ימי הקורונה משפיעים על כולנו ומשביתים את רובנו בתוך הבית. כל אחד מעסיק את עצמו בדרכים יצירתיות, וספק אם הדאגה מהנגיף באמת מנקרת בראש. מה שבטוח הוא שאת האוכלוסיות שבסיכון המחשבה על הנגיף מטרידה. יצאנו לשיחה עם שני אנשים מקבוצה זו ושמענו איך עוברים עליהם הימים האלה ומה הם חושבים על כל הנושא. וכמובן, שמענו גם קצת על אמונה וביטחון לצד השתדלות ואחריות.
כשהתחילו ההגבלות, אי שם בפורים, אף אחד לא האמין שהפסח הקרוב יראה בצורה הנוכחית. כולם קיוו-האמינו שמדובר בהגבלות לשבועיים שלושה, ועד ליל הסדר המצב יחזור לקדמותו. אלא שכמו שכולנו יודעים, זה לא המצב. את ליל הסדר הקרוב נחגוג כולנו בצמצום משפחתי, עם מעט אנשים מסביב לשולחן החג. מי שנפגעו יותר מכל מהוראה זו הם בני הגיל השלישי שיאלצו לחגוג את החג לבד. שולמית חדד, בת 62 מטבריה, נשואה לאברהם, היא מורה בפנסייה. לפני שהחל המצב היה סדר היום שלה מלא וגדוש: היא הרבתה לצאת עם חברות, לבלות במסעדות ולמלא את היום בטיולים.
כמו כן למדה ולימדה יום אחד בשבוע בכיתת גמלאים שהיא מרכזת בברנקו וייס בעיר.
איך השפיע המצב על סדר היום שלך?
"הכול בוטל. יש לי כל מיני מעגלים שפשוט נעצרו. כיתת הגמלאים, של מורות פורשות מבית הספר שבו עבדתי ושל חברות מהשכונה, התבטל לחלוטין. גם את הקשר עם המשפחה צמצמנו בצורה חדה. היינו נפגשים פעם בשבוע, כשהילדים הנשואים קופצים לבקר, והיום זה היי וביי, בלי חיבוקים וממרחק רב. כל השאר נעשה בטלפון, בשיחות וואטסאפ או בזוּם. הבן שלי קישר את כולנו לאפליקציה, זה ממש נחמד. עד אז דיברתי בשיחת וידאו בוואטסאפ, אבל זה לא מילא אותי כי לא הצלחתי לראות את כולם. עכשיו כשרואים את כולם זה כיף, זה ממלא איזשהו חלל וצורך".
אולי תמשיכו להשתמש בזום גם אחרי שהכול ייגמר בע"ה?
"לא. אני מקווה שהמפגשים יהיו כמו בעבר. אחת לשבועיים הילדים באים ואחת לשבועיים אנחנו נוסעים אליהם".
איך נראה סדר היום שלך מאז ההגבלות?
"סדר היום קצת השתבש. אני הולכת לישון מאוחר וקמה מאוחר, אבל בסך הכול היחד מאוד נחמד. משמיעים מוזיקה ושרים. מוצאים את הטוב שבעניין. לא מתלוננים, יעבור בע"ה, הכול טוב".
יש דברים שרצית לעשות ולנוכח המצב יש לך זמן אליהם?
"בוודאי, הניקיון של פסח. אני מספיקה הרבה יותר משנים קודמות. למרות שבכל יום אני עושה פינה קטנה אני בהספק מעולה. לא משתגעת על חדר שלם, לא מתנפלת על מצב קטסטרופלי בתוך הבית אלא שני מדפים בספרייה, דלת אחת בארון, מדף אחד, ולאט-לאט מסתדרים. אני במצב טוב. גם הספקתי כבר לעשות קניות לחג".
איך אתם נערכים לליל הסדר?
"ההכנות לחג ממש הצטמצמו כי העתיד לוט בערפל, אבל אני נערכת כמעט כמו שאני רגילה להיערך בדרך כלל, לאירוח מלא. לא רק את בני המשפחה המצומצמת אלא גם את המשפחה המורחבת. אני מבינה שזה לא יקרה, אבל אני אופטימית מטבעי. מקסימום יהיה לנו אוכל לכל החג".
המצב בעקבות הקורונה מפחיד אותך?
"לא. אני מתפללת וקוראת יותר תהלים, פונה לקב"ה וסומכת עליו".
לשמואל, המתגורר במרכז הארץ, השתנו החיים שינוי של ממש מאז תחילת ההגבלות. הוא בשנות ה-70 המוקדמות של חייו, ולפני התפרצות הנגיף היה סדר היום שלו מלא ומגוון: שחרית בשעה 6:00 בבוקר ומייד בסיומה שיעור דף יומי. לאחר מכן שמואל חוזר הביתה לאכול ארוחת בוקר ומתחיל בפעילויות בהתאם לימות השבוע: קריאה, לימוד, רדיו בבית, הרצאות במועדון של גמלאים, לימוד בכולל, יציאה להליכה. מפעם לפעם הוא ואשתו נוסעים לעזור לילדים ולהוציא נכד מהגן, מבקרים את הילדים, נוכחים במפגשים חברתיים פעם בשבוע ועוד.
איך השפיע המצב על סדר היום שלך?
"לצערי אין תפילה בבית הכנסת, אז מתפללים בבית. שיעור הדף היומי עבר למחשב ומועבר דרך זום. אני שומע שיעורים באינטרנט. מכיוון שאני ואשתי בקבוצת סיכון בגלל הגיל, אנו נשמעים להוראות של משרד הבריאות וממעטים לצאת מהבית. עד לאחרונה יצאנו רק לדברים חשובים מאוד כמו תרופות. הילדים והנכדים עוזרים לנו ב"ה. עד עכשיו לרוב לא נעזרנו בהם במיוחד. פחות או יותר הצטיידנו באמצעות משלוחים מאחד המרכולים הגדולים, כמו בכל שנה, ועכשיו גם את חלקן הגדול של הקניות לפסח אנו עושים בצורה מקוונת".
איך אתם שומרים על קשר עם המשפחה?
"אנו מדברים בנייד, בוואטסאפ וגם בזום כמה שרק אפשר. מלבד הקשר הקיים באופן רגיל, ביום שישי מאז שהילדים התחתנו כל אחד מהם וחלק מהנכדים מתקשרים לומר שבת שלום לסבא וסבתא. את השיחה בזום יזם אחד הילדים. ביום שישי שעבר הוא העלה את כולנו בהדרגה לזום, כך שלא רק דיברנו אלא גם ראינו את כולם. אנחנו מתגעגעים אליהם תקופה ארוכה".
זה מספק?
"מספק זה לא. אין תחליף לדבר האמיתי. אבל ב"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם זכינו גם לטכנולוגיה המאפשרת זאת".
מה ההרגשה סביב הנושא? יש חששות?
"במהלך ימי השנה אשתי ואני לא מחזיקים מעצמנו אנשים קשישים. מה שהיה פעם 'זקן' נחשב היום לגיל ביניים. אך מכיוון שמפרידים אותנו מבחינת הגיל, אנו עונים על ההגדרה. מכניסים לנו לראש שאנחנו קשישים. אומנם זה מבאס קצת, אבל זכינו להגיע עד הלום, ובע"ה נזכה
לעוד שנים הרבה. לכן אנחנו דואגים ונשמרים יותר".
איך תחגגו השנה את ליל הסדר?
"לצערנו את ליל הסדר השנה נחגוג איש-איש בביתו, כל אחד מילדינו עם משפחתו שלו, אני ואשתי בביתנו. זה לא היה מעולם, אבל מה לעשות, אסור לסכן לא את עצמנו ולא אחרים. חייבים להיות ממושמעים בעת הזאת, גם לרבנים וגם להוראות משרד הבריאות. כל אחד ואחד מעם ישראל צריך להישמע בתקווה שתשועת ה' תבוא כהרף עין ונזכה לרפואה שלמה בזמן הכי קרוב שאפשר".
גם אצל שולמית וגם אצל שמואל אפשר לראות את הזהירות הרבה שהם נוקטים ואת השמירה על קשר מרחוק עם בני המשפחה בימים אלו. אכן, המצב שינה את שגרת היום-יום.
מה הכי חסר לכם בימים אלו?
שולמית: "הלבד מאוד קשה לי. אני רגילה להיות מוקפת בבני משפחה, בחברים, בעשייה. פתאום אני בבית ומנותקת מכל העולם. אני משתדלת שלא לצאת, ואין ספק שזה קשה. זאת מגבלה וגזרה שלציבור קשה לעמוד בה, אבל אם ביקשו, 'דינא דמלכותא דינא', לא נעקוף את החוק".
שמואל: "חסרה לי הוודאות או הצפי לגבי אורך התמשכות של המציאות הזאת, שכמובן משפיעה על המעגלים הקרובים שלנו, שאנו לא יכולים לחזור לשגרה עם ילדינו ונכדינו. מצד שני אני מניח שהזוגיות אמורה להתחזק כתוצאה מהשהייה הממושכת בבית. אתה מגלה איזה אוצר יש לך בבית. זה לפחות במקרה שלי.
"השבוע ישבתי והרמתי טלפונים לכל מי שעלה בדעתי, קרובי משפחה וחברים שמזמן לא הייתי איתם בקשר, המחותנים שלי ועוד רבים. שמחתי לגלות שכולם העריכו את זה שיזמתי את השיחה לדרוש בשלומם. קיבלתי תגובות מאוד טובות, ואני שמח שהיה לי הרגש לעשות את המהלך הקטן והפשוט הזה, שנגע להרבה אנשים".
מצאתם נקודת אור חיובית במצב שנוצר?
שולמית: "החיבור הקהילתי התהדק. אני מרגישה שיש דאגה אחד כלפי השני. מתקשרים יותר ובודקים מה שלומנו, לפחות אצלי בכיתת הגימלאים. אז מלבד קבוצת הוואטסאפ, ששוצפת וקוצפת בהמון סרטונים, אמירות, ציטוטים והתעניינויות, יש גם סדרת טלפונים. אני מתקשרת אליהם, והם אליי. שואלים ומתעניינים – מה עושים, מה דעתך. למרות כל המצב הקשר החברתי הקיים התחזק יותר".
שמואל: "פרט ללקחים שעל כל אחד מאיתנו להפיק בנוגע להמשך, אני חושב שהמדע, הרפואה והטכנולוגיה בעולם בכלל ובארץ בפרט, עושה בימים אלו קפיצה של כמה שנים במאמצים הבלתי פוסקים לשיפור הדברים ולמציאת חיסון או תרופה למחלה הזו. אני חושב שזה יהיה שכרנו ושכר כל האנושות בהמשך. דברים שהתעכבו מסיבות שונות יקרו מהר יותר בע"ה.
"השאלות הפילוסופיות שעולות הן מה זה אומר לנו, אם צריך ללמוד משהו מה'ברקס' שנעשה בעולם, כל הטירוף שהיה סביבנו עם הריצות המרובות וכו' והיום צריכים להצטנע איש-איש בביתו. זה מעורר חשיבה על מקומנו, מעמדנו. אם לא כדאי ללמוד מהרמזים שהקב"ה מרעיף עלינו שכדאי אולי לחיות גם אחרת אחרי שהטירוף יחלוף. נראה לי בצורה כזו או אחרת שחלק גדול מהעולם יחשבו כך.
"אני לא מאלה שעושים חשבונות של הקב"ה. אני לא אומר שבגלל משהו כזה או אחר זה קורה לנו. אני רק מניח ששום דבר לא מקרי בעולם, ואם הקב"ה החליט להביא את המגפה, יש לו סיבה טובה גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, ואנו צריכים לקחת את זה כל אחד לפי מידת הפנמתו ולשנות את התנהגותנו".
מה הצפי שלכם להמשך?
שולמית: "אני מאמינה שכשמזג האוויר יתחמם באופן רצוף, בלי טלטלות, תיחלש הקורונה עד שתדעך. מי שבבידוד יחלימו ויצאו החוצה בריאים ושלמים. לא תהיה יותר הדבקה, והקב"ה גדול. אני מאמינה שיהיה בסדר. גם בשפעת רגילה כשיש מזג אוויר חמים השפעת קלה יותר וכשיש מזג אוויר קריר שוקעים במיטה עם הממחטות".
שמואל: "התחזית שלי היא מתוך אמונה שבפסח תתחיל הבלימה, ומשם המצב רק ילך וישתפר בעזרת ה'!"
