01
תמיד שאלתי את עצמי: האם יש משהו יותר מרגש מתפילת שבת בכותל? השבת גיליתי את התשובה: כן!! – חמש תפילות בכותל במשך כל השבת…
ערב תשעה באב, שעה שכולנו מצפים ומתפללים לבניין בית שלישי שיקויים בנו לאלתר –’’ושכנתי בתוכם’’, התארחנו השבת משפחתי ואני במרחק 3 דקות הליכה משריד חומת בית מקדשנו.
בתפילת קבלת שבת המה הכותל באלפי מתפללים, אלה בשטריימלים ואלה בלבוש ליטאי, אלה ספרדים ואלה אשכנזים… והרבה מאד כיפות סרוגות בשלל גדלים, בוהקות בלבן ובכל הצבעים… שרים ורוקדים כתף אל כתף, מכל הגוונים והזרמים. עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
חשתי ממש פעמי משיח.
לקראת קבלת שבת גלשו תלמידי ישיבת הכותל, בחולצותיהם הצחורות, אל הרחבה ובראשם הרב וידר, ראש הישיבה, יד ביד עם הרב טוביה ליפשיץ. חבוקים איתם תלמידי ישיבת אור עציון והרב חיים דרוקמן בראשם, והנה אני מבחין בתוך מעגלי המחוללים גם בתלמידי הרב פנירי מישיבת עוז ואמונה, מדרום תל אביב, שייסד ידידי הגיבור, הקדוש, הרב אחיעד אטינגר הי’’ד. מצטרפים לתפילת הגאולה הבוקעת לשמים תלמידי הישיבה ביפו בהובלת הרב אליהו מאלי והנה איתם גם תלמידי הישיבה הגבוהה מבית אל ובראשם הרב זלמן מלמד.
לפתע חוצים את המעגלים קבוצת חסידים, בקפוטות משי מבריקות שמפלסת דרכה בנחישות אל עבר אבני הכותל. יחד הם נושאים בידיהם, בדבקות, כיסא מלכים גדול מידות ומפואר, מעוטר בזהב פרוויים. חבריהם נושאים עמוד תפילה מגולף. עוד מעט יגיע הרבי ויתפוס את מקומו הקבוע בסמוך לכותל, שם מוצב כיסא הזהב, וקולו יפלח את הלבבות בניגונים שמרטיטים את הנשמה היהודית ומחישים את הגאולה.
02
במשך כל השבת זכיתי לשמוע שיעורים מרתקים מראשי הישיבות. כשהסתיים ה’טיש’ של הרב מלמד בשעות הקטנות של הלילה, במתחם ישיבת פורת יוסף יצאנו החוצה והינה הרחבה גדושה עדיין ביהודים.
כהרגלנו, התפללנו שחרית בשבע בבוקר והנה, לשמחתי, הבחנתי באורח חשוב, ידיד יקר ויקיר, ליאור שטול, מנהל ‘מוסדות עלי’. ליאור בין שאר מהלכי החסד והמסירות שלו על תורת ארץ ישראל, אימץ את ישיבת ‘עוז ואמונה’, לאחר שראש הישיבה ומייסדה, הרב אחיעד נרצח בידי מחבל בן עוולה. ליאור הוא דמות מופת בניהול. הוא נושא על גבו מתוך אחריות לאומית, לא מעט מוסדות תורה, שוקקים באלפי תלמידים. כולם לומדים בשקידה ואף תורמים מכישרונם, במסירות רבה, כפי שחונכו ב’עלי’, בתפקידים מאד משמעותיים בצה’’ל. ליאור פועל בענווה גדולה ובהצלחה מוכחת.
לאחר תפילת מוסף שמענו שיעור מרתק של הרב חיים דרוקמן בנושא האחריות שלנו לבניין הארץ והמקדש, ומיד לאחר מכן קפצתי עם רעייתי להגיד שבת שלום לתלמיד מובהק נוסף של הרב צבי יהודה, הרב חיים שטיינר. לאחר מכן הזמין אותנו הרב טוביה ליפשיץ לקידוש בביתו, לא לפני שהוביל אותנו לסיור מרגש על גג ישיבת הכותל ‘’זה גג העולם’’ כדבריו… כדי להראות לנו מגבוה מעל גבוה, את הר הבית כולו ואת המקום המדויק בו ייבנה, בקרוב ממש, הבית השלישי. כל זה שעות ספורות לפני כניסת ט’ באב המוכשר להפוך ליום בשורה ובניין המקדש.
הרב טוביה ורעייתו שכלו לפני 13 שנה את בנם המדהים, יוחאי ליפשיץ הי’’ד, שנהרג בפיגוע הנורא בישיבת ‘מרכז הרב’. יוחאי היה בן בית אצלינו וחברו הטוב ובן כיתתו של בננו היקר יבדל’’א. יוחאי נהרג שלושה חודשים אחרי אביה שלנו. יוחאי היה תלמיד בישיבה לצעירים. נתגלו בו כישרונות מופלאים, מידות נעלות וחכמה של תורה, שקיימת רק בגדולי דור. כל הליכותיו הזכות אמרו עדינות בין אדם לחברו ואמונה גדולה. תוכו רצוף אהבה, חן, טוהר, נעימות וחיוך ביישן מלא בענווה טבעית, שמסתיר תלמיד חכם מבריק עם אישיות ענקית ממש. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
03
ירד הערב. כוכבי השמים לא הצליחו להאיר את נפשנו הדוויה. מוצש’’ק כבד מנשוא. רחבת הכותל מתמלאת אט אט באלפי אבלים בסנדלי בד, רכונים לקינות על שרפרפים קטנים שמחולקים מטעם ‘הקרן למורשת הכותל’ או ישובים פרקדן על רצפת האבן הקרה. הבעת פניהם אומרת אבל לאומי.
הצער מחבר כאן את כולנו. אין יוצא מן הכלל. לא מברכים איש את רעהו לשלום ולא מישירים מבט, אך הלבבות מאוחדים ודבוקים זה בזה, בנהי, במספד ובצער על שבר בת עמי. איכה ישבה בדד. כאן מול חורבות המקדש הקינות מובנות הרבה יותר.
מרחבת הכותל צעדנו, לעבר שער הפרחים. טיפסנו במדרגות אל גג ‘בית נחמיה’ החולש על פני כול ירושלים העתיקה. הבית קרוי ‘בית נחמיה’ ע’’ש הקדוש, הרב נחמיה לביא הי’’ד, תושב רחוב הגיא שנרצח בהושענא רבה, שעה שיצא מפתח ביתו בגבורה ובתושייה, להילחם במחבלים שבאו לחסל יהודים תמימים, ברחוב הגיא שבלב העיר העתיקה. כאן, מהגג, נשקפים מראות העיר ההיסטורית שלנו, שבמרכזה, ממש במרחק נגיעה, פרוסה בשיממונה רחבת הר הבית החרב. צער גדול עטף אותי. מול צריחי המסגדים והכנסיות, מול הר המוריה המשמש עתה, לזרים, כמגרש כדור-רגל.
קריאת מגילת איכה, בקולו המדויק של ר’ בניה פרידמן הי’’ו קיבלה כאן משנה תוקף וטלטלה את כל הנוכחים שעל הגג. מול מראה החורבן, כול מילה הצליפה בנו כמכה טרייה, חדרה לאזננו הכרויה ופילחה כסכין את נימי נפשנו.
לאחר מכן הזמינה אותנו חני ברלינר, בחסות גב’ חגית משה, לצפות בסרט העוצמתי ‘אגדת חורבן’ באולם ‘בית ציון’ שמעל תחנת המשטרה ובית הדואר, מול שער הפרחים. המשטרה הגיעה בכוחות מתוגברים ועשתה עבודה מאומצת להרחיק את הפורעים הערבים, ששמו להם מטרה לפגוע בנו בגוף ובנפש, לחלל את היום הקדוש ליהודים ולחזק בנו את תחושת החורבן. אך כל יהודי מכיר את הריטואל בן אלפי השנים – כאשר יכו את היהודי כן ירבה וכן יפרוץ…
מטר האבנים והבקבוקים לא עצר את הקבוצה האמיצה שלנו, שהמשיכה בדרכה ל’בית ציון’ כמתוכנן, למרות ההתקפות שלוחות הרסן, החוזרות ונשנות, של הפורעים – ‘שיהודים חיים לא באים להם טוב בעין’… סוף טוב בינתיים… המשטרה סילקה את הפורעים, בזרנוקי בואש, בנשקים שלופים ובאלות מונפות.
הפוגה קלה עד ההתפרעות הבאה…
04
למחרת עליתי להר הזיתים להתפלל בבית החושן, בחזית המזרחית של הר הבית וירושלים. בבית החושן מתגוררות 8 משפחות יקרות ומתוקות מדבש והמניינים מתאפשרים בזכות השכנים המסורים ממעלה זיתים שבאים לחזק ולהתחזק.
משפחות בית החושן לוקחות חלק חשוב באירועים ש’קרן אביה’ מפיקה בהר הזיתים, בהדרכה, בליווי, באירוח ועוד. בט’ באב הודעתי לחבריי בבית החושן שגמרתי אומר להמשיך ולקיים, בע’’ה, את אירועי הסליחות המוסיקאליות ולימוד ותפילת הושענא רבה כבכל שנה בהר הזיתים. זאת למרות קשיי הקורונה והאילוצים השונים שגרמו לנו לעשות הפסקות מאונס.
בצאת הכוכבים לאחר ההבדלה עלינו על גג הבית לקידוש לבנה מול הר הבית המואר באור הלבנה, ולריקוד סוחף של דיבוק חברים מתוך שמחה וצפייה לגאולה שלמה.
