אחרי החגים

01
‘אחרי החגים’ זו שבת בראשית, קרירה, מרגיעה ונעימה, שהתרגשה עלינו עם ברכת חודש מרחשוון בכותל.
02
‘אחרי החגים’ הוא המחזה המרהיב, שחזר על עצמו בסמטאות רבות בירושלים, בהן הוצבו שולחנות ערוכים, עמוסים בקוגלים ירושלמיים, בחמין מהביל ובמגדניות לקידושים של חתני התורה וחתני בראשית.
03
‘אחרי החגים’ הוא עבורי ועבור משפחתי היקרה סערת רגשות, שצפים ומטלטלים, תוך הכנת האזכרה השנתית, בהר הזיתים, לאביה יהושע שלנו שנהרג בי’’ב מרחשוון, בתחילת שנת השמיטה, שלפני 14 שנה.
ליבי על המשפחות היקרות ששכלו את בניהם ובנותיהם בפיגועים, בתאונות דרכים ובמחלות הקשות. כואב לי מאד לראות את הזלזול בחיי אדם בכבישי הארץ. כואב לי לשמוע את הטיעונים המוזרים של ‘מתנגדי החיסונים’ ששמים את נפשם ואת נפשנו בכפם. כואב לי לראות שוטרים וחיילים שחוששים לפתוח באש כדי לחסל מחבלים ומחבלות או שמתייחסים בסלחנות למיידי אבנים ולמשליכי בקבוקי תבערה.
04
‘אחרי החגים’ עבורי, זה לקבל משוב מחזק ומעודד, על אירועי הושענא רבה השנתיים, שאני זוכה לארגן מטעם ‘קרן אביה’ בהר הזיתים, ליד חלקת הנביאים שם טמון אביה שלנו. אביה שוכן סמוך לרב צבי יהודה זצ’’ל, שעל מורשתו גדל ואף זכה ללכת בדרכו בחייו הקצרים.
05
מי שלא זכה לראות את הר הזיתים מתעורר לחיים בהושענא רבה, לא ראה תחיית המתים מימיו….
מאות עולי רגל הגיעו ונהנו ללמוד על פסגת ההר, במשך כל הלילה, שיעורי תורה מחזקים ומחכימים, ולשתות בצמא את שיעוריהם של טובי הרבנים האהובים.
הקדשנו השנה את הלימוד לעילוי נשמת קדושי גוש קטיף, שנעקרו ביד זדונית, מעל רגבי אדמתם בחייהם ובמותם…
קדושי גוש קטיף נעקרו מקבריהם בגוש קטיף ונטמנו בשנית בפסגת הר הזיתים, סמוך מאד לחלקת הנביאים, ליד ציונו הקדוש של רבם ורבנו, הרב אבי’’ה קוק זצ’’ל.
בעלות השחר פסענו כאיש אחד, למצפה רחבעם, מרחק נגיעה מהר הבית. תפילת שחרית מרוממת, מלווה בנגנים ופייטנים פילחה את החשיכה והרעידה את נימי הנפש. דמיינתי לראות את הנשמות הקדושות של כל הקדושים והיקרים ששוכנים בהר ומצפים לתחיית המתים, מתעוררים לשמע הניגונים המושמעים במערכת ההגברה, שעטפה לרגע את ההר האפל והרדום בשמחה של חג, כאומרת: הושענא, הגיע זמן ישועתכם שוכני עפר, הגיע זמן גאולת עמנו בארץ החיים.
החמה טיפסה אט אט במזרח וצבעה בקרניה האוהבות והמלטפות את רבבות חלונות וגגות בתי העיר העתיקה והחדשה בזהב פרוויים. ירושלים של זהב התגלתה מול עיננו הדומעות בכל תפארתה.
שירת ההלל והרינה המלבבת של הקהל האדיר, מלווה במיטב הנגנים, צלחה בשמחה ובהוד את ‘עמק המלך’ והעפילה בשקיקה אל הר המוריה, כמבקשת להעירו מתרדמת עילפונו בת אלפיים השנה…
ואז… יצאו מאות רבות של מתפללים עטופים בטליתות צחורות, אוחזים באתרוגיהם ובלולביהם והחלו להקיף את ההר באמירת הושענות חגיגית ומרגשת שדמתה בעיני לריקוד הגאולה בעצמו.
דמיינו לעצמכם נהר של צדיקים גברים וטף זועקים הושענא הר הזיתים, הושענא לוד, הושענא מהמגפה… והחליל מכה לפניהם… והשופר תוקע בעיצומו של כל מחול… וההושענות נישאות על נחלי הדמעות גולשות מעל קבר זכריה וחודרות אל הקודש דרך שער הרחמים…
ואני, ליבי נמס מהמראות, מהקולות, מהתפילות ומההושענות. לאחר לילה מרומם של לימוד והתעלות, עייני דומעות, מחשבותיי מפליגות לימי הגאונים, לתקופה מרתקת של לפני כאלף ושש מאות שנה כשהר הזיתים שימש כמרכז רוחני וכמקום מועדף לתפילה, ללימוד תורה ולשפיכת הלב לפני אבינו שבשמים, בהושענא, מול קודש הקודשים החרב, כשריח עשן השריפה הנוראה עדיין נישא באוויר…
את התפילה הזאת, בהר הזיתים, אנצור בליבי למשך השנה כולה. יהי רצון שנזכה לשנה של פדות נפשנו, של בריאות טובה לעם סגולה וגאולה מנצחת ומשחררת.
06
‘אחרי החגים’ זה עבורי, להיזכר בהנהגתו של מורי ורבי הרב צבי יהודה זצ’’ל, שזכיתי לגור אצלו ולספוג מעט מחינוכו המחונן. זכור לי מקרה מיוחד, בחודש אלול, כשהגיע אחד התלמידים אל הרב וביקש ממנו עצה על
בעיה שהציקה לו באותה שעה. הרב הקשיב לו בסבלנות וביקש שישוב אליו ‘אחרי החגים’… ואז ייתן לו עצה… הבחור הלחוץ ביקש פתרון לבעיה כאן ועכשיו. הבחור שידר חוסר בטחון וחוסר סבלנות. ברור היה שהמצוקה שלו הייתה זמנית ובת חלוף.
הרב ליטף את הבחור בעיניו הכחולות והחמות וחזר בסבלנות בקולו המרגיע, השלו והבוטח, תוך שהוא משרה בטחון על סובביו: ‘שוב אליי אחרי החגים’…
‘אחרי החגים זה כבר לא יהיה רלוונטי’ שח הבחור לרב…
והרב שוב מרגיע אותו ומבטיח לטפל בבעיה ‘אחרי החגים’…
בלית ברירה, סב הבחור על עקביו, אובד עצות…
ואכן במהלך חגי תשרי התברר לבחור שהבעיה ‘הבוערת’ שלו התפוגגה כלא הייתה ונשכחה כליל.
לאחר החגים נכנס הבחור אל הרב הישיש, בעל המבט החודר, להודות לו על ‘השיעור’ שקיבל מהרב בהעמקת האמונה, באימוץ הרגלי סבלנות ובקבלת כלים להתמודדות עם משברים, ללא ‘היסטריה’ וללא דרמות מיותרות.
שבת שלום של אמונה, ישועה, בריאות טובה ובטחון בה’.