יהדות

רוצה לשחרר? תבין קודם ממה אתה בורח

בטור שפורסם בגיליון הקודם למדנו שהפחד מחזיק את בני האדם במרדף אחרי דברים מסוימים שחוסמים אותנו מלהתקדם בחיים ⋅ סיפרנו את המשל של רבי נחמן על בן המלך ובן השפחה שנתחלפו, כשבסיום השיעור פוגש בן המלך את "איש היער" שמראה לו את הדרך ואומר לו להפסיק לרדוף אחרי דברים שאינם באמת אמיתיים עבורו וכל הרדיפה אחריהם היא רק מתוך פחד ⋅ איש היער, שבנמשל זהו הצדיק, אומר לו בעצם שעליו לשחרר את האחיזה באותם דברים וכך הוא יראה את ייעודו האמיתי בעולם ⋅ לאחר שבן המלך פגש את איש היער הוא קיבל חכמה מיוחדת, והחכמה הייתה להבין דבר מתוך דבר ⋅ בשיעור היום נראה איך החכמה הזו – להבין דבר מתוך דבר – מאפשרת לו לשחרר את הפחד ולגלות את הטוב בחייו

תקציר הטור הקודם הנמצא בלחיצה כאן: בן מלך ובן שפחה נתחלפו בלידתם על ידי המיילדת. לימים בן השפחה גדל כבן המלך והפך למלך בעצמו ואילו בן המלך האמיתי נאלץ לברוח מהממלכה, לאחר שאנשים החלו לרנן כי בעצם הוא בן המלך האמיתי וכתוצאה מכך המלך החדש החל לרדוף אותו, מפחד שיתגלה כי הוא אינו בנו האמיתי של המלך, אלא בן השפחה שהוחלף עם בן המלך וכך בן המלך האמיתי יירש את מלכותו. במהלך הבריחה בן המלך האמיתי פוגש את "איש היער", שמלמד אותו להפסיק לרדוף אחרי דברים שעליו לשחרר וחוסמים אותו מלהתקדם בחיים.

אחר שאיש היער אמר לבן המלך להפסיק לרדוף, הוא מכוון אותו ללכת לממלכה מסוימת, שם יגיע לייעוד שלו. הוא מגיע לממלכה ורוצה להיכנס אל תוך הממלכה, אבל אנשי המקום אומרים לו שאינו יכול להיכנס, כי פעם היה שם מלך ובזמנו קראו למדינה "מדינה טיפשה ומלך חכם". אבל אחרי שהוא מת קראו למדינה "מדינה חכמה ומלך טיפש", ואותו מלך השאיר צוואה שמי שיחזיר למדינה את שמה הראשון שהוא "מדינה טיפשה ומלך חכם" יהיה מלך. לכן אומרים לו אנשי המדינה "אנחנו לא נותנים להיכנס למדינה, רק למי שמוכן להיענות לאתגר שאנו מציבים לו כדי לבחון אותו אם הוא חכם ויכול להשיב למדינה את שמה המקורי". בגלל שהייתה כעת לבן המלך היכולת להבין דבר מתוך דבר, הוא מסכים לנסות את האתגר. ומה האתגר? היה שם גן מאוד יפה ואנשי המדינה אמרו לו שכל מי שנכנס לגן הזה מיד בורח בבהלה. האתגר שבו הוא יבחן אם הוא חכם, יהיה אם יצליח להיכנס לגן בשלום ולצאת בשלום. יש כאן דבר מעניין: הם נותנים לו אתגר שהמבחן שלו הוא לראות אם הוא חכם ובפועל האתגר המעשי הוא התמודדות עם פחד. ר' נחמן מלמד אותנו כאן יסוד גדול: אנחנו רגילים לומר שההפך מחכמה זו טיפשות, אבל בעצם חכמה זו ההתמודדות עם הפחד. ככה ר' נחמן מספר שם: "הבן מלך האמת, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך שם אצל שער המדינה הנ"ל, והבין שהוא באפשר שיחגר מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון, כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר. ועכשיו אמרו  לו הניסיון לראות אם אתה חכם יהיה כזה, יש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, והגן הוא נפלא מאוד מאוד שגדלים בו כלי מתכות וכלי כסף וכלי זהב. והוא נפלא ונורא מאד, אך אי אפשר להכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילים שם לרדפו, ורודפין אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו. וכך הם רודפין אותו עד שמבריחים אותו מן הגן, על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה". למול המידע הזה הוא שואל שאלה אינפורמטיבית: "שאל אם מכים את האדם הנכנס. אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם". עכשיו כמובן השאלה היא האם השרים של הממלכה הזאת, אלו שמספרים לו על כל מה שרורה בתוך הגן, נכנסו פעם לגן? התשובה היא שלא. האם הם ענו תשובה ישירה לשאלתו, ששאל אם באמת מכים את מי שנכנס? גם לא. זאת אומרת שכל מה שהם מספרים זו בכלל שמועה ואף אחד מהם לא באמת בדק את נכונותה. מה אני רוצה להראות מפה? השרים הללו נקראים חכמים, והם גם אומרים לו "אל תחשוב שאנחנו טיפשים, שבעבר קראו למדינה מלך חכם ומדינה טיפשה. רק מול חכמתו העצומה של המלך קראו לנו מדינה טיפשה". אנחנו רואים שהפחד בהקשר הזה מונע מהאדם את אפשרות לנסות, והמנגנון הזה של הפחד מונע מאנשים להיכנס אל הגן. אנחנו לא יודעים מה זה הגן הזה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד: שהגן הזה הוא נפלא מאוד, ושמי שמסוגל להיכנס לשם הוא לא רק שמח, אלא גם הגן בעצמו שמח. תחשבו על כך שבכל יום יש טוב. כשבן אדם לא בנוכחות בהווה, בגלל הפחדים שלו, אז הוא לא פוגש את הטוב שלו. עובר זמן רב והפחד בעצם לא נותן לנו להיות בגן. הגן זה יכול להיות היום הנוכחי, הגן יכול להיות המציאות שאנחנו פוגשים ביום יום. והשאלה של גיבור סיפורנו היא שאלה מאוד ברורה: "ושאל אם מכים את האדם הנכנס. אמרו לו שהעיקר שרודפין אותו והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו ובורח בבהלה גדולה מאוד כי כן סיפרו לו בני אדם שנכנסו לשם". עכשיו כשהוא שואל אם באמת מכים את מי שנכנס, והם עונים לו "העיקר שרודפין אותו והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו", מוזכר בתשובה שלהם מכות? יש כאן תשובה עניינית על מה שהוא שאל? כלל לא. לכן מי שמבין דבר מתוך דבר, יש לו את היכולת לברר האם הפחד הוא משהו ממשי, שמישהו פוגע בנו, או שאלו המחשבות שרודפות אותנו. ומה מתברר מהתשובה? שכאן אלו רק המחשבות שרודפות אותם.
"אין צריך לברוח כלל"
לאור התשובה הזו הוא מחליט להיענות לאתגר. "הלך אל הגן, וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בוודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצייר שם אדם, והסתכל וראה, שלמעלה מעל האדם יש דף [הכוונה איזה שלט], וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום. כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום, והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם, שכשנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריכים לברח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל".
יש פה משפט לסטיקר: "כשנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריך לברוח כלל". לפעמים ברגע האמת משהו בתוכנו יכול להיזכר בסיטואציה: יש גן, שזה בעצם המקום שבו אני חפץ להיות, המקום הטוב, המקום שיש בו עדן. ויש כאן תהליך מובנה: נכנסים לגן, ורודפין אותו. רוב בני האדם כשהם מגיעים למצב הזה הם בורחים, ואז יש את המחשבות שרודפות אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל, ואינו רואה מי רודף אותו וכך הם רודפין אותו עד שמבריחים אותו מן הגן.
למה זה מובנה הרדיפה? אנחנו רואים מעצם מציאות החיים, מעצם צורת ההתנהלות שלנו, שחיי היום יום זה הגן, והפחדים שמונעים מאתנו את אותה נוכחות הם מה שרודף אותנו להיכנס אל הגן.

אנחנו רואים שהפחד בהקשר הזה מונע מהאדם את אפשרות לנסות, והמנגנון הזה של הפחד מונע מאנשים להיכנס אל הגן. אנחנו לא יודעים מה זה הגן הזה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד: שהגן הזה הוא נפלא מאוד, ושמי שמסוגל להיכנס לשם הוא לא רק שמח, אלא גם הגן בעצמו שמח

 הפחד הוא בעצם הרודף, רק שבחלקו הראשון של הסיפור הפחד גרם לבן המלך לרדוף אחרי משהו לא אמיתי, ובחלק השני של הסיפור הפחד גורם לברוח מפני משהו לא אמיתי. העבודה המעשית של השיעור הזה היא לזהות מקומות שהרדיפה אחרי משהו מגיעה מתוך פחד – איפה אני רודף אחרי משהו לא מושג, שבעצם המנוע לאותה רדיפה הוא פחד.
היכולת של בן המלך להתמודד עם הפחד זו היכולת להבין דבר מתוך דבר. כל פחד של משהו עתידי שמונע ממני להיות במה שאני עכשיו זהו בעצם ההפסד הגדול שנגרם מתוך הפחד. איך מזהים את הפחד? דבר ראשון אני נותן לו שמות: יש פחד שהוא מגן עלי, למשל בן אדם מזהה לא להיכנס למקום סכנה; ויש את הפחד שהוא מיצר עבורי, שחוסם אותי מלהתקדם.
הטכניקה היא גם לשאול ממה אני פוחד. לדוגמא בן אדם שואל "ממה אני פוחד?" הוא עונה לעצמו תשובה "אני פוחד שיפטרו אותי", ואז השאלה הבאה היא "ואז מה יקרה?" ונאמר שהוא עונה לעצמו "לא יהיה לי כסף", ואז הוא שואל שוב "ואז מה יקרה?", וככה התשובות הללו יעזרו לו לראות מה נוכח שם בפחד. התיקון הוא לשמוע בדיוק ממה אני פוחד, לתת לזה מילים, לראות איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר, שיהיה לזה שם, שתהיה לזה אמירה. הבעיה מתחילה כשיש פחד שהוא לא רוצה שתגדיר אותו, הוא לא רוצה שתעצור לשמוע מהו, כי אז תגלה שגם אם זה לא כלום זה פחות ממה שהוא. פחות הרבה ממה שהוא.
השבת האיזון לחיינו
יש שתי נקודות שורש בריפוי ובהשבת האיזון לחיינו, שכשנותנים להן את תשומת הלב העיקרית משהו משתנה לטובה בחיים. הראשונה זו הסליחה. לזהות את הנקודה הזאת, איפה לא סלחנו, איפה יושבת עוד טינה בלתי פתורה מהעבר, שעוד לא שחררנו אותה. והנקודה השנייה היא לזהות אלו פחדים מנהלים אותנו בחיים. כי כמו שאמרנו המשמעות של פחד בחיינו זה אומר שאני לא בגן. כמה הקלה מגיעה לאנשים שסובלים מפחד שיש מישהו שיודע לתאר את מה שהם עוברים, גם אם זה עוד לא התיקון. קודם כל שיש לזה שם, שזה קיים, שיש עוד מישהו שמכיר את זה. קודם כל להביט בפחד, להבין למה הוא בעצם רוצה שאני אברח מפה.
בחסידות מוסבר שבתוך כל אחד ואחת מאתנו יש נקודה פנימית שנקראת "נקודת השבת הפנימית". זו נקודת השקט הפנימי, מול מציאות חיצונית סוערת. המקום הפנימי שבתוכי הוא השקט השליו והבוטח. יש את הפחדים אבל יש את נקודת המרכז הפנימית. שיעורי הבית על פי הסיפור הזה הם להתבונן בשאלה: אם היינו פוגשים את איש היער והוא היה אומר לנו "חדל לרדוף", על מה הוא היה אומר לנו את זה? על איזה דבר בחיי אני מתבקש להפסיק לרדוף? איזה היבט בחיי אני רואה ממש בעליל שלוקח לי את הזמנים הכי טובים וכבר עלו לי מחשבות מהעבר להרפות ממנו, אבל כל פעם הוא משטה בי ונראה לי שהנה ממש תכף הוא מושג, ואני שוב ניעור מחדש למרדף הזה.
מה שהפסדנו, המחיר היקר ששילמנו, הוא לא אם הפחד יתממש, אלא הזמנים שכבר הלכו לאיבוד. כשזה יהיה נוכח מולי בבהירות אני אוכל להקשיב לפחד ולתת לו להישמע ואז להקשיב לדיבור הזה. זה לא יהיה ביום אחד, אבל העבודה שלנו היא לבדוק ולחפש מה העמדה שמנהלת אותנו.
לפעמים איזה מאבק מתחיל מרדיפה אחרי צדק, אבל אחר כך זה כבר לא הסיפור, כבר שוכחים כבר על מה היה הריב, ואז המאבק האישי הזה גורם לכך שאנשים כבר לא עסוקים בצדק, הם רוצים את הניצחון. להפסיק לרדוף זה לשחרר. הפחד הוא שלא יהיה לי מקום, שאני כבר לא נחשב (דימוי עצמי). השיעורי בית הם לזהות איזו רדיפה מתמשכת בחיי ולראות האם הפחד מניע אותנו.
יש כאן שלוש נקודות: איפה כתוצאה מהפחד בימי חיי גרמתי עוולות לאחרים, שפיטרתי מישהו, שרדפתי מישהו, שפגעתי במישהו חלילה, אפילו בלי משים, כמו שהמלך המזויף גרם לאותו הנסיך האמיתי. זוהי עבודה של תיקון הנפש, לראות ולהבין רטרואקטיבית שהפעולות נבעו מפחד וגם לסלוח לעצמנו וגם לנסות לתקן את זה מול אחרים. הנקודה השנייה היא איפה אני רוצה לשמוע את הדיבור שלי של "חדל לך מלרדוף", אחרי מה אני רודף באופן מתמשך ובלתי מושג, שהמקור של הרדיפה הזו היא פחד. והנקודה השלישית היא איפה אני בורח ממשהו, כמו "שנכנסים לגן ורודפין אותו, אין צריכים לברוח כלל". 
(מתוך שיעור שנמסר במרכז "שמיא" בנחלאות)

לפעמים איזה מאבק מתחיל מרדיפה אחרי צדק, אבל אחר כך זה כבר לא הסיפור, כבר שוכחים כבר על מה היה הריב, ואז המאבק האישי הזה גורם לכך שאנשים כבר לא עסוקים בצדק, הם רוצים את הניצחון

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…