5 החרטות הגדולות של חיינו

01
מעבר ללימוד התורה בבוקר אני משתדל לקרוא כל פעם ספר חדש משמעותי ומלמד, אז למרות שלא יצא תרגום לספרה של ברוני וור לעברית, וכמובן אני לא קראתי את הספר שלה באנגלית אלא רק קיבלתי את תמצית דבריה, אני משתף אתכם בהם.
02
ברוני וור היא אחות סיעודית אוסטרלית שליוותה שנים רבות חולים סופניים. היא זכתה לנהל שיחות מרתקות עם המטופלים הגוססים שלה, ושמעה מהם על מה התחרטו יותר מכל. את הסיפורים והחוויות שלה היא תעדה בספר ״The Top Five Regrets of the Dying״ במסמך אנושי מצמרר היא מתארת את חמש החרטות הגדולות של העומדים למות. עבורנו, זו יכולה להיות מראה למה שעוד נוכל לשנות ולתקן.
1. הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי.
החרטה הזו נחתה הישר במקום הראשון בתחרות החרטות. אנשים העומדים לפני סיום חייהם מגלים כנות מופלאה. הם לא צריכים להעמיד פנים, לשחק במשחקי אגו או להיות אמיצים ושקולים. רבים מהם מודים שלא חיו את החיים כפי שחלמו לחיות אותם, ושבזבזו זמן רב בעשיית 'הדבר הנכון' עפ״י סטנדרטים של אחרים. וור כותבת בספרה: ״רוב האנשים לא מממשים אפילו מחצית מחלומותיהם לפני שהם מתים״.
2. הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה.
חרטה זו הייתה משותפת לכל הגברים שליוותה וור. החרטה הייתה שכיחה יותר בקרב גברים מנשים כיוון שמטופליה של וור חיו בתקופה בה נשים לרב היו עקרות בית. היום ניתן בקלות לכלול גם את המין הנשי תחת אותה חרטה. הם פספסו רגעים משמעותיים מגידול הילדים, החמיצו זמן איכות עם בני הזוג, או חופשה משפחתית.
לפני כמה שנים שעבדתי בתחום העיסקי הקפדתי למרות האינטנסיביות של העבודה להגדיר לעצמי ולמעסיקיי שאני ארוחת ערב אוכל בבית עם אשתי וילדי.
פעם אחת הוזמנתי לפגישה עם הבעלים של החברה במשרדים הראשיים של החברה במרכז הארץ בשעה עשר בערב וראיתי שם עשרות רבות של עובדים ועובדות, עורכות דין ורואות חשבון. שאלתי את אחת מהן שהכרתי אישית מה עושים הילדים שלה בשעה כזאת בלי אמא, והיא ענתה 'הילד שלי עכשיו עבר לביביסיטר הרביעית'.
הסתכלתי עליה בכאב גדול ואמרתי לעצמי בלב כמה היא תתחרט על כך….
3. הלוואי שהיה לי אומץ לבטא את רגשותיי.
כמה חשוב שנבטא את רגשותינו בזוגיות שלנו עם ילדנו.
אחת מילדותי אמרה לי פעם ביום הולדתה : ' אבא המתנה הכי גדולה שאתה נותן לי זה שאתה מחבק אותי ואומר לי שאתה אוהב אותי'. כמה פשוט אבל כמה עמוק ועוצמתי.
4. הלוואי שהייתי שומר על קשר עם חברים.
חברות זו השקעה , השקעה בלהיות אחד עם השני לעיתים במרחק לא קטן.
השקעה בלהקשיב ולהיות אחד עם השני גם כשהחבר מצליח וגם כשלא.
כל אחד מאיתנו צריך 2-3 חברים טובים וקרובים ולשמור מכל משמר על החברות הזאת.
5. הלוואי שהייתי מאפשר לעצמי להיות שמח ומאושר.
וור סיפרה כמה הייתה מופתעת מחרטה זו, ובעיקר מכמה שהייתה נפוצה. עד לרגעים האחרונים, רבים לא הבינו כי אושר הוא בחירה. הם היו כבולים בדפוסים ובהרגלים ישנים ובחרו להישאר במקום הנוח, והלאו דווקא טוב שלהם. הפחד משינוי הביא אותם להעמיד פנים – מול עצמם ובפני אחרים – שהם מרוצים, בעוד שבתוך תוכם הם קיוו להיות אחרים.
וור מציעה לכולנו לחיות בידיעה שהחיים שלנו יגיעו לקיצם יום אחד. עלינו לחשוב בכל יום, ולא רק לפני היום האחרון, כיצד אנחנו מבלים את הזמן שלנו. אנחנו צריכים לעצור מידי פעם ולבדוק האם אנחנו מתנהגים בצורה אותנטית. כמה שזה חשוב, זה לא קל. הבדיקה דורשת מידה רבה של כנות ואומץ. גם כשאנחנו כבר יודעים מה עושה לנו טוב, ומה היינו רוצים לעשות, אנחנו לא פעם מאחסנים את החלום הזה בנבכי המוח ומבטיחים להגיע אליו אחר כך. בשנה הבאה, אחרי החגים, אחרי הקידום או כשנצא לגמלאות. ההנחה שיהיה לנו זמן מתישהו, היא הנחה טראגית ושגויה. אם לא היה לכם זמן היום, ככל הנראה גם לא יהיה מחר.
03
לסיום, אני אספר שהייתי פעם בניחום אבלים וראיתי מחוץ לביתו של הנפטר ג'יפ חדש ויוקרתי במיוחד כשנכנסתי לבית אחרי כמה זמן שאלתי מישהו מהמשפחה מה הסיפור של הג'יפ הזה, והם סיפרו לי שהוא חלם כל חייו ששבפנסיה הוא יקנה ג'יפ ויתחיל לטייל בארץ, שבוע לאחר שיצא לפנסיה הוא נפטר, הוא קנה ג'יפ אבל לא הספיק להשתמש בו.
אף אחד בראיונות של ברוני וור לא התחרט על זה שלא היה לו מליון דולר או על כל דבר חומרי אחר. החרטות היו אלא בעיקר לבחור לחיות באמת בעולם הזה ולא לעבור אותו סתם ולפספס את הדברים האמיתיים שבו כמו זוגיות משפחה אושר ועוד כי כשעומדים בסוף החיים האמת מתגלה מה חשוב באמת ומה באמת לא חשוב.