תרומת כליה הוא אחד ממעשי הפלא של הרפואה המודרנית. אדם בריא עובר ניתוח ומוותר על איבר מתפקד כדי להציל את חייו של אדם אחר. בישראל, שבה שיעורי תרומת הכליה מן החי הם מהגבוהים בעולם, יותר ויותר נשים צעירות, באמצע או בתחילת תכנית הילודה שלהן, מבקשות להצטרף למעגל התורמים. בערך אחת לשבוע אני פוגשת אחת כזאת, בדרך כלל 'מתנחלת' צעירה, ואני מסבירה לה שחשוב להכיר את המכלול.
רוב הנשים התורמות כליה ממשיכות לחיות חיים בריאים ורגילים, ואף יכולות להרות וללדת לאחר התרומה. מחקרים רבים הראו כי הכליה הנותרת מסוגלת להגדיל את יכולת הסינון שלה ולפצות במידה רבה על אובדן הכליה השנייה. עם זאת, הריון הוא מצב פיזיולוגי יוצא דופן המעמיס על מערכות הגוף כולן, ובמיוחד על הכליות.
במהלך הריון תקין עולה זרימת הדם לכליות באופן משמעותי, וקצב הסינון הכלייתי גדל בכחמישים אחוזים. למעשה, הכליות עובדות שעות נוספות במשך תשעה חודשים. כאשר לאישה יש שתי כליות בריאות, קיימת רזרבה תפקודית גדולה. לאחר תרומת כליה, הרזרבה הזאת קטנה יותר, אף שהכליה הנותרת מסתגלת היטב ברוב המקרים.
הנתון המרכזי העולה ממחקרים שנערכו בעשור האחרון הוא העלייה בסיכון לרעלת הריון, , סיבוך שעלול להתבטא בעליית לחץ דם, הפרשת חלבון בשתן ולעיתים פגיעה באיברים שונים. במספר מחקרים נמצא כי נשים שתרמו כליה לפני הריונן סבלו משיעור גבוה יותר של רעלת הריון בהשוואה לנשים דומות שלא תרמו. גם הסיכון להתפתחות יתר לחץ דם במהלך ההריון עשוי להיות גבוה יותר, וזה עלול להתבטא בפיגור בגדילה של העובר, בהפרעות שלייתיות, ובבריאות האם. לכן נשים הרות לאחר תרומת כליה זקוקות בדרך כלל למעקב הדוק יותר של רופא נשים ושל מומחה לכליות.
היבט נוסף הוא חוסר הוודאות ארוך הטווח. תחום ההשתלות צעיר יחסית. בעוד שקיימים נתונים טובים על עשרות שנים לאחר תרומת כליה, עדיין קשה לחזות במדויק כיצד תתמודד אישה צעירה עם הריונות רבים לאורך החיים כאשר היא חיה עם כליה אחת בלבד. רוב התורמות אכן מסתדרות היטב, אך ככל שמספר ההריונות גדול יותר, כך גדלה החשיבות של שמירת הרזרבה הכלייתית המרבית.
כאשר אישה צעירה שוקלת תרומת כליה לפני שסיימה ללדת, הדיון לא מסתכם בשאלה האם היא יכולה לתרום. צריך להביא בחשבון את גילה, מספר הילדים שכבר ילדה, תכניותיה לעתיד, מצב הכליות שלה, לחץ הדם שלה והיסטוריה משפחתית של מחלות כליה או רעלת הריון.
ההחלטה הסופית היא אישית מאוד, והיא צריכה להתקבל מתוך מידע מלא ולא מתוך לחץ רגשי. תרומת כליה היא מתנה עצומה של חיים, אך דווקא משום שמדובר במעשה כה גדול, ראוי לשקול בזהירות גם את בריאותה העתידית של התורמת שתזדקק בעתיד לכל מלוא הכוחות והרזרבות שגופה העניק לה. ■