השבועות האחרונים הותירו את אנשי מפלגת הבית היהודי במבוכה ובחשש בשל הזעם הציבורי על ההתנהלות טרם סגירת הרשימות, שהחלה בחתימה על הסכם עם עוצמה יהודית על חשבון האיחוד הלאומי ונגמרה בנטישת ההסכם בדקה התשעים וחתימה עם הימין החדש והאיחוד הלאומי. על הדרך נדחקו לתחתית הרשימה ח"כ מוטי יוגב וסגן השר לשעבר הרב אלי בן דהן. יוגב הודיע על פרישתו מהרשימה בסבב הנוכחי, אם כי נכון לכתיבת שורות אלו שמו עדיין מופיע ברשימה. בתוצאה הסופית נראה שבפעם הראשונה מאז קום המדינה יהיה למפלגה הדתית-לאומית ההיסטורית רק נציג אחד בכנסת הקרובה, ואת שאר המקומות יאיישו נציגי המפלגות שהתפצלו ממנה.
"הריבים שאנחנו רואים היום לא שונים בהרבה ממה שהיה לפני שלושים-ארבעים שנה, רק שהפעם העוצמות הרבה יותר גבוהות", אומר דן ביסמוט, חבר מרכז הבית היהודי. ביסמוט הוא מוותיקי אנשי המרכז ואחת הדמויות המשפיעות בו שנים ארוכות.
הוא החל את דרכו במרכז הבית היהודי לפני ארבעים שנה וכיהן בראש המטה של הרב יצחק לוי בימיו כשר התחבורה. בשנים האחרונות הוא משמש ראש המטה של יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. גם כיום צמרת הבית היהודי מרבה להתייעץ איתו.
"כבר אז דרשו ה'צעירים', הרב דרוקמן, הרב יצחק לוי, חנן פורת ז"ל ויוסק'ה שפירא, שקראו לעצמם מצ"ד (מפלגת הציונות הדתית), מפקד של כל הציונות הדתית, בדיוק כמו מה שקורה היום. גם אז מרכז המפלגה לא היה מוכן לתת להם את מה שהם רצו, אז הם פרשו. שלוש שנים אחר כך הם חזרו למפד"ל", הוא אומר.
לא רק הדרישה שהעלתה מצ"ד באותם ימים הייתה זהה למה שראינו בשבועות האחרונים אלא גם הסיבה: הטענה הייתה שהמפלגה התנתקה מציבור בוחריה ולמעשה אינה מייצגת אותם. זה התחיל בבחירות לכנסת העשירית; אז לראשונה ירדה המפלגה ממספר דו-ספרתי של 12 מנדטים לשישה בלבד. ההמשך היה בהישארות המפלגה בממשלת בגין למרות פינוי ימית. החל מהבחירות לכנסת העשירית ועד היום רק פעם אחת הצליחה המפלגה להגיע למספר דו-ספרתי של מנדטים, בבחירות לכנסת ה-19, לראשונה בהובלת נפתלי בנט ובאיחוד עם האיחוד הלאומי.
"כבר שנים יש הבנה שצריך לשקם את המפלגה. זה התחיל עוד לפני בנט. הפיצולים שהיו במהלך שנים וההתנהלות הפוליטית של המפלגה גרמו לציבור לסלוד ממנה. זאת הסיבה בעיניי שאורלב לא זכה בזמנו למרות שהיה שליח ציבור יוצא מהכלל. אצל בנט הייתה התלהבות שמעכשיו זה עומד להיראות אחרת. כולם היו בטוחים שזה הפתרון, אבל בפועל זה היה שיקום חד-פעמי".
למה זה היה רק חד-פעמי?
"הם פשוט לא דיברו על הנושאים של המפלגה. זה לא באמת עבד. כבר לפני ארבע שנים דיברתי עם איילת ואמרתי לה שאם אלו הנושאים שהם רוצים לעסוק בהם, הם צריכים להיכנס לליכוד או להקים מפלגה חדשה. היא אמרה לי שזה לא בא בחשבון והם לא כמו המפד"לניקים של פעם, אין להם שום כוונה לעזוב ולבגוד במפלגה. בסוף זה בדיוק מה שהם עשו, רק שבמקום לעשות את זה בצורה מסודרת ובהסכמה זה נעשה בחטף, בדרך לא ראויה, תוך כדי הריסת הבית היהודי".
ובסופו של דבר המהלך כשל.
"זה נכון, אבל אני חושב שהרבה מזה נבע מהכעס על המהלך של נפתלי ואיילת. לא מעט אנשים שהיו מצביעים להם החליטו שלא לעשות את זה בגלל ההתנהלות שלהם. הבית היהודי שרד אבל נותר בכאוס ועם לא מעט מהבעיות שבנט התמודד איתן כל השנים".
כשביסמוט מדבר על הבעיות הוא רומז למרכז המפלגה, שלא פעם מהווה אופוזיציה לעומד בראש. "הבעיה היא שהראשים רוצים לקדם דברים, אבל הם לא משתפים את המרכז במהלכים. בסופו של דבר אנשי המרכז הרגישו שגונבים להם את המפלגה. לכן כשבנט עזב הם מאוד שמחו, חשבו שסוף-סוף יוכלו להחזיר את השליטה על המפלגה. אלא שאז הנחיתו את הרב רפי במעין ועדה מסדרת, ושוב לקחו למרכז את הכוח".
אתה מדגיש שוב ושוב את המרכז, אבל גם הוא לא באמת מייצג את הקהל של המפלגה.
"זה לא מדויק בכלל. נכון, נפתלי ואיילת היו מאוד אהודים בשטח למרות שלא הסתדרו עם המרכז, אבל בפועל הם לא עברו. מעבר לזה המרכז מייצג את הציבור הדתי. לפחות חלקים נרחבים ממנו. יש שם נציגים של מוסדות החינוך הדתיים, של הקיבוצים והיישובים הדתיים, של ההתיישבות. מדובר באנשים שמייצגים מאות אלפי אנשים מהציבור הדתי. זה הייצוג של תנועת המזרחי, שחיה וקיימת ומאוד פעילה, ואין עוד הרבה תנועות כאלה כיום. זה לא שהמרכז מושלם, אבל לא נכון להגיד שהוא לא מייצג את הציבור".
ביסמוט מדגיש את היות הבית היהודי נציגות תנועת המזרחי הוותיקה, אלא שכל אותן תנועות ותיקות אינן בתור הזהב שלהן בימים אלה. לצידו של הבית היהודי נמצאות מפלגות העבודה ומרצ, גם הן תנועות היסטוריות, אלא שגם הן אינן מצליחות לסחוף את קהל הבוחרים ולכן נאלצו להתאחד. מצבן של המפלגות ההיסטוריות מדגיש את השאלה שנשאלת שוב ושוב אם יש צורך בכלל במפלגה מגזרית.
"אין לי ספק שיש צורך במפלגה כזאת. לציבור הדתי יש צרכים משלו, והוא צריך את הנציגות הפוליטית כדי למלא אותם. אבל זה הרבה יותר מזה. מפד"ל ההיסטורית לא הייתה רק מפלגה שדואגת לציבור הדתי. היא ידעה לשלב את העשייה הפנים-ציבורית עם העשייה הכלל-ארצית. בסופו של דבר רק המפד"ל ידעה לגשר על הפערים בין חלקי העם. היא תמיד ידעה לשבת גם עם השמאל וגם עם הימין. היא תמיד ידעה לגשר בין החילונים לחרדים. אם לומר את האמת, אני לא רואה שום סיבה שהיא לא תוכל לשבת בממשלה בראשות כחול לבן אם יהיה בזה צורך".
ועם כל זה המפלגה המגזרית לא מצליחה להביא את כל המגזר. לא בטוח בכלל שאת רובו היא מביאה.
"נכון, אבל זה בעיקר כי הנציגים הפסיקו לדבר ולעסוק בנושאים שחשובים למגזר. חסרה אמירה ייחודית שתבדל את המפלגה הזאת. אנשים לא מבינים למה המפלגה הזאת צריכה להיות קיימת. אבל ברור לכולם שאם המפלגה הדתית הייתה הרבה יותר גדולה בהתנתקות, לא היה אפשר לבצע אותה. זה נכון כמובן גם לנושאי דת ומדינה. בצמתים החשובים, המכריעים, אלו שיעצבו את המדינה, חסרה המפלגה עם האמירה הציונית-דתית. מכיוון שהמפלגה לא מדברת על זה, גם הקולות לא מגיעים".
למרות חוסר ההסכמה והסכסוכים, שהגיעו אף לכדי אלימות פיזית בכינוס המרכז בשבוע שעבר, על דבר אחד אין חולק: המפלגה המגזרית חייבת לפתוח בתהליך שיקום. ביום שני השבוע הודיע הרב רפי פרץ כי הבחירות לראשות הבית היהודי ייערכו בחודש סיוון הקרוב אלא אם תיגרר ישראל לסבב בחירות רביעי. ביום שלישי כינסו ח"כ יוגב והרב בן דהן את מרכז המפלגה כדי להציג תוכנית לשיקומה. בצד ממתין השר בצלאל סמוטריץ' לאיחוד מלא עם הבית היהודי כפי שנחתם בהסכם הריצה המשותפת, וגם הימין החדש מכוון לשם.
"אין ספק שצריך תהליך שיקום, אבל הוא חייב להיות מחושב. אי אפשר כרגע, כשסערת הרגשות והכעס מההתנהלות עדיין באוויר, לשלוף פתרון מהמותן. זה פשוט לא יעבוד. אחת ההצעות שהוגשו לכינוס ביום שלישי הייתה מינוי מיידי של יו"ר שכל תפקידו יהיה לשקם את המפלגה. הוא לא יתמודד לכנסת או יקבל תפקיד שר. זו למשל שליפה מהמותן, כי ראינו כמה זה לא עבד אצל אבי גבאי".
מפד"ל ההיסטורית לא הייתה רק מפלגה שדואגת לציבור הדתי. היא ידעה לשלב את העשייה הפנים-ציבורית עם העשייה הכלל-ארצית. בסופו של דבר רק המפד"ל ידעה לגשר על הפערים בין חלקי העם.
אז איך צריך לשקם?
"קודם כול לחזור לבסיס. הבסיס זה השטח. צריך לחרוש אותו תקופה ארוכה, לדבר עם הקהל, להבין מה הוא רוצה ואחר כך להגיש את המסקנות. יכול להיות שלא נאהב אותן, אבל אז נדע מה הציבור רוצה. זה כמו שכשמישהו חולה הוא לא מייד מתחיל להעמיס על עצמו תרופות אלא הולך לרופא, והרופא אומר לו מה לקחת. אנחנו עוד לא יודעים עם מה אנחנו מתמודדים, אז מה יעזור לשלוף פתרונות? רק אחרי שנבין מה הבעיות נוכל לבנות תהליך לשיקום".
עד כמה הכעס הציבורי על ההתנהלות בהרכבת הרשימות יפגע ברשימה?
"צריך להבין שאף אחת מהנפשות הפועלות לא יצאה טוב מהסיפור הזה.
זה לא התחיל ביום ההגשות עצמו, אלא מדובר ברצף של אירועים. אחד עשה תרגיל לשני, והשני החזיר לו בתרגיל אחר תוך כדי שיתוף פעולה עם מי שכבר עשו תרגיל עוד קודם לכן. יש פה התנהלות מאוד לא ראויה. גם אם היה צריך להפר את ההסכם עם עוצמה, ולדעתי היה צורך בזה, הדרך מאוד חשובה. לכן אני מודאג. אני מעריך שיקבלו בין ארבעה לשישה מנדטים, אבל חושש שיסיימו עם פחות. כבר ראינו שהציבור מעניש את נציגיו על התנהלות לא ראויה. עכשיו העבודה שלהם היא להסביר לציבור למה להצביע להם. להסביר שהרשימה הזאת היא הרבה יותר מסגירת חשבונות פוליטיים אישיים".
