זכיתי כמה פעמים לקבל עצות והדרכות הלכתיות מהדיין החיפאי הרב מרדכי אוריה, ולחזות בהנהגותיו. פעם הוא דיבר איתי על הגמישות המחשבתית ועל הפתיחות של חכמי התורה. הוא סיפר על ה”פרלמנט” של לימוד ופסיקה שהתקיים בבית הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג מדי יום שישי. גדולי ירושלים היו מתכנסים בביתו, הרב היה מעלה אחת מהשאלות שנשאל, מזמין את הנוכחים להביע את דעתם, והיו מתפתחים דיונים וויכוחים. היה חשוב לו באמת לשמוע את הדעות, להקשיב (שלא כבמחוזות אחרים, לעתים…).
והוסיף דוגמא ליושר וגמישות מחשבתית: ‘כשנכנסתי אל הרב הרצוג כדי להבחן לקראת סמיכה לרבנות, הרב הקשה קושיא ותירצה. אני חלקתי על התירוץ ואמרתי סברא הפוכה. בדיוק נכנס הרב יוסף שלום אלישיב, והרב הרצוג חזר בפניו על הקושיא שלו ועל התירוץ. הרב אלישיב הגיב כמוני ואמר סברא הפוכה מזו של הרב הרצוג. הרב הרצוג התלהב מאד, ישב מיד וכתב לי סמיכה, הפליג בה והוסיף: “וסברתו ישרה”… בזכות אותה דעה הפוכה מדעתו׳.
‘את רוב השאלות הקשות היה הרב הרצוג מעביר להכרעת הרב אלישיב, וחלקן היה מעביר להכרעת הרב עובדיה יוסף. כבר בהיותם אברכים צעירים הוא העריך אותם מאד׳. ואכן כתבי הרב הרצוג מלאים בהתייעצויות עם עמיתיו. הוא מבקש שיכתבו תשובות שלהם בנושאים מסוימים, ומעביר אליהם תשובות שלו לעיון וחוות דעת.
והוסיף הרב אוריה: ‘את צעדי הראשונים בישיבה עשיתי אצל הרב נריה בכפר הרא”ה. הר”מ שלי היה הרב אריה בינה, דמות חינוכית שלא נזקקה לסיסמאות והסברים. כשהיה מגיע לשיעור מהרפת, במגפיו ובבגדי העבודה, וצולל מיד לתוך הסוגיא – המסר עבר. אחר כך עברתי לישיבת הדרום, ישיבה תיכונית ברחובות. זה היה עולם של תורה לפני החלוקות וההגדרות של העסקנים. לימדו שם יחד גדולי תורה ותלמיד חכמים כהרב צב”י מלצר, חתנו הרב יהודה עמיטל, הרב אלעזר מנחם שך, הרב מרדכי ברויאר ועוד. זכורני, כאשר שלמדתי אצל הרב שך, הוא הקשה פעם באחד השיעורים קושיא חזקה, ואמר ששנים אינו מצליח ליישבה. הוא שאל אם יש למישהו רעיון. הצבעתי ואמרתי בהיסוס שאולי אפשר ליישב בצורה זו וזו. הוא אמר: תחזור על זה שוב. חזרתי, והוא ביקש שאחזור על זה בשלישית. חזרתי על המהלך שהצעתי, ועוד לא הבנתי מה העניין, מה לא מובן. אחר כך הוא אמר: אתם שומעים? שנים אני לא מצליח למצוא תירוץ לקושיא זו, והנה מרדכי אומר תירוץ נכון, לאמתה של תורה, ואני כל כך שמח עכשיו. ואז שאל אם כולם הבינו את התירוץ, וביקש ממני לחזור עליו, וחזר עליו בעצמו, בסך הכל אולי עשר פעמים, עד שכל הכיתה הבינה היטב עד הפרט האחרון׳.
בתגובה אמרתי לרב אוריה: הכרתי את למדנותו של הרב שך, אבל לא ידעתי שהיה גם מחנך דגול, ועד כמה ידע להאהיב תורה על התלמידים. הנה המשכתם בתורה כל ימיכם. השיב הרב אוריה: ‘לא, הוא לא עשה את זה כמעשה חינוכי, היתה לו כזאת אהבת תורה שהוא באמת שמח, זה היה טבעי לגמרי׳.
