בדרך לכותל

בתלם האחרון של המחרשה יעבור הגבול

תוך כדי ארגון אלפי המסמכים, גילתה אסתר להפתעתה הרבה, שמתחת לארכיון פעור בור מים עתיק שבו נהגו להטמין את התיקים הרבים שהצטברו. במאמץ רב דלתה חלק גדול מהתיקים. את אלו שניתנו להצלה עמלה לייבש ולשקם. תוך כדי הטיפול המסור בחומר הארכיוני נפלו עיניה על תיק ישן, שהכיל אוצר אבוד - מסמכים מקוריים מתקופת מלחמת השחרור, עם פרטים רפואיים ובדיקות DNA של חללי מחלקת הל’’ה, המכונה ‘שיירת הל’’ה’.

01
שבת מברכים חודש אלול. התרגשות מיוחדת. יהודים נכנסים לחודש הסליחות למרגלות הר המוריה. כל אחד ואחת נושא עימו את שק הזכויות ומעשי החסד והגבורה, שזכה לעשות בשנה החולפת. במוצש’’ק קיבלתי עדכון שהכותל המה מתפללים ומתפללות צדיקים.

02
ביום שישי הודעתי לגבי שיינין שאנו יוצאים לקיים מצוות כיבוד הורים בכפר מיימון ולכן לא אוכל לפקוד את המניין הקבוע בכותל, בשבת זו.
גבי חיזק אותי – ״העוסק במצוות כיבוד הורים פטור ממצוות עלייה לכותל…״. גבי ביקש להמחיש לי, מה היא מסירות נפש בסיפור אמיתי שעורר בי עניין רב – לפני כחודשיים הלכה לבית עולמה אסתר שפר, ע’’ה, החותנת של גבי, אימה האהובה של סמדר, רעייתו, תבדל’’א. אסתר הייתה רעייתו של אליעזר שפר ז’’ל, איש טבריה, ששירת את המדינה בנאמנות כאחד מראשי הסוכנות היהודית.
אסתר שפר עבדה במשך שנים, כמנהלת הארכיון של ביה’’ח ביקור חולים.
תוך כדי ארגון אלפי המסמכים, גילתה אסתר להפתעתה הרבה, שמתחת לארכיון פעור בור מים עתיק שבו נהגו להטמין את התיקים הרבים שהצטברו. במאמץ רב דלתה חלק גדול מהתיקים. את אלו שניתנו להצלה עמלה לייבש ולשקם. תוך כדי הטיפול המסור בחומר הארכיוני נפלו עיניה על תיק ישן, שהכיל אוצר אבוד – מסמכים מקוריים מתקופת מלחמת השחרור, עם פרטים רפואיים ובדיקות DNA של חללי מחלקת הל’’ה, המכונה ‘שיירת הל’’ה’.
תגלית התיק האבוד, שהועלה מהבור לפני 33 שנה, עוררה התרגשות גדולה וגרמה להדים רבים ברחבי הארץ והעולם.
סיפור נפילתם בגבורה של גיבורי הל״ה נותר עלום, ברובו, עד היום. השיירה יצאה בשבט תש’’ח, במסע רגלי, לילי, עם 38 לוחמים, לתגבר את הכוחות הנצורים בגוש עציון המותקף. שניים מהחיילים נאלצו, בצער, לחזור להר-טוב, כשהם נושאים את חברם שנפצע ברגלו. נותרו ל’’ה לוחמים בשיירה.
כל לוחמי השיירה נרצחו ולא נותר מי שיתאר בדיוק את השעות האחרונות בהן התגלו, הותקפו באכזריות ונלחמו על חייהם כדי להמשיך לגוש עציון ולחזקה.
מעט מהידוע לנו – הגיבורים, לוחמי השיירה, שצעדו בחסות העלטה להביא תחמושת ולתגבר את הכוחות בגוש עציון הגיעו מרחק 4 שעות הליכה מהגוש. גירסא אחת מתארת את העובדות כך – שני סיירים שהלכו בראש השיירה, שהונהגה על ידי מפקד גוש עציון לשעבר, דני מס, ראו לפתע, על הגבעה ממול, שתי נשים ערביות, שקוששו זרדים.
כשהנשים הערביות הבחינו בהם, קראו הסיירים לעברם מילות הרגעה. החיילים, באצילותם הרבה, לא פגעו בהן. שתי הנשים הודיעו מיד לאיברהים אבו דאיה מפקד ‘ג’יהד אל קודס’ שפיקד על מחנה האימונים בכפר ‘צוריף’ – על תנועת שיירת הל’’ה, ובכך חרצו את גורל השיירה להמון הערבי צמא הדם. השמועה הופצה בין עשרות כפרים ערבים באזור. הפורעים הערבים, שמנו למעלה מ2000 מחבלים, תקפו בהמוניהם את השיירה. הלוחמים הגיבורים נאבקו בהמון, שהמטיר עליהם אש תופת, עד הקליע האחרון. אז התנפלו המחבלים הרבים, על אנשי השיירה. החיילים נאבקו בפורעים, בגבורה, בידיים חשופות. המחבלים פגעו בהם באכזריות ברברית רבה, כך שלא יהיה ניתן לזהות את פני הנרצחים, הי’’ד.
חללי שיירת הל’’ה נקברו בקבר זמני ליד גוש עציון ולאחר מכן במבצע מרשים ומלא עוז, של הרב גורן זצ’’ל, שהיה אז הרב הראשי הצבאי, הועברו הארונות ונטמנו בלוויה צבאית מרשימה ומכובדת, בהשתתפות עשרות אלפי יהודים, שרים וחברי כנסת, קצינים וחיילים, שכיבדו את גיבורי הל״ה. ההלוויה כללה עוד 193 חיילים קדושים, שנהרגו במלחמת השחרור, ולא זכו לכבוד אחרון. הוכרז יום שבתון לפועלי ירושלים והשיירה נעה בדרכה האחרונה מגוש עציון, דרך הרחובות קרן קיימת והמלך ג’ורג’, בדרכם האחרונה לקבריהם בחלקה הצבאית בהר הרצל.
מכיוון שהמשפחות ביקשו שחללי הל’’ה לא ייטמנו בקבר אחים, אלא בקברים מסומנים, פנו לרב צבי פסח פרנק,רבה של ירושלים, ובקשו ממנו לקיים לפני הקבורה את גורל הגר״א, כדי לזהות את החללים ולחקוק את המצבות בשמותיהם הפרטיים.

הרב פרנק הפנה אותם לרב אריה לוין שערך את גורל הגר’’א בביתו, בחיל ורעדה, בדקדוק רב ובהצלחה מרשימה ומרגשת. נכחו בטקס מניין חשוב, ביניהם – אביו של דני מס הי’’ד, הרב רפול לוין ועוד. כל שמות החללים עלו אחד אחד, באורח פלא, בפסוקים בספר התנ’’ך העתיק, שבו דפדף על פי הנחיות גורל הגר’’א –  ר’ אריה לוין. פרטים מדויקים על הטקס המרשים תוכלו לקרא בספרו של שמחה רז – על מסכת חייו של ר’ אריה לוין – ‘איש צדיק היה’. 

כעבור שנים רבות, כשאסתר שפר, לבית גרוס ע״ה, גילתה את התיק עם המסמכים שכללו פרטים רפואיים המזהים את החללים, ביקשו 11 מהמשפחות השכולות לפתוח את הקברים ולוודא שלא נעשתה טעות בזיהוי. 

מחלוקת גדולה פרצה בין משרד הביטחון ואנשי ביקור חולים. סוגיות הלכתיות ואטיות רבות התעוררו ועוררו עוד מחלוקות כואבות עם יתר המשפחות שלא רצו לחלל את ציוני הקבר. כאבם הגדול של המשפחות השכולות  צף ועלה שוב ושוועת עלתה השמיימה.

לבסוף הוסכם שלא יפתחו יותר מ11 קברים. הרבנות הצבאית ניגשה למבצע בחרדת קודש. 

מה רבה הייתה הפליאה כאשר גילו אנשי הרבנות והרופאים שנלוו אליהם, כי ר’ אריה לוין היצליח לפענח ולחבר את כל שמות הנרצחים הייטב וללא טעות. ר’ אריה זיהה בדיוק נמרץ כל ארון קבורה, באמצעות התנ’’ך שבידיו, ונקב בשמות קדושי הל’’ה, עד אחרון הנופלים.

עד כאן תמצית הפלא בס״ד של קבורת קדושי הל’’ה בעזרת הקדוש הל’’ו…

 

03

בכפר מימון פגשתי השבוע שוב את ההשלמה לסיפור הגבורה היהודי, ממש כמו ההיאחזות באדמת בגוש עציון. חקלאים צעירים מלאי מרץ ותושייה עמלים כתף אל כתף עם חקלאים וותיקים ממקימי ההתיישבות היהודית בנגב. למרות שהוותיקים סופרים כבר בגאון, ב’’ה, את העשור השמיני והתשיעי לחייהם, הם ממשיכים לטפח ולעמול בשדות, במטעי החוחובה, בחממות ובפרדסים של כפר ממון והסביבה, לעסוק בחקלאות ולהפריח את השממה. 

החקלאות היהודית בנגב ובעוטף עזה היא אחת החזיתות האסטרטגיות ביותר של מדינת ישראל. אם לא החשובה שבהן! חקלאי הנגב הצעירים והמבוגרים הם מגן חי ואמיץ מפני ההתקפות החמאסיות של האויב העזתי, שמכה ביושבי הדרום והמרכז, יום יום, בטילים ובבלוני תבערה ונפץ. 

חקלאי הנגב והגליל מאויימים היום מבית ומחוץ, על ידי הרפורמה המתוכננת במשרדי האוצר והחקלאות. איום פתיחת הגבולות ליבוא חקלאי על ידי הורדה גורפת של מכסים, יכול לחסל ענפים שלמים בחקלאות. המאמץ החקלאי היהודי משמש מחסום חי לכיבוש הנגב והגליל על ידי חורשי רעה מעזה ומהפזורה הבדואית. הבדואים שינו מזמן כיוון והם מעדיפים לתמוך ולהיתמך על ידי אחיהם מהשבטים הערביים, שפלשו במשך השנים לארצנו. 

 

04

חקלאי הנגב והגליל משמשים מגן בטחוני, לא רק לכלכלת החרום של מדינת ישראל, אלא גם ובעיקר, כחסם להשתלטות הבדואית על כל שטח פתוח ברחבי ארץ הנגב והגליל. החקלאים שמתקיימים בקושי רב, בזיעת אפם, הם הבלם האחרון מפני התקפות הפשע והאלימות הגואה, של כנופיות הבדואים המאיימים על כל חלקה חקלאית ועל כל שטח פתוח בנגב ובגליל. השודדים אינם חוששים מהשלטון ולא מכוחות המשטרה ופוגעים בכל טרקטור וקומביין יהודי, שעושים את מלאכתם נאמנה, בחקלאות או בבניין.

מי שפוגע בחקלאים הגיבורים – פוגע בביטחון ישראל. נקודה. ואל תמכרו לי קלישאות קפיטליסטיות שחוקות ופסאודו נאורות, כאשר מדובר בהגנה על עצם חיינו כאומה. ראוי שנדחה שיקולים כלכליים, בשעה שאנו מדברים על הצלת חיים ושמירה על רגביי אדמת ארץ קודשנו.

‘שופטים ושוטרים תיתן בשעריך’ – עלינו להוסיף שופטים ישרים, ציוניים ואמיצים, שפוסקים ברוח חז’’ל ודעת התורה. נעמיד שוטרים נועזים בשערי הנגב והגליל ולא נקיים – ‘הורדת מכסים תיתן בשעריך’. 

שבת שלום של קוממיות ישראל בחקלאות יהודית, במשפט עברי ובמשטרה מנצחת.

‘ציון במשפט תיפדה… ושביה בצדקה’!

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…
תקשורת גוזמאית

תקשורת גוזמאית

01במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנה גדולה מאוד בתל אביב. להפגנה…