בלימוד הדף היומי סיימנו לא מכבר את מסכת שבת והתחלנו את מסכת עירובין. בתחילת מסכת עירובין יש תיאור נהדר של מציאות שבה איש אינו מקבל אחריות: "קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" (עירובין ג ע"א). קדרה (תבשיל) של שותפים אינה חמה ואינה קרה. וההסבר לכך: כאשר דבר מסוים מוטל על כמה גורמים, כל גורם פועל על פי רצונו ולפי האינטרסים שלו, ולבסוף יוצאים קירחים מכאן ומכאן.
הצורך בקבלת החלטות משותפות לשני שותפים מהול תמיד (גם) במידה של אי-הסכמה. כידוע, לכל אדם רצונות, מאוויים, חשקים, דעות, אינטרסים, ערכים ואמונות, וכשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות, ולכן השותפות בבסיסה היא כר פורה לאי-הסכמה. יש המון שותפים המצליחים להתגבר על חוסר ההסכמה ומבינים את החיובי והטוב מהשותפות ומצליחים יחד, אך שותפות בבסיסה היא "קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא".
לעומת זאת בזוגיות ובחיי נישואין הסוד לחיים מאושרים אינו לחיות חיי שותפות אלא לחיות חיי שיתוף. צריך ליצור מצב שבו העולם שלי הופך להיות העולם של בן הזוג על ידי שיח גלוי, כן ופתוח, דו-שיח ששני הצדדים משתתפים בו, חוויות משותפות, התייעצויות, שמיעה וקבלה, שכנוע והכלה, ובקיצור שיתוף מלא של העולם המעשי, הרגשי, החווייתי, הדתי והחברתי (כמובן, כל עוד זה לא פוגע בי או בבן הזוג).
כולנו חווים בפוליטיקה העכשווית את השותפות הממשלתית הלא מוצלחת בין הליכוד לכחול לבן. אנו מקבלים תמונה של שותפות שנופלת בכל בור אפשרי. שותפות של חוסר תקשורת, חוסר הערכה וחוסר אמון.
חיי זוגיות אינה זירה שבה כדאי לעשות ניסיונות. חשוב כל כך לבוא לקראת הזוגיות בלב אוהב, מלא רצון לנתינה והצלחה של האחר, בחיבור אמיתי של הגוף ושל הנפש
