01
רגע לפני שהעיתון יורד לדפוס, הרשו לי לספר לכם סיפור אותו אבא שלי היקר היה מספר לנו כשהיינו ילדים. זה סיפור קצר שסיפר לו אביו, סבא אברהם ז״ל, על יהודי שטיפס בסולם הדרגות בחברה גדולה, עד שרצה ה׳ והיהודי הגיע לכיסא מנהל החברה. לעתים היהודי היה מוציאו מכיסו סמרטוט ישן ודוחה כדי להתבונן בו, להריח אותו, ולהיזכר מאין בא.
אז אינני מנהל חברה גדולה, אך מאז צבי סוכות הכריז על מועמדתו לרשימת הציונות הדתית לכנסת, אני משמש לעת עתה כעורך עיתון זה, ״גילוי דעת״. לא כולם יודעים, במקביל לעבודתי כאן, אני עובד גם באתר ״כיפה״. השילוב מאתגר מאוד ודורש ממני הרבה מאוד זמן ובמקביל דורש הקרבה של אשתי הנפלאה רננה.
עד לפני מספר שנים עבדתי כמאבטח בפרויקט הגנת ישובים. במשך אותן שנים סיירתי בלילות, ערכתי חיפוש על פועלים בבקרים, ובימים בדקתי שאף אדם לא רצוי לא נכנס בשערי הישוב עטרת. באותן שנים כמאבטח היה לי כובע צהוב של ״בטחון״ בתיק למקרה הצורך. הכובע הזה שוכן כדרך קבע גם בתיקים עמם אני מסתובב היום. בימים אלה, כשאני עורך את העיתון המוביל למגזר הדתי שמופץ בעשרות אלפי עותקים, מדי פעם אני מוציא את הכובע ומתבונן בו כדי לא לשכוח מאין באתי ולאן אני הולך.
02
מערכת הבחירות החמישית והמייגעת בה אנו שרויים, אינה שונה בהרבה מאלו שקדמו לה בשלוש השנים האחרונות. אתם ודאי חושבים שאני מתכוון לשאלה האם המחנה הלאומי יצליח להרכיב ממשלה, או לא. זו באמת שאלה חשובה, אולם יש אחת חשובה ממנה וקודמת לה: האם המגזר הסרוג ישכיל לרוץ ברשימה אחת מאוחדת או שמא כמו שכבר היה בעבר, יגיע חבול ומפולג לרגע האמת.
על אף שהתנהלותם מעייפת וילדותית במיוחד, על סמוטריץ׳ עם הציונות הדתית ובן גביר של עוצמה יהודית אני סומך שירוצו לבסוף יחד, כמצופה. בניגוד אליהם ונכון לכתיבת שורות אלה, מפלגת הבית היהודי-מפד״ל עושה צל של פיל אבל שוכחת שהיא בעצם עכבר קטן. חלילה, אינני מזלזל באיש מאנשיה ונשותיה. כולם אנשי עשיה. אלא שאנשי עשיה חייבים לדעת את מקומם, חייבים סמרטוט ישן וחייבים לזכור מאין באו ולאן הם הולכים. נכון לכל סקר מפלגת הבית היהודי מסתכלת על אחוז החסימה מלמטה. כל כך מלמטה עד שאין היא רואה אותו כלל וכלל.
כמו שכבר כתבתי, מערכת הבחירות הנוכחית אינה שונה מהקודמות לה, וגם הפעם כל קול חשוב למחנה הלאומי. בעוד פחות כ-90 יום, לאחר שיגיעו גם קולות החיילים, אני מקווה שלא נבכה כולנו על החלטת הבית היהודי-מפד״ל לרוץ לבד. כולנו זוכרים מה קרה ב-2019 לנפתלי בנט, איילת שקד ו-1,400 הקולות האבודים של הימין החדש.
03
על מבצע ״עלות השחר״ כבר דובר די והותר. הרשו לי לקחת אתכם לפוסט המרגש שהעלה שר התרבות חילי טרופר בחשבון הפייסבוק שלו לאחר סיום המבצע הקצר. טרופר, איתו, אני ורבים מהקוראים לא מסכימים בנושאים אין ספור, שיתף ברגע קטן שחווה עם שר הביטחון בני גנץ בישיבת הקבינט במוצאי שבת, ערב תשעה באב. קיצרתי מעט את הפוסט אבל תנו למילים לדבר בעצמן, הן חשובות ומלאות במה שאנחנו אוהבים לכנות, ׳אהבת חינם׳:
"הישיבה התארכה ובאופן טבעי אנשים יצאו מדי פעם להכין לעצמם קפה או לשתות משהו. לגיטימי כמובן עבור אנשים שלא נוהגים לצום או אנשים שנוהגים לצום בדרך כלל, אבל עכשיו בתוך הקרב, צריכים לשמור על ריכוז של מאה אחוז. איש באמונתו יחיה.
ואני רואה שבני, עיניו כבר טרוטות משעות ארוכות ללא שינה, לא שותה דבר. ואני יודע כמה שחור ואספרסו דרושים לו בדרך כלל… אמרתי לו שבעיני הוא לא צריך לצום, האחריות מחייבת אותו להיות ערני לחלוטין, פיקוח נפש.
בני ענה לי, שבערב כזה הוא לא שותה בפרהסיה. ׳יום צום היום, יום משמעותי בהיסטוריה שלנו, וגם אם אני לא יכול לצום השנה, לא אשתה בפורום רחב׳.
בהמשך הערב, בסיום הקבינט ולפני עוד אישור תכניות תקיפה, הוא נכנס לאיזה חדר צדדי ושם אני רואה שמתוך קלסר חומרי המודיעין, הוא מוציא דפים מודפסים של מגילת "איכה", ומזמין אותי לקרוא איתו. הוא אחרי לילה ללא שינה ולפני עוד לילה ללא שינה, האחריות עצומה והצרכים אין סופיים, אבל בשפה של בני ׳הלילה יש מלחמה, אבל הלילה גם צום תשעה באב׳.
נכחתי בכמה סוגים של קריאות מגילה בתשעה באב בעבר, כזו לא ראיתי", סיים טרופר.
הפוסט הזה יפה בעיני ומרגש, מקווה שגם אתכם. בני גנץ וחילי טרופר זוכרים היטב מאין באו. שנזכה לזכור זאת כולנו.
