נדיה ויהודית
"היינו שם עשרים–שלושים איש. התחלנו לנקות את המקום וחיכינו לראש המועצה, שהיה צריך להגיע. המח"ט גם הוא היה צריך להגיע ולהכתיב לנו את הדין, אם נוכל להישאר או לא. המח"ט הגיע, גמור מעייפות אחרי לילות רבים בלי שינה, וכולנו היינו מתוחים מתגובתו. ולפתע הוא חייך, והחיוך אישר את נוכחותנו במקום.
ספרו על עצמכן.
"יהודית קצובר, במקור מדימונה, היום מתגוררת בקריית ארבע. אני אם לחמישה ויש לי גם נכדים בלי עין הרע. עבדתי בשלושה מקומות עיקריים: הייתי סגנית ראש מועצת קריית ארבע, ניהלתי מתנ"ס, ולאחר מכן הקמתי מכללה למורות בקריית ארבע ועבדתי בה עשרים שנה".
"נדיה מטר, נולדתי בבלגיה ועליתי לארץ כשהייתי בת 18. אני אם לשישה וסבתא לנכדים. אנחנו גרים באפרת. הקמתי עם חמותי את תנועת 'נשים בירוק'".
נשים בירוק
נדיה: "בשנת תשנ"ג הקמתי עם חמותי, רות מטר ז"ל, שנפטרה בשבוע שעבר, את תנועת 'נשים בירוק'. התנועה נקראה כך כדי להביע התנגדות לחזרה לתחום הקו הירוק. עד תשס"ה התבטאה התנהלות התנועה בהפגנות ובמאבקים בשטח. היינו שומרות על אדמות מפני השתלטות פלסטינית עוינת ומתראיינות בנושא בתוכניות רדיו".
גבעת הדגן
נדיה: "אחד המאבקים שהובלנו בשנים אלו היה המאבק על גבעת הדגן באפרת. בשלב שלפני הסכמי אוסלו ב' תוכנן הסכם שבו מוסרים לרשות הפלסטינית גבעות שאינן מיושבות על אף תוכניות המתאר של היישובים, ו'נשים בירוק' ראו צורך להילחם על גבעה זו ולהתיישב בה כדי שלא תימסר. ואכן הצלחנו והיום גרות בשכונה זו מאות משפחות, והשכונה עוד הולכת וגדלה"..
תנועת הריבונות
יהודית: "אחרי הגירוש מגוש קטיף נפגשנו בפעם הראשונה, ותנועת הריבונות קמה אחרי שהבנו שצריך לפעול אחרת. פעלנו הרבה בבנייה בגוש עציון, בשדמה, באדוריים, ועכשיו אנחנו פועלות בעוז וגאון, אבל ראינו שעל כל כמה יישובים שאנחנו מקימים יש השתלטות גדולה יותר של פלסטינים. מכיוון שאחרי מלחמת ששת הימים לא הוחלט דבר בנוגע לריבונות על יהודה ושומרון, שהיא הגורם לבעיה והסכסוך, החלטנו ליזום כנסים בנושא ריבונות. משם התקדמנו לעיתונים ולאתר".
דרכי פעולה
נדיה: "תנועת הריבונות פועלת בכמה מישורים, במישור התודעתי בקמפיינים תודעתיים, במישור התכנוני היא מעודדת תכנון תוכניות מתאר כדי שברגע שיאשרו את הבנייה כבר יהיה אפשר לבנות, ובמישור של הנוער היא יוזמת אירועים וכנסים שמכשירים את בני הנוער למנהיגות.
"תנועת הריבונות פועלת כמובן גם בשיתוף פעולה עם חברי כנסת ובקמפיינים חברתיים למודעות בנושא הריבונות. הקמפיין האחרון היה מסע תמיכה במועמדים שתומכים בריבונות".
עוקף זעתרה
יהודית: "המאבק הראשון שהשתתפתי בו היה כביש עוקף זעתרה. זהו כביש מתקוע לירושלים שנחסם למעבר, וכל תושבי מזרח גוש עציון היו צריכים לנסוע מסביב ולהאריך את הדרך. נאבקנו על פתיחת הציר, ואחרי המון מאבקים שלנו ובזכות הרבה שיתופי פעולה הצלחנו ופתחו את הכביש. היום הנסיעה מתקוע לירושלים אורכת מעט מאוד זמן בזכות המאבק הזה".
זעקת בני הנוער
נדיה: "אחרי הגירושים האחרונים, בעמונה ובנתיב האבות, הנוער עצמו פנה אל תנועת הריבונות לעזרה. הם הרגישו שהמאבק שלהם לא עזר. זו הסיבה שהתחלנו לעבוד יותר עם בני הנוער, שהיתרון שלהם הוא שהם מאוד צעירים ותוססים, וזה הזמן הטוב ביותר לחנך אותם לריבונות, כדי שכאשר יגדלו יוכלו להפעיל את התנועה בעצמם".
עוז וגאון
יהודית: "לפני ארבע שנים וחצי אירעה חטיפת שלושת הנערים, והעם והנוער היו בסערה גדולה. התושבים פנו אלינו כי רצו תגובה ציונית הולמת. במשך 18 ימי חיפוש הנערים התחלנו לחפש מקום לעשות בו משהו, ושמענו על מקום ליד צומת הגוש. הגענו בלילה, והרגשנו מייד שזה המקום המתאים ביותר.
"כשהגיע היום ה-18 לחיפוש הנערים השמועות כבר התחילו לרוץ, אבל חיכינו לערב לשמוע את הבשורה בבירור. ברגע ששמענו החלטנו לעלות למקום שבחרנו, והבאנו לשם את כל מה שצריך לשהייה ארוכה: גנרטור, מים וכו'. כשהגענו לצומת הגוש הוא היה מלא באנשים. חיכינו מעט עד שתירגע המהומה, ובשתיים לפנות בוקר עלינו לשטח שבחרנו".
נדיה: "היינו שם עשרים–שלושים איש. התחלנו לנקות את המקום וחיכינו לראש המועצה, שהיה צריך להגיע. המח"ט גם הוא היה צריך להגיע ולהכתיב לנו את הדין, אם נוכל להישאר או לא. המח"ט הגיע, גמור מעייפות אחרי לילות רבים בלי שינה, וכולנו היינו מתוחים מתגובתו. ולפתע הוא חייך, והחיוך אישר את נוכחותנו במקום.
"כל אותו הקיץ פעלו במקום בני נוער מכל הארץ, ואת כל האנרגיות של הכעס והתסכול הוציאו על סלילת שבילים יפים ובניית גני משחקים, פרגולות וספסלים. המקום, שהפך מטופח, נקרא 'עוז וגאון' לעילוי נשמתם של שלושת הנערים".
הטרור נמשך
"יש פיגועים וטרור אך ורק כי אין ריבונות. לא הוכרז בבירור למי השטח שייך, של מי יהודה ושומרון. כרגע מורגש שאנחנו הכובשים ושהערבים צודקים. היום לפלסטינים יש תקווה שאם הם יעודדו טרור, ניתן להם את יהודה ושומרון. ברגע שתהיה ריבונות ולא יהיה מקום לתקווה לפלסטינים, הטרור ייפסק. אנחנו חייבים ריבונות!"
דורשים ריבונות
"אנחנו מאמינות שברגע שהנושא יהיה במודעות של כולם ויהיה נושא חם בשיח הישראלי, ראש הממשלה יהיה חייב להידרש לנושא. זו המטרה שלנו, ואנחנו בדרך אליה".
כנס תנועת הריבונות
