1. פרשנדתא
שמו היה שלמה ירחי. משפחתו הגיעה מהעיר לוניל שבצרפת ( Luneבצרפתית זה ירח). הוא נפטר בכ״ט תמוז, השבוע לפני 921 שנים. הוא נחשב לגדול מפרשי התורה והתלמוד, היה ראש ישיבה ופוסק הלכה וקשה לדמיין את לימוד התורה שלנו בלעדיו. כינו אותו ׳פרשנדתא׳ – פרשן הדת ו׳רבן של ישראל׳. (השם כמובן שאול מבנו בכורו של המן).
2. היהלום
האגדה מספרת שהוריו היו חשוכי בנים במשך שנים רבות. יצחק, אביו, היה סוחר באבנים טובות וברשותו הייתה אבן נדירה ויקרה שהמלך היה מעונין בה עבור פסל שרצה להקים. כדי להימנע מלסייע לעבודה זרה אביו הפיל את האבן, כביכול בטעות, מעבר לסיפון האונייה בה נסע, והעמיד פנים שהוא מצטער על האובדן. המלך ריחם עליו ופטר אותו מעונש אך גם כמובן לא שילם לו שכר. בעקבות האירוע נגלה אליו אליהו הנביא שבישר לו שיוולד לו בן שיאיר את עיניהם של ישראל.
3. השקע שבקיר
מסופר גם שאימו ההרה של רש״י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו עמד לדרוס אותה. היא נלחצה אל הקיר שמאחוריה ובדרך נס נוצר שם שקע והיא והעובר שברחמה ניצלו. עד היום תיירים מגיעים למקום כדי לראות את הגומחה שבקיר.
4. הסוחר
בגיל עשרים עזב רש״י את צרפת ונסע לגרמניה. הוא שהה שם כעשר שנים ולמד מגדולי החכמים. כשחזר – יהודי צרפת הכירו במהרה את ענקיותו בתורה. הוא הקים ישיבה שמשכה אליה את טובי הלמדנים, כיהן כדיין ונשלחו אליו שאלות בהלכה מכל רחבי היבשת. רש״י סירב לקחת שכר על עבודתו התורנית והתפרנס ממסחר.
5. הבנות והנכדים
לרש״י לא היו בנים, אבל היו לו שלוש בנות – יוכבד, מרים ורחל, וחתנים ונכדים תלמידי חכמים גדולים. חלקם הפכו להיות מבעלי התוספות ואף חלקו לפעמים על סבא שלהם, ביניהם – הרשב״ם, ריב״ם ורבינו תם, רבי יצחק הזקן ורבי יהודה בר נתן.
רש״י עצמו לא בא ממשפחה מיוחסת, אבל כיום רבים מבקשים להתייחס אליו ולראות עצמם כצאצאיו.
6. הקונטרסים
רש״י חי כ-500 שנה לפני המצאת הדפוס ולכן פירושו לתורה הועתק ידנית ונפוץ לכל עבר במחברות המכונות ׳קונטרסים׳. גם הם הועתקו הלאה והדבר גרם לעיתים לשיבושים וטעויות. רש״י עצמו שדרג את פירושו והוציאו בחייו לפחות בשתי מהדורות.
הפירוש התפשט במהרה בעולם היהודי בזכות בהירותו ופשטותו, אך יש בו גם עומק רב ונכתבו עליו עד היום כמאה פירושים שונים! השל״ה הקדוש אמר עליו: ״בכל דיבור ודיבור של רש״י יש בו נסתרים עניינים מופלאים כי חיברו ברוח הקודש״.
7. חדשן המילים
על אף ששפת אימו היתה צרפתית, רש״י בחר לכתוב את פירושו בעברית, ומידי פעם הוסיף את תרגום המילה לצרפתית העתיקה שהייתה מקובלת בזמנו. הוא חידש כאלף ושלוש מאות מילים בעברית (אליעזר בן יהודה המציא רק 300).
8. הכתב והתפילין
כתב רש״י כלל לא הומצא על ידיו. מדוע הוא מכונה כך? כי פירושו הודפס לראשונה בשנת 1475 באיטליה, וכדי להבדילו מגוף הטקסט המקראי, הדפיסו אותו בפונט נפרד שהיה מקובל באותם הימים. כיון שזה הכתב שבו הודפס פירוש רש״י, זכה סוג הכתב הזה לכינוי המכובד ׳כתב רש״י׳.
גם שיטת סידור הפרשיות בתוך התפילין המכונה שיטת רש״י, קדומה יותר, אבל מיוצגת על ידו, נפסקה בשולחן ערוך והתקבלה בכלל ישראל.
9. המפות והקינות
רש״י לא זכה להגיע לארץ ישראל כל ימיו אך אהב אותה מאוד.
במקומות רבים בפירושיו שרטט רש״י מפות ותרשימים של הארץ. המפות גסות מאד ואינן מדויקות אבל צורפו מתוך רצונו להמחיש ללומדים עד כמה שאפשר את דמותה של הארץ.
בימיו של רש״י התרחש מסע הצלב הראשון ונרצחו עשרות אלפי יהודים באירופה. הוא חיבר פיוטים וקינות על מצבו הקשה של עם ישראל בתקופתו, חלקם נאמרים על ידי יהודי אשכנז בסליחות.
10. פשוט לא יודע
מלבד גדלותו בתורה הייתה לרש״י אישיות קורנת ולבבית ומידות נעלות, ובראשן ענווה. הדבר בא לידי ביטוי כמה פעמים בפירושו לתורה כשלא התבייש לכתוב לפעמים: ״איני יודע מה מלמדנו״. הוא היה יכול לשתוק ולא לומר דבר, אבל העדיף להודות שאינו יודע, ולהזמין את הבאים אחריו לחקור כדי לגלות מה כוונתה האמיתית של התורה.
רש״י הלך לעולמו בגיל 65 שנה בכ״ט תמוז ונקבר בעיר הולדתו טרואה. האגדה מספרת כי נשמתו יצאה בזמן שעסק בפירוש למסכת מכות, דף י״ט, בכותבו את המילה ״טהור״. ■
את מה ה׳ אוהב?
יש דבר מופלא שרבים אינם שמים לב אליו. רש״י לא כתב הקדמה לפירושו לתורה. אך מי שיתבונן בפירוש שלו לפסוק הראשון של כל חומש יגלה שם עיקרון מכונן: הקב״ה אוהב את עם ישראל.
כך זה נראה:
•
בראשית – מדוע התורה לא פתחה במצווה הראשונה? כדי ללמד שהקב״ה הוא בורא העולם ובעליו, והוא שנתן את ארץ ישראל לעם ישראל. ובשם המדרש מוסיף רש״י: ״בראשית״ – העולם נברא בשביל ישראל שנקראו ״ראשית״.
•
שמות – ״ואלה שמות בני ישראל״. אף שכבר נמנו בחייהם, הקב״ה חוזר ומונה אותם כדי להודיע את חיבתם. כמו אדם שסופר שוב ושוב את הדבר היקר לו.
•
ויקרא – ״ויקרא אל משה״. רש״י מדגיש: לפני כל דיבור קדמה קריאה. זוהי ״לשון חיבה״, הדרך שבה הקב״ה פונה אל משה באהבה ובקרבה.
•
במדבר – הספר נפתח במניין. מדוע? ״מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה״. כשאוהבים – סופרים.
•
דברים – כאן הטון משתנה. ״לפי שהן דברי תוכחות״. משה מוכיח את ישראל, אך עושה זאת ברמז ובעדינות, כדי לשמור על כבודם גם בשעת התוכחה.
שימו לב לרעיון היפה: בארבעת החומשים הראשונים מדגיש רש״י שוב ושוב את חיבתו של הקב״ה לעם ישראל. ורק לאחר שהיסוד הזה הונח, אפשר לפתוח את ספר דברים בתוכחה, אך גם היא – נובעת מתוך אהבה ונעשית בכבוד ובאהבה.
