01
ידעתם שאם ניידת משטרה באמריקה נוסעת אחריכם ומפעילה רק את אורות הצ׳קלקה, בלי הסירנה, אתם אמורים לעצור במיידי? אז אני לא ידעתי את זה. והשבוע נזכרתי בסיפור שקרה לי בנסיעה בדרך לבוסטון שהוריד לי אסימון לגבי ההבדלים בין המשטרה והשוטרים שלנו, לאלה אצל ידידתנו הטובה ביותר. זה היה בגיל 22, אני נוהג ברכב שכור באחת הנסיעות הראשונות בכבישים של אמריקה, בלי ניסיון, בלי ווייז ועם ניידת משטרה שחורה לאורך דקות ארוכות. נהגתי בזהירות, וקיוויתי שהיא תעקוף. – בשלב מסוים הניידת הפעילה את אורות הצ׳קלקה והמשיכה לנסוע מספר דקות מאחורי. אחרי כמה דקות כבר נשמעה בכריזה ההוראה לעצור מיד, עצרתי את הרכב כמובן, ויצאתי מהרכב כדי לדבר עם השוטר כי ככה זה אצלנו – מסתחבקים עם השוטר ומקווים שהוא ואחיך שירתו יחד בשיבטא.
איך שיצאתי מהרכב, שתי דלתות הניידת נפתחו בפתאומיות וממנה יצאו שלושה שוטרים עם נשקים שלופים לכיוון מרכז מסה (ויש כזה ברוך השם), תופסים מחסה מאחורי דלתות הניידת ומתחילים לצעוק בלחץ. אחרי הבהלה, ואחרי שהבינו שאני לא סוחר הקראק הבא שיתחיל לירות לעברם, ניגש לחלון שוטר. ״צא לאט ושים את שתי הידיים שלך על הגג״. אחרי חיפוש ברכב והבנה שאני תייר שלא מכיר את חוקי הפורמט נפרדנו כלא ידידים.
02
הסיפור הזה עלה לי במחשבה אחרי שהשבוע איבדנו עוד שוטר מחסומים. זה כבר איש המדים השני שמשלם בחייו בחודשיים האחרונים, כשהפעם עלתה שוב הסוגיה לגבי הגיבוי הלא באמת קיים לשוטרים. קשה היה להישאר אדיש ביום ההלוויה לזעקות השבר של אלמנתו לעבר השר לביטחון פנים עמר בר-לב, שם מחתה מדם ליבה על חוסר הגיבוי לשוטרים, על החשש שלהם בכל שימוש בנשק. בשיאם של הדברים הזכירה האלמנה שוטר מג״ב אחר שחתר למגע בזירת פיגוע וירה בפלסטיני מוגבל. כמיטב המסורת, אותו שוטר יאבד שנים יקרות מחייו, את כל כספו, משפחתו תיהרס – רק משום שהיה מהיר והשיג את כל חבריו וחתר לניטרול מי שחשד שיכול לפגע באזרחים. השר בר-לב ענה לאלמנת השוטר שיש לשוטרים שלנו את הגיבוי להשתמש בנשק, גם לפיד מיהר להבהיר – אבל הציבור כבר יודע שבמוחם של השוטרים שלנו (וגם של חיילים) עוברות מחשבות של חשש מהרגע שאחרי החתירה למגע והשימוש בנשק. מספיק להכיר את הנתון המדהים שבזמן מבצע ״שומר חומות״ לא נורה כדור אחד(!!!) ביחס לעשרות מקרים של לינצ׳ים ביהודים, ירי על בתי כנסת, שריפות של רכבים ובקבוקי תבערה. כדור אחד בכמה ימי פורענות.
03
השוטרים שלנו צריכים גיבוי תודעתי, לא רק משפטי ביום שאחרי. הם צריכים קמפיין הסברתי ש״בונה״ אותם כאוטוריטה סמכותית, מרתיעה, ושהכבוד אליהם יגיע מתוך הערכה לפעילות השלטת הסדר וסיכון החיים. אנחנו צריכים לחבק את השוטרים שלנו כמו שאנחנו מחבקים את חיילי צה״ל, החיילים שלנו זוכים לאהבת העם בכל מבצע שהם יוצאים אליו, שזה אירוע די נדיר ביחס לעבודת השוטרים: השוטרים שלנו נמצאים באינטרקציות יומיות והשחיקה באהבה אליהם מובנת – לכן צריך לחזק אותם. הם אמורים להרגיש בכל רגע נתון כמו השוטרים האמריקאים שעצרו אותי, שהחוק והנשק הוא הכלי שלהם להשליט סדר, ושהאזרח או העבריין יודעים תמיד שהם השולטים בסיטואציה. הם צריכים לדעת שיש יראת כבוד, אפילו חשש מסוים, כששוטר נכנס לתמונה.
בסדרה המשובחת ״מנאייכ״ אנחנו מקבלים הצצה למשטרה מושחתת ומסואבת, זה הזמן לייצר עבור השוטרים שלנו בחזית קמפיין חיובי שיחזק אותם וירתיע את מי שמנסה לפגוע בהם.
