מי בעל-הבית כאן?
עוד מדברי הרב עובדיה אחיטוב על סבו חכם עובדיה הדאיה, בעל שו״ת ״ישכיל עבדי״: ׳בישיבת פורת יוסף שלפני תש״ח היתה כל הקומה הראשונה מיועדת למגורי אברכי הישיבה, אשר רבים מהם נעשו ברבות הימים גדולי ישראל. ביניהם התגורר גם הסבא עם משפחתו, משנת תרפ״ג ועד שנתמנה לדיין בפתח תקוה. כשאמי, בתו, הלכה לבקר בעיר העתיקה ובכותל המערבי בפעם הראשונה אחרי ששוחררו במלחמת ששת הימים, היא הלכה לראות את המקום שבו התגוררה בילדותה. היא זכרה בדיוק את הדירה והמבנה, ידעה להצביע על חלון ביתם בתמונת הישיבה המצולמת, והנה – במציאות אין כל זכר! הירדנים, אחרי שכבשו, השחיתו את כל המבנה הגדול, שרפו הכל׳.
בדומה לזה סיפר לי בזמנו צבי טל, שופט בית המשפט העליון, איך נדהם מהחורבן שראה, כשהגיע לכפר העברי נוה יעקב לראשונה אחרי שחרורו במלחמת ששת הימים. בכפר גרו חמיו וחמותו עד מלחמת השחרור, והוא השתתף בהגנה עליו במהלך המלחמה. גם שם לא היה כמעט זכר לבתי הכפר, מלבד בית אחד, של משפ׳ סלומון, ושוקת הפרות בחצר בית חמיו. שאלתיו מדוע לא השתמשו הערבים הכובשים בדירות, מדוע החריבו הכל, והרי לא התחוללו קרבות בתוך הכפר. הוא השיב שאכן ניתן להבין מכך כמה הם באמת לא קשורים למקום, כי אדם לא מחריב במולדתו, ומסתבר שרק יצר ההרס והשנאה הפעיל אותם. [להבדיל, היתה לו אכזבה גדולה מכך שיהודים החריבו במו ידיהם את גוש קטיף המפואר. הוא טען שהמניע היה שנאה פנימית בלבד, וכך גם הדרך, שהרי לא היה מי שידע להסביר לשם מה, או לנקוב באיזושהי תועלת שתצא מכך, כולל מקבלי ההחלטות. בספרו ״עד בא השמש״ הוא חוזה כיצד הכניעה לטרור בהחרבת הגוש תוביל לטרור שלהם בתוך ״הקו הירוק״, ולא חושך שבטו מבית המשפט העליון על שיתוף פעולה פוליטי עם ׳האווילות המרושעת׳, כהגדרתו, ובניגוד לכל חוק וסבירות, לדבריו].
קבלת פנים מוזרה של ה״ברכת שמואל״
בשנים האחרונות פגשתי שני יהודים, שעוד זכרו את ר׳ חיים עוזר גרודז׳ינסקי. האחד היה רופא יהודי שעלה לארץ מארה״ב בגיל 95 בערך, כדי להתגורר בבית אבות בירושלים. הוא נולד בוילנא וברח מהגטו ליערות כדי להילחם כפרטיזן נגד הנאצים, תחת פיקודו של אבא קובנר. הוא לא היה מבני הישיבות, אף רחוק מכך, אבל זכר היטב את דמותו של ר׳ חיים עוזר, למרות המחלוקות הגדולות שבין התנועות השונות, ובעיקר בווילנא.
השני היה הרב אברהם קנריק, ראש ישיבה בישיבת חפץ חיים. הוא למד אצל ר׳ ברוך בער לייבוביץ, בעל ה״ברכת שמואל״, במשך שנתיים. בערוב ימיו הוא סיפר לי על שיעורי ר׳ ברוך בער, שהיו בנחת ובשלווה גדולה (לגמרי לא כפי שדמיינתי. מ.ד.), לעומת שיעורי ר׳ אהרון קוטלר שהיו בריתחא דאוריתא, בסופה וסער. והוסיף: ׳פעם הזדמנתי לווילנא, ונכנסתי להתפלל בביתו של ר׳ חיים עוזר. שמתי לב לכך שתפילתו של ר׳ חיים עוזר עצמו היתה מהירה מאד׳. תיאור זה התיישב לי עם תיאורי דמותו, שהגיעו עד ליכולת לכתוב שני מכתבי תשובה בו זמנית, בנושאים שונים, ביד ימין וביד שמאל. אגב, סיפר לי פרופ׳ דוד תמר, שביקר כמה פעמים אצל הרבי מלובביץ׳, וראה איך בניגוד למנהג שבו החזן ממתין לרב שיסיים תפילתו, הרבי היה מסיים תפילת לחש במהירות, וממתין לחזן…
סיפר לי הרב עקיבא משה חיים מילס, רב בממפיס, ארה״ב: ׳למדתי בישיבת ׳חפץ-חיים׳ אצל הרב אברהם קנריק. פעם הוא סיפר לנו שהגיע בנערותו לקמניץ, עם עוד כמה בחורים מגרמניה, כדי ללמוד אצל ר׳ ברוך בער לייבוביץ, שהיה כידוע מחדש עצום, ומגדולי תלמידיו של ר׳ חיים מבריסק. מיד כשהגיעו לקמניץ, פגש אותם ר׳ ברוך בער, וקבלת הפנים שלו הייתה מאד שונה ממה שציפו. ר׳ ברוך בער לקח אותם החוצה, והראה להם היכן השירותים. במזרח אירופה עוד לא היו שירותים בנויים בתוך הבתים, כמו בגרמניה. הוא חשב על כך, וחשש שירגישו לא בנוח, במבוכה כלשהי, ולכן יצא איתם והראה להם את בית הכיסא לפני כל שיחה למדנית או הלכתית׳.
על ברכת כהנים וידי כהן
סיפר לי ר׳ אליהו סעידיאן: ׳גרתי בילדותי לא רחוק מהרב דוד הכהן ״הנזיר״, ולפעמים היינו נכנסים להשלים אצלו מנין למנחה וערבית, שהתקיים בביתו. זכורני שפעם הגיע לשם אברהם רבני עם בנו עזרא יבלח״א. האב ניגש לרב הנזיר ופרק את צערו בבכי על כך שבנו עזרא לא זכה לפרי בטן. הרב אמר להם משהו, אבל לא הצלחתי להבין מה הוא אומר להם, למרות שעמדתי בקרבתם, וגם הם לא הבינו. ליד הנזיר עמד בנו, הרב שאר ישוב, שפנה לבן ו״תרגם״ בשפה ברורה: ׳אבא אומר שיהיה לך בן!׳ ואכן כעבור שנה נולד לו בן.
לעתים התפללתי שחרית בבית הרב צבי יהודה קוק, בתקופה שלמדתי בישיבת פורת יוסף בגאולה, באישור המשגיח, חכם בנציון מוצפי שליט״א. אני זוכר את ידו החמה והמחבקת של הרצ״י על כתפי, כשהוא מעלה אותי לתורה, ואומר לי להגיד הכל בנוסח ובהגיה שלי, גם אם הם שונים משלו ומשל רוב המתפללים׳. ■
meirdorfman@gmail.com
