סיפר לי פעם רב ששאל את נכדו: 'איפה אתה'? ענה הנכד בהצבעה על בטנו: 'הנה מוישלה'. "לא", אמר הסב, "זו הבטן של מוישלה, אך 'איפה מוישלה'?" הנכד הציע את ראשו כמוישלה, ושוב ענה הסב, 'זה הראש של מוישלה' אך 'איפה מוישלה'?"
אז איפה אנחנו? פרשתנו, פרשת בראשית, מתארת את בריאת העולם ובריאת האדם, מתארת את הנפילה הגדולה של אדם וחווה בחטא האכילה מעץ הדעת. יציר כפיו של אלוקים נופל בחטא הנורא של תאווה. נפילה כזו בחטא פתחה את הפתח ללכת אחרי תאוות העיניים והלב. תוצאת החטא היתה בריחה, בריחה מאחריות לשמירה על עולמנו. בריחה מעצמיותו של האדם.
בפניה האלוקית אל האדם לאחר החטא, הוא נשאל: 'וַיִּקְרָא ה' אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה' [בראשית ג, ט]. חז"ל כבר עמדו על הקושי בשאלה זו והרי אלוקים פונה אל האדם ומה צורך לשאול אותו היכן הוא נמצא? רש"י הסביר לפי הפשט שהפניה היתה בכדי להכנס עם האדם הראשון בדברים, בכדי לא להפתיע אותו. יש אפשרות נוספת לבאר שהשאלה נועדה להדגיש את חוסר הנעימות והבושה שהתבייש אדם הראשון בגלל חטאו כאומר 'נו, לא מתאים לך…'.
הרב קוק זצ"ל באר את שאלת האיכה כשאלה על מקומו האמיתי של האדם. 'איפה האדם המושלם אשר בראתי?'. אדם אחרי החטא הוא אדם חסר, אדם שאבד את עצמיותו המקורית. 'חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו… לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך…' [מוסר הקודש עמ' קמ].
דווקא הראשית, תחילת העולם, תחילת השנה, מעלים בנו הרהורים על מקומו המשמעותי של האדם בעולם. על כוחו העצום להציל את העולם [ממציא חיסון הקורונה…] וחלילה גם את כוחו להשחית ולהרע. מי יתן והעולם ישמור על צלם האלוקים שבו, ידע תמיד להשיב תשובה ברורה לשאלה 'איכה' ולהיטיב עם העולם.
