בראש השנה מגיעים כל סוגי האנשים לאומן, וזו חוויה נהדרת. אבל מעבר לחוויה נוצר צורך לעבור את החג באווירה משלנו, עם המנגינות והניואנסים בתפילה, עם סגנון האנשים שאתה רגיל אליהם, שיעורים בגובה העיניים של רבנים 'משלנו' ואפילו דיונים ופוליטיקה מגזרית, שמה לעשות, אנחנו חלק ממנה.
הסיפור של ראש השנה באומן התחיל עוד בחייו של רבי נחמן מברסלב, שהורה לחסדיו להתקבץ אצלו בראש השנה. מאז מדי שנה בחודש אלול נוהרים עשרות אלפי יהודים לעיר אומן שבאוקראינה כדי להתפלל על ציון קברו ועל קברי צדיקים נוספים. השנה, בצל הקורונה, כשנושא הנסיעה תפס כותרות, נפגשתי עם נפתלי פומברג, תושב יצהר ואב לשמונה העוסק ביום-יום במדיה ושיווק והקים לפני חמש שנים את מיזם נהר דעה, בית המדרש לתורת רבי נחמן בציבור הדתי-לאומי.
נפתלי פומברג:
בהמיזם הספיק לערוך יותר מאלף מפגשי לימוד ברחבי הארץ, לערוך מפגש שבועי לעיון בתורת רבי נחמן, כנסים וימי עיון בנושאים מגוונים, ומאגד סביבו קהילה של 400 משפחות מהציבור הדתי-לאומי, הלומדות עם הרב מיכי יוספי, הרב עופר גיסין ועוד בלי להרגיש צורך "להתלבש כברסלברים, לדבר ברסלבית או להתנהג בברסלביות", אומר נפתלי בחיוך.
בשנים האחרונות פתחו בנהר דעה גם מתחם ענק לציבור הדתי-לאומי באומן ראש השנה, כולל מניינים, שיעורים ומפגש חברים מכל הארץ, אך השנה נפתלי לא טס לאומן. נגיע לזה בהמשך.
המיזם הוקם עקב הצורך של נפתלי ושל חבריו לדרך "להתקרב לרבי נחמן עד הסוף", כדבריו, "אבל בלי לוותר על הסגנון והמנטליות הבריאה שממנה באנו, הציבור הדתי-לאומי".
מה זאת אומרת להיות חסיד ברסלב שמזוהה עם הציבור הדת״ל? במה זה בא לידי ביטוי?
"זה בא לידי ביטוי בחופש שלנו להיות נאמנים ללב שלנו בתחומים כמו יישוב הארץ, חיבור לכלל ישראל והבנה שאנחנו בתהליך של גאולה, לא משנה אם נקרא לה אתחלתא דגאולה או עקבתא דמשיחא. רבי נחמן נתן דרך חיה בעבודת ה' לכל אדם שחש נאמנות להלכה ולקדושה, אבל הוא לא נתן לנו השתייכות חברתית לקבוצה כזו או אחרת בעם ישראל. הציבור הדתי-לאומי 'מעז' לחשוב מחוץ לקופסה ומאפשר לאדם להיות נאמן ללב שלו ולא לתכתיבים קהילתיים. הדרך של רבי נחמן מתלבשת על זה יופי".
איך נער דתי-לאומי בישיבה תיכונית נפגש עם רבי נחמן?
"למעשה הייתי כמו הרבה נערים אחרים, בסך הכול ילד טוב, אבל ממש גרוע בלימודים, ושום דבר לא דיבר אליי. נער כזה יכול לבחור לרדת לגמרי מהדרך או להתייאש מלימוד תורה. זה עניין של רגע. אבל באותן שנים התגלגלו אליי ספרים של רבי נחמן, קלטות של הרב ארוש ועוד, ומשהו שם דיבר אליי. אני חושב שזו ההבנה שלא משנה מי אתה ואיפה אתה, יש לך אפשרות להתקרב לה' ולהיות צדיק בנקודה הייחודית שלך".
אתה יכול לשתף בחוויה שלך מהנסיעות לאומן?
"בשבילי אומן זו לא חוויה או מסיבה כמו שזה נראה מרחוק. בשבילי ההגעה לאומן היא מפגש של הלב שלי עם הדרך שמקרבת אותי לה', מפגש עם רבי חי שהתפילות אצלו מקבלות משמעות מיוחדת. לא פעם נפתח לי הלב בצורה שלא ניתנת להסבר אחר מלבד נגיעה של רבי נחמן בלב שלי".
איך הגעת לפעילות שלך באומן?
"בראש השנה מגיעים כל סוגי האנשים לאומן, וזו חוויה נהדרת. אבל מעבר לחוויה נוצר צורך לעבור את החג באווירה משלנו, עם המנגינות והניואנסים בתפילה, עם סגנון האנשים שאתה רגיל אליהם, שיעורים בגובה העיניים של רבנים 'משלנו' ואפילו דיונים ופוליטיקה מגזרית, שמה לעשות, אנחנו חלק ממנה.
"בשנים הראשונות שהגעתי לאומן נהניתי מאוד, אבל הייתי כמו אורח וצופה מן הצד. מהשנה שהקמנו את המתחם ההגעה לאומן נהפכה להגעה לבית שלי ולרבי שלי, עם התפאורה המתאימה לנו".
אתה יכול לספר קצת חוויות מאנשים שאתה פוגש שם באומן?
"אחת החוויות המדהימות היא חשיפת הסיפורים האישיים של המגיעים לאומן. זה יכול להיות התעוררות רוחנית שלא מקבלת מענה, אדם שחווה אובדן או מחלה ודברי רבי נחמן החזיקו אותו בשמחה או יהודי שמגדיר את עצמו חסיד ברסלב מן המניין למרות כיפת הגרוש, הסנדלים והשפם. במהלך השנים נהפכנו לחבורה מגובשת מאוד ששומרת על קשר ועל לימוד תורה קבוע בשיעורים וירטואליים, בקבוצות וואטסאפ ובמפגשי חברים, ככה שתוכל להישאר חסיד בלי לשנות את המנטליות ואת צורת החיים שלך".
השנה יש קושי גדול להגיע לאומן עקב משבר הקורונה. האם אתה נוסע לאומן?
"השנה אני לא נוסע".
מה עומד מאחורי הקביעה הזו אצלך?
"ההסבר נראה פשוט, אבל אצלי הוא יושב על נושאים מאוד קריטיים בהבנה מה זה רבי נחמן. בברסלב יש גבולות גזרה מאוד ברורים: שמירת ההלכה. במציאות של היום, שיש חשש פיקוח נפש שבו אדם, אפילו בריא, יכול להדביק אדם אחר, הסוגיה של הנסיעה היא בסימן שאלה גדול. כדאי ללמוד ממה שקרה לצערנו בחב"ד לפני ההסגר, בחסידות בעלז ועוד, ולהכניס את החשש הקרוב הזה דחוף להתלבטות אם לנסוע.
"יש גם חשש הלכתי שנקרא 'משום איבה'. הכוונה שלו שמותר לחלל שבת ולהציל גוי רק כדי שהגויים לא יפתחו איבה ליהודים ויימנעו מלתת להם טיפול רפואי בשעת הדחק. במציאות הנוכחית, שנשיא אוקראינה וראש העיר באומן מושטים אצבע מאשימה אל החסידים בהדבקה בקורונה, יכול להיות מאוד מצב שהם יזלזלו בטיפול ביהודים אם חס ושלום יהיה צורך בזה.
"אומנם בימי הקומוניסטים חסידי ברסלב מסרו את הנפש על הנסיעה לאומן, אבל עדיין היה הבדל גדול: שם סיכנת את עצמך, ואילו כאן אתה מסכן אחרים.
"עוד נושא בעל חשיבות גדולה הוא קדושת ארץ ישראל. גם רבי אברהם בן רבי נחמן, מעתיק השמועה של ברסלב שעליו סומכים שיש לנסוע מהארץ לאומן, אמר בסוף חייו שאם הוא היה בארץ והדרך לאומן הייתה סגורה, הוא לא היה נוסע ולא היה מרגיש שהפסיד משהו, כי הוא בארץ ישראל.
"מכתב נוסף הוא של ר' יצחק ברייטר, מנהיג חסידי ברסלב בפולין שנרצח בשואה. הוא כתב לתלמידו מהארץ שאם לא יתאפשר לנסוע מהארץ לאומן, שלא יצטער, כי לא צריך לדקדק כל כך לנסוע מהארץ לאומן אם זה לא מתאפשר. הוא מסיים את המכתב: 'ועבוד את ה' בשמחה במקומך, של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, הארץ אשר דרכו בה אבותינו מעולם'.
"אני חושב שהקורונה, עם כל הכאב שהביאה, מביאה גם בשורה של ריענון בתחומים רבים. אחד התחומים הוא להתחזק דווקא השנה במעלת ראש השנה בארץ ישראל".
מה אתה חושב על מי שכן נוסעים?
"יש לי חבר שטס לפני שהשערים נסגרו על דעת זה שהוא לא יצא מהדירה שלו כלל עקב הקורונה. הוא גם קיבל הסכמה מלאה מאשתו להרפתקה. אותו אני מעריץ. כמו כן אנשים שרבי נחמן מדליק אותם ואין להם שום רקע ביהדות חוץ מאומן אני לא יכול לדון, הרי בלי רבי נחמן הם גם לא היו מניחים היום תפילין.
"מי שנוסעים בלי חשש מהדבקה, בלי יכולת דיון בנושאים רגישים כל כך, ועוד יותר מי שמאשימים את המדינה או יוצאים להפגנות, אותם אני לא מבין כלל. יש כאן מחלה שהשביתה את העולם, את האירוויזיון, את משחקי הכדורגל, את ההופעות ואת החתונות. אף אחד לא נלחם דווקא בחסידי ברסלב.
"צריך לחשוב איך לא מבזים את השם הטוב שאמור להיות לחסידי רבי נחמן, איך מקיימים את ההתקבצות השנתית של ברסלב בארץ ואיך שמחים בזכות להישאר בארץ ישראל. לכתחילה, לא בדיעבד, זה מוסיף הרבה בריאות נפשית שלפעמים נפגמת ביציאה מהארץ".
נדב פרץ, תלמיד ישיבת הסדר:
אומן ראש השנה שלי עולה על הכול.
לא סתם זה אחד הסלוגנים היותר מתנגנים באומן, יש משהו מיוחד באומן שקשה להסביר לאדם שלא היה שם.
הגעתי לשם בחודש אלול של שיעור א'. עוד לא דהה השיזוף מהקיץ של השמינית, וכבר צללתי לתוך עולם התורה. עולם שבו הבירור יום-יומי והחיפוש אחר ממשות אלוקית מאלץ לחקור כל הזמן, לבדוק, להטיל ספק וחוזר חלילה. השגרה שוחקת, ולא פעם יצא לי לתמוה למה אני צריך את כל זה ואם אני מבזבז את זמני לריק.
ואז הגיע ראש השנה. נסעתי לשם בתקווה להתאוורר קצת ולחזור בכוחות מחודשים לקראת זמן חורף בישיבה. ישר כשהגעתי הרגשתי משהו, הרגשתי בבית. הגעתי לציון, השתטחתי על הקבר, והמחשבות התחילו לרוץ. ומה שעבר עליי באותן שניות, דקות, החזיר אותי עשר שנה אחורה לילד הקטן הזה שהיה מתפלל מכל הלב שייבנה בית המקדש ושיבוא המשיח.
אותו ילד שמזמן שכחתי שהיה חלק ממני פתאום פרץ ממני החוצה, והכול חזר, ומשום מקום חזרתי לאותו הילד שהייתי. ולרגעים הכול היה ברור כל כך, בלי ספקות. הכול הסתדר פתאום, כל השאלות כבר היו לא רלוונטיות. זה הרגיש אמיתי כל כך, הרגשה של התפכחות, של הבנה, רגש עז של דבקות בה' יתברך. חיבוק ענקי מאבא שלמעלה.
במרוצת החיים צריך משהו שידליק את הנשמה, ואני מאמין שאצלי הרבה מזה קרה באומן. לפעמים בעבודת ה' צריך להתנתק קצת מהשכל ולתת לרגש להוביל, לתת לנשמה לצאת החוצה, לשחרר קצת את המחסומים האינטלקטואליים ולחיות.
נראה שזה מסביר את השמחה הגדולה ששוררת באומן, שמחה טהורה שבוקעת מן הלב, שמחה של חזרה בתשובה, של התקדשות ואהבה, אהבת הקב"ה, אהבת ישראל. שמחים בך כי אתה יהודי, כי אתה בן של מלך. כל אחד שווה לחברו, ובאומן מקבלים אותך בזרועות פתוחות, בלי קשר למה שהיית לפני כן. באומן אתה יהודי.
אומן זו הדרך שלי להתחבר אל הנשמה באמת, ובחודש הזה זה הזמן להתקשר לנשמה שלנו ולהתנקות מכל המחסומים, להתחבר לאני הפנימי שלנו שלפעמים מחסומי העולם הזה מונעים מאיתנו לראות.
באומן יש תמיד אנרגיה של תשובה, הזדככות, חוויה כללית, המוניות, ולכולן מטרה אחת: להתקרב ולקרב מתוך אמונה שלמה ושמחה אמיתית.
אני מאחל לכולנו שנזכה להגיע לאומן שבלב בחודש הרחמים והסליחות ושנזכה לתשובה שלמה מאהבה אמיתית.
ד"ר יוסף שרביט, היסטוריון וסופר:
אומן: בין תפילה למסע, בין עיון לשאר רוח
ראשית עיסוקי בחסידות היה במסגרת ההוראה שלי והמסעות לפולין שריכזתי במשך זמן ממושך. אלא שעיסוק פורמלי זה, התברר לי, היה לי כעין תירוץ למאוויים עמוקים שנפשי ביקשה לתור אחריהם, כמסילה שנסללה לעבר מעמקי נפש ושאר הרוח של החסידות על תמורותיה ונפתוליה.
ושוב אין זה מקרה, מעבר ללימודיי האקדמיים על אודות החסידות נסללה דרכי לחסידות דרך היצירה המופלאה של אלי ויזל בשפה הצרפתית. מצאתי עצמי מתרגמו לעברית ומלמד אותו בכל הזדמנות: הוא היה מגדולי מספרי הסיפור החסידי, ש"לא נועד להרדים ילדים כי אם לעורר בני אדם", כלשון רבי נחמן מברסלב, רבי נחמן מאומן. בין גור לקוצק, בין לובלין למז'יבוז', בין מזריטש לברדיצ'ב ובין ליז'נסק לאניפולי צעדיי הובילוני שוב ושוב לדמויות חסידיות מרתקות שלימדוני דבקות, תפילה, נדודים וקידוש השם, אלא שדרכן לא הייתה כדרך אבותיי בגלות ישמעאל, הנסערת פחות, המשברית פחות. דרכם בגלות אדום הייתה של נשברי לב, "ואין דבר שלם יותר מלב שבור", כך הורה רבי מנחם מנדל מקוצק.
פעמיים זכיתי לפקוד את קברם של הצדיקים הגדולים בעמק החסידות – ברדיצ'ב, מז'יבוז', ברסלב ואומן – פעם לתפילה על העלמים והעלמות האהובים לחתונתם ולחופתם ופעם למחקר ועיון באחת מחמש האוניברסיטאות בעיר אומן. אלה גם אלה היו חוויות עמוקות מני ים.
ואולם "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", כי אתה מכין מצעדי גבר. באומן שוב למדתי ואף זימרתי את דברי רבי נחמן: "כל מקום שאני נוסע, אני נוסע לארץ ישראל"; "כוונתי כפשוטו: ארץ ישראל הזאת, עם אלו הבתים", ושיננתי שוב מתוך תורת אב ותורת רב, שכל מסעיי, מסענו בן האלפיים, לא היה כי אם שיבה לארץ העברים, אל העבריות הנכספת, אותה חוכמת הלב המרפאה שברי לוחות.
מור שרביט, זמרת ומיילדת
פעמיים נסעתי לאומן, פעם אחת עם בת דודה שלי ופעם אחת עם אבא ואימא שלי. נסעתי לקבל ברכה וחיבוק ללב שלי מרבי נחמן, ובכל פעם מחדש זו חוויה של התמלאות מעבר לזמן, חוויית למידה של שיעורים חשובים לחיים שלי.
וכמו בסיפורי המעשיות של רבנו, הפעם הראשונה פשוט באה בהיסח הדעת, ככה פתאום, בהכי ספונטני שיש. כאילו רבנו בא אליי בסיבוב ומשך אותי לשם. אפשר לומר אפילו שהייתי בהתנגדות גדולה לנסיעות לאומן, אך ברגע שגיליתי שרבנו מזמין את מי שצריך להגיע אליו החלטתי שלא להתכחש ולהבין שיש פה הזמנה, ופשוט לקבל אותה.
מאותו הרגע הכול פשוט זרם והגיע עד אליי: פתאום מתארגנת קבוצה קטנה וספונטנית במחיר סבבה בדיוק לזמן המתאים, בדיוק מתאים עם הלו"ז, בול בשבילי.
מסתבר שכשמשהו צריך לקרות הוא פשוט קורה בלי יותר מדי תכנונים, ויותר מזה: אם משהו צריך לקרות, כל התכנונים ישתנו בשביל אותו דבר.
נסענו. למדתי שיעור חשוב בללמוד להיות ספונטנית על אמת, להרפות ולשחרר את הציניות והביקורת מול העולם ומול עצמי, להיות יותר רכה ופתוחה לקבל מהעולם.
באופן מפתיע מצאתי את עצמי מתפללת לאורך כל היום בנחת, בטוב, ולא מרגישה שזה כבד עליי. משהו ברבי נחמן פותח לי את הלב. מעורר אותו לתפילה. משאיר אותי מחוברת. וגם אם אין לי כוח, יש תמיד איזו תחושה ברורה שה' מקבל אותי באהבה בכל מקרה.
כשהולכים לאומן אומרים שחוזרים לשם שוב כדי לומר תודה על כל השערים שנפתחו, והפעם ידעתי שכשתגיע העת המתאימה לשוב אני אדע מבפנים.
שש שנים עברו מאז, היו הזדמנויות כאלה ואחרות לנסוע, וזה פשוט לא קרה. לא הסתדר. לפתע פתאום רעיון נכנס לראשי: אני רוצה לנסוע שוב, והפעם עם אבא ואימא שלי! כשסיפרתי לאבא הוא התחבר לרעיון התפילה על כל עם ישראל, אל החיבור לעולם החסידות שהיה שם ושאצל רבי נחמן כל הדרכים מובילות לארץ ישראל. ובן רגע הכול כבר היה מוכן: כרטיסי טיסה, מוניות ספיישל, מלון מסודר וארוחות כיד המלך.
נסענו. עברנו שם חוויה אינטנסיבית בקטע טוב. יומיים שלמים של יחד וחיבור עם אבאימא, שמענו סיפורים מאבא על החסידות, דיברנו, צחקנו, בכינו, שרנו יחד, התפללנו, יומיים שלמים בנסיעות מצדיק לצדיק בין כפרים יפהפיים עטורי שלג לבן וקסום שכאילו עצר את הזמן מלכת.
ועכשיו מה שנותר הוא להדהד את הקול. להדהד את הכול. את כל מה שעברנו שם יחד במסע הזה. מסע שהוא דרך. דרך קצרה וארוכה. דרך ארוכה וקצרה. מסע כזה שהוא מעבר לזמן. ועוד לא מצאתי מספיק מילים לתאר את הייחודיות והיחד.
מסע שמחובר לשורש. ופשטות. מכוון. מדויק. מדייק. שזור בתפילות רבות וניגון פנימי. בלובן וטוהר וקסם של מעין עולם הבא. חיבור לצדיקים ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, הבעל שם טוב, ר' נתן, ר' נחמן מברסלב. והשיעור שכל אחד מהם יכול ללמד אותנו לחיים שלנו לכאן ועכשיו בתפילה שיהיו צינור בעבורנו ובעבור כל עם ישראל אל הקב"ה לאור בהירות הדרך בנועם ובשלווה. לגאולה פרטית וכללית, לראות את הניצנים, את ההתקדמויות שקורות מתחת לפני השטח. להשלמה, להתפתחות, להרחבת הכלים, לנביעת המעיין, למים חיים מפכים, ליצירה מתפרצת ושופעת, לחידוש והתחדשות, לשפע גדול, לאור אין-סוף וללב שימשיך להתרחב ולהרחיב.
אבאימא שלי, תודה שלקחתם אותי איתכם יד ביד, אבא, אימא וילדה, למסע אינטנסיבי ומלא מלא מלא בכל טוב. מסע מופלא שהוא חלק מהדרך המיוחדת שאנחנו עושים יחד תמיד. הלוואי שתזכו לכל הטוב בכל רגע. ועכשיו מה שנותר הוא להדהד את הקול.
| מור שרביט, מיילדת – הכוונה וליווי בתהליכי היריון ולידה פיזיים ורוחניים, זמרת ויוצרת
יוסף ארנפלד, עיתונאי ואיש תקשורת
נראה כי מאז נפילת מסך הברזל של ברית המועצות הקומוניסטית לפני כשלושים שנה לא הייתה נסיעתם של חסידי ברסלב לאומן בראש השנה בכותרות הראשיות. בהבדל קטן אך חשוב: באותה תקופה נצפו במהדורות החדשות חסידי ברסלב אותנטיים, חרדים ברמ"ח ושס"ה שנסעו במסירות נפש לשממה גשמית כדי לסור למשמעתו של רבי נחמן ולהתקבץ יחדיו על ציונו בראש השנה.
פטירתו של רבי ישראל אודסר, בעל הפתק המפורסם 'נ-נח-נחמ-נחמן מאומן' לפני כעשרים וחמש שנה, הייתה פעולת ההנעה של חבורות ה'נ-נח', המפיצות את ספריו של רבי נחמן בריקודים סוערים על הסוואנות בצמתים, והן החלו לנגוס בתדמית האותנטית והתמימה של חסידי ברסלב עד אז. עם פתיחת השמיים והוזלת המחירים הפכה אומן נגישה הרבה יותר לכלל הציבור והחלה למשוך אליה גם לא מעט ציבור מסורתי ועממי, בעלי תשובה וגם אושיות תרבות מפורסמות (סלב בלע"ז). כל אלה גרמו להפניית זרקור התקשורת אל הקרנבל הססגוני שהחל להתפרס על פני רחוב פושקינה, בוכאה ציונו של רבי נחמן מברסלב, ולא למתרחש בציון עצמו או בעשרות בתי הכנסת ובתי המדרש הפרוסים ברחובות הסמוכים, שבהם נמצאים בפועל הרבה יותר אנשים.
כעת, לאחר שגרמה סאגת הקורונה לעלייה מחודשת של אומן ראש השנה לכותרות, נראה כי נגרם עוול של ממש לחסידי ברסלב. הרשו לי לנחש כי רוב מקבלי ההחלטות מעולם לא היו שם בזמן אמת אלא רק התרשמו מהידיעות החדשותיות המתפרסמות בעניין. ואלו, כדרכם של כלי תקשורת, בחרו כמובן להתמקד בקרנבל הססגוני ולא במסע הרוחני שבו ממוקדים רובם המוחלט של עשרות אלפי האנשים שבחרו לעזוב את כל הטוב שיש להם בארץ ולהגיע לעיירה אוקראינית נידחת ולא ממש מפותחת, והכול במטרה אחת: לקיים את רצון הצדיק ולהתחבר אל הקדושה.
“בלי לדעת שום דבר בלי להבין כלום מכלום, מוצאים עצמנו קמים ועוזבים את הבית, אור בהירות הדרך זורח עלינו", במילים האלה מנסה ביני לנדאו להסביר לעצמו ולשאר הנוסעים את פשר הנסיעה לאומן.
לא מעט שואלים אותי: מה יש שם? מה מושך לשם כל כך הרבה אנשים? האמת היא שאין תשובה. אנשים לא באים בגלל התפילה המיוחדת או העוצמות אף על פי שאת שניהם יש שם בשפע. יש באומן משהו טמיר ונעלם שמושך את ההמונים ואף מצליח לפתוח לרבים מהם את שערי הלב לה' יתברך כפי שלא חוו מעולם בשום מקום אחר. אפשר לתאר רק את המעטפת החיצונית שרואים ברחובות אומן, אבל מה שעובר על הלב של עשרות האלפים נשאר אצלם בלב.
