בתקופה האחרונה נושא הנחת התפילין עלה לכותרות. אשתף בשני סיפורים על תפילין בעם ישראל, אחד מרגש מאוד ואחד מצחיק.
בערב שבת אחד, יצאתי מהבית לחצר וראיתי את אבישי, יהודי כבן 65 ממושב “תלמי יחיאל” שלא מוגדר דתי. אבישי היה אחראי שנים רבות על ההדברה אצלנו בראש צורים. נכנסתי לביתי והבאתי לו כוס מיץ רימונים קר. אבישי שאל אותי אם אני זוכר שהוא סיפר לי שלפני כמה שנים הביא את אימו לגור בביתו. עניתי לו, בוודאי שאני זוכר. ואז אבישי סיפר לי סיפור מדהים.
לאימו היו 8 נכדים ו-8 נכדות. אף על פי שאימו לא הייתה דתייה, היא החליטה שלכל נכד שמגיע לגיל בר מצווה היא קונה תפילין. היא הספיקה לקנות ל-7 נכדים חוץ מלנכד אחד שהיה הבן של אחיו שגר בקיבוץ “שניר” בצפון הארץ, קיבוץ השייך לתנועת השומר הצעיר. הנכד היה בן 11 כשאמו של אבישי נפטרה.
הסבתא, ברוב חוכמתה, לפני שעזבה את עולמנו השאירה לאבישי מעטפה ובה היה סכום של 500$. היא אמרה לאבישי שבסכום הזה יקנה תפילין ליוני הנכד מ”שניר” כשהוא יגיע לגיל מצוות, אבל שיעשה את זה רק עם יוני ירצה בלב שלם. אם יוני לא ירצה, אז שיתרום את הכסף לעמותת “יד שרה”.
כשיוני הגיע לגיל מצוות ניגש אבישי לאחיו שגר ב”שניר” וסיפר לו שאימם השאירה כסף לקניית תפילין ליוני בנו. האח אמר שלדעתו יוני לא ירצה תפילין וזה לא כ”כ מעניין אותו, ובכלל את בר המצווה הם חוגגים בנסיעה שלו ושל יוני לחו”ל. אבישי שאל האם הוא יכול לשאול את יוני בעצמו מה דעתו על הרעיון, והאח ענה שבשמחה.
אבישי ניגש ליוני וסיפר לו שסבתא השאירה לו כסף לקניית תפילין. יוני אמר שהוא מאוד ישמח שיהיו לו תפילין והוא גם רוצה לעלות לתורה בבר המצווה שלו. אבישי קנה לו תפילין וערך טקס גדול ומכובד לכל המשפחה לרגל בר המצווה, ואף הגדיל לעשות ועשה שבת בר מצווה במושב “תלמי יחיאל” שבה יוני עלה לתורה ואפילו קרא את ההפטרה.
וכאן הסיפור לא הגיע לסיומו, אבישי סיפר שלפני כמה חודשים הוא היה סנדק בברית של נכדו ולברית הגיעה כל המשפחה מקרוב ומרחוק. וכמו שנהוג בקהילות ישראל כולם עמדו בתור לקבל ברכה מהסנדק. גם יוני, האחיין מקיבוץ “שניר”, עמד בתור וכשהגיע תורו הוא אמר לאבישי את המשפט הבא: “דוד, תדע לך שכל יום סבתא רוקדת ושמחה בשמיים”. אבישי הסתכל עליו ושאל אותו מאיפה הוא יודע. ויוני ענה: אני לומד בבית הספר “הר וגיא” בקיבוץ “דפנה” ובכל הפסקת עשר אנחנו מתכנסים שבעה חברים מהמחזור שלי במקלט, מניחים תפילין ומתפללים. וכן אני בטוח שסבתא מסתכלת מלמעלה שמחה ורוקדת. אבישי הסתכל עליו בעיניים דומעות ואמר לו: “כן, גם אני בטוח בזה”.
ואוסיף סיפור מצחיק על הנחת תפילין כפולה: שבת אחת פגשנו את חברנו היקר, הרב שאול וילהלם, שליח חב”ד באוסלו שבנורבגיה. תוך כדי סעודת השבת הוא סיפר לנו קצת על החיים כיהודי בנורבגיה. הוא סיפר על כך שבנורבגיה הזמנים הפוכים, לפעמים ממש אין לילה. יש זמנים בקיץ שהשבת יוצאת ברבע לשתיים לפנות בוקר, את ההבדלה עושים בשעה שתיים בלילה. המשפחה עושה הבדלה רק לאחר שהיא מתעוררת ביום ראשון בבוקר.
הוא הוסיף וסיפר סיפור מצחיק וחזק שקרה לו. מתוקף תפקידו כשליח חב”ד באוסלו מגיעים אליו לא מעט ישראלים להתארח. באחת הפעמים הגיע אליו בחור ישראלי בשם יוסי. הם היו אמורים לנסוע לצפון נורבגיה, שם יש ימים שאין לילה בכלל. יש יום שהשמש שוקעת ואחרי דקה היא זורחת מחדש. הם נסעו יחד כדי לראות את התופעה המופלאה הזאת.
כמובן כמו חב”דניק טיפוסי הוא הציע ליוסי להניח תפילין, הבחור ממש לא היה בכיוון, וגילה התנגדות נמרצת. כשהגיעו למקום בצפון נורבגיה, הם פגשו בחור ישראלי נוסף. וכמובן גם אותו שאל הרב שאול לגבי הנחת תפילין. הבחור אמר לו שהוא יניח בשמחה, והניח תפילין בלי לעשות חשבון מול כל האנשים שהיו במקום. ואז שאל הרב שאול שוב את יוסי, אולי בכל זאת יניח תפילין.
יוסי ענה לו: “בסדר, אבל על הגשר מול השקיעה”. לפני שהתחילה השקיעה יוסי הניח תפילין. ואז הם ראו יחד את התופעה המדהימה של השקיעה והזריחה.
כשהסתיימה הזריחה הרב שאול פנה אל יוסי ואמר לו:” מה דעתך להניח תפילין?” יוסי הסתכל עליו במבט שלא מבין מה הוא רוצה ממנו. “הרי הנחתי תפילין לפני כמה דקות…” ואז אמר לו הרב שאול: “התפילין שהנחת, זה היה אתמול, עכשיו יום חדש”.
ויוסי ענה: “גדול, אבל תצלם אותי שאשלח לחברים שהנחתי תפילין פעמיים בחמש דקות, וכל פעם ההנחה הייתה ביום אחר…”
