ראש הממשלה בנימין נתניהו, אינם טורחים כלל להיגרר לוויכוח בנוגע לחוקיות המלחמה.
שר החוץ המיתולוגי אבא אבן אמר פעם, בנוגע למשפט הבינלאומי, כך: "החוק הבינלאומי הוא החוק שהרשעים אינם מצייתים לו והצדיקים אינם אוכפים אותו".
מדובר בנורמות שאינן נדרשות כלל ממדינות סוררות או מארגוני טרור, ואכיפתן מוגבלת דווקא כלפי מדינות שוחרות שלום, בעיקר – ואולי רק – כלפי ישראל. כלל הארגונים העוסקים באכיפת חוק זה – הם פוליטיים. כך זוכה מדינת ישראל לגינויים יותר מכל מדינה אחרת, לרבות מדינות תומכות טרור.
ב. ברית הגנה: מפלגות השמאל וארגוני הפרוגרס טוענים שנים רבות, כי בעידן שלנו אין עוד משמעות לשטח, וכי ניתן לוותר על שטחי מולדת ועל סמכויות מדינתיות, תמורת ברית הגנה עם ארה"ב, כניסה לאיחוד האירופי או כניסה לנאט"ו. כל מי שלמד מעט היסטוריה יודע, כי בריתות הגנה בינלאומיות הן חסרות כל משמעות. הסיבה לכך היא פשוטה: כל מדינה שומרת על האינטרסים שלה, וקשה למכור לציבור, במדינה כלשהי, לסכן את חייליו ואת האינטרסים שלו לטובת מדינה אחרת. והנה, במלחמה זו ניתן לראות כמה חסרות משמעות הן הבריתות: איראן תקפה את קפריסין, החברה באיחוד האירופי ובברית נאט"ו, ללא כל תגובה. ערב הסעודית חתמה ברית הגנה עם פקיסטן, שלא שלחה חייל אחד לסייע לה. ולעומת זאת, ארה"ב, שאין לה ברית רשמית כלשהי עם ישראל, יצאה למלחמה ביחד עמה, כאשר האינטרסים שלה הצדיקו זאת. אם כן, אף ברית לא שווה את הנייר עליו נכתבת. מה שימנע פגיעה במדינת ישראל הוא רק צבא חזק שיגן עליה. ומכאן ברור, שאין כל ויתור שניתן להצדיק על ידי ברית כלשהי.
ג. קפיצת התודעה: איזה שינוי עברה התודעה הלאומית שלנו מאז טבח שמחת תורה תשפ"ד. בתוך שנתיים, התנערה התודעה הלאומית מהפחד והגלותיות, וממצב בו השאיפה המרכזית היתה ל"שקט בכל מחיר", והשיח המרכזי עסק בנסיגות ובוויתורים חוזרים ונשנים על ריבונות – עברנו לתודעת מעצמה, המתנערת מכבליה, מגיבה בנחרצות כלפי כל מי שקורא עליה תיגר ואינה חוששת לפעול גם כלפי אויבים ממעגלים רחבים ורחוקים. כשזוכרים, כי רק לפני 80 שנה היו חייו של יהודי שווים פחות מאלה של נמלה, כל אחד היה רשאי להרגו או לרמוס אותו ללא כל תגובה או עונש, והיום – מנהיגי מעצמות הקוראים להשמידנו מחוסלים במיטתם, כשהמעצמה הבכירה בעולם משתפת עמנו פעולה ושר המלחמה שלה מודיע, שהשותפות עמנו עדיפה על שותפות עם מעצמות כגון אנגליה או האיחוד האירופי – אין אלא להתפעם ולהודות על הניסים הגלויים ועל מהלך הגאולה שאנו זוכים לחוות בדורנו.
ד.במשך עשרות שנים הפחידו אותנו מהאיראנים. ראשי מערכת הביטחון טענו, כי תקיפה של איראן תביא לא פחות מאשר, להשמדת גוש דן כולו בתוך דקות. אם לא היה די בכך טענו ראשי המערכת, כי יהיה עלינו להסתגל לאיראן גרעינית. והנה – הגיעה המלחמה הזו, והראתה, כי כלל מדינות האיסלאם אינן אלא נמר של נייר. בפעם השניה בתוך פחות משנה, השיג צה"ל שליטה כמעט מוחלטת בשמי איראן בתוך יממה, והוא טס ומפציץ כאוות נפשו. המזרחן ד"ר גיא בכור טוען, מזה שנים, כי אין לפחד ממי שלובשים שמלות וחובשים חיתול על הראש. כנראה שהוא צודק. ■
