מאפיית שיפון

חוויית הביקור שלי במסעדות בתקופה האחרונה תיאלץ להמתין לאחרי החג. הפעם תתפוס לנו את הפינה מאפייה נחמדה עם חוויית שירות נעימה במיוחד, שהצטרפה לטרנד הפופולארי והשיקה קולקציית סופגניות משלה.
אפתח בגילוי נאות: שיפון היא באמת בית הלחם שלי. זיכרון חי עוד מפעם בקרבי; ימי שישי בבית ילדותי, מהרדיו בוקעים שירי ארבע אחר הצהריים עם שירי כניסת שבת לסירוגין, ובין אלו לאלו מדבר הקריין על מאורעות השבוע. עיתים אני יושב בסלון וממתין – עד שהרצפה שזכתה למקלחת מרעננת אחרי שבוע מפרך תתייבש, או עד שארוחת הצהריים המורכבת מטעימות לקראת שבת תהיה מוכנה, עיתים אני במטבח – לומד את רזי אהבת הבישול הראשונים בחיי. חלק בלתי נפרד מהטקס היה הנסיעה הקבועה שלי עם אבי ל׳שיפון׳. המאפייה החלה את דרכה ביישוב אדם, ובהמשך עברה למרכז התעשייה הגדול ב׳שער בנימין׳, שם היא שוכנת עד היום. בכל שבוע, לצד החלות הגדולות, עשויות בצק פריך מקמחים ממינים שונים, הייתי מקבל לרשותי את זכות הבחירה איזה מאפה ינעים את בלוטות הטעם שלי בזמן הקרוב. לפעמים היו אלו גביניות מתוקות, מבהיקות משכבת מי סוכר עדינה מרוחה על גביהן, ולפרקים היו אלו בורקסים ממולאים בפירה תפוחי אדמה, מרוחים בביצה בליווי שומשום. לא אשכח לעולם את טעמה של הפוקאצ׳ה העשויה בצק אוורירי, מתובלת בתבלינים צבעוניים ובטבעות זיתים, שיוצרת מראה מרהיב לעין. לפעמים זכו לרדת במורד גרוני לחמניות טריות, שהידיים יכלו עוד לחוש את חומו של התנור שבו הן שהו עד לפני דקות מספר.
עם כל הזיכרונות הללו אני נכנס לסניף של המאפייה שניצבת כעת בגבעת שאול (בנוסף לעוד סניפים רבים, ובהם; גאולה, סנהדריה, נווה יעקב, גבעת שאול, רמת שלמה, בשמואל הנביא ועוד), ליהנות מהסופגניות. עוד בטרם ניגשתי למלאכה, קיבלתי תזכורת למגוון התחומים שעליהם מתפרסת המאפייה – החל מלחמים טריים, פיתות אווריריות, באגטים קריספיים שמותירים לטועם את הפה פעור, דרך עוגיות ומאפים מכל הסוגים, ועד לסלטים ומטבלים בשלל טעמים וסגנונות.
ראשונה אני ניגש לסופגנייה הירוקה שצדה את עיניי, סופגנייה בתוספת פיסטוק. החוויה פנטסטית. הקרם הירוק, במרקם של ממרח, עוטף את הסופגנייה מבחוץ ומבפנים ונותן לטועם את החוויה המצופה מסופגנייה שכזו. אחריה, לא בלי הפסקה קלה, אני ניגש לסופגנייה עם הקרם האהוב עליי – קרם וניל. משום מה הצטרפו אלינו גם כמה סוכריות צבעוניות, למפרע התברר שאין זה מחייב. פרט אליהם, הסופגנייה הייתה משובחת. אחרי עוד הפוגה קלה מצאתי את עיניי תרות אחר הסופגנייה השלישית, והאחרונה מבחינתי, טעמתי מהסופגנייה עם קרם ביסקוויטים ופירורי ביסקוויטים מעליה. אומנם הפעם לא מצאתי את הקרם המשובח ממלא את הסופגנייה מבפנים, אך נראה שהחיבוק מבחוץ היה נוכח דיו. לסופגנייה הרביעית כבר לא הצלחתי להגיע, אפילו לאדם בתפקיד כמו שלי יש גבולות, אך שטפו את עיניי עוד מבחר סופגניות, ובהן: ריבת חלב (עם שלטי חלבי, בניגוד לכל השאר), ריבה קלאסית, סופגנייה ריקה, ועוד. ההתרשמות שלי הייתה לעילא ולעילא. המחיר, אגב שווה לכל כיס. את הסופגניות ה׳רגילות׳ יוכל הקונה לרכוש במחיר של חמישה שקלים, ואת הסופגניות המיוחדות יותר בשבעה שקלים בלבד. המחיר מבליט את המאפייה על רקע מאפיות נוספות שמרשות לעצמן לנקוב במחירים מוגזמים לכבוד חג האורים.
ואם בפרסומי ניסא עסקינן, אספר בסוד לקוראי המדור – הטריות של כלל המוצרים היא כמובן ערך חשוב בהרבה מאפיות. בוודאי נוכל למצוא עוד מאפיות, כמו ׳שיפון׳, שבסוף היום דואגות לרוקן את כל מצבורי המאפים שנותרו לה. אך לא נמצא בנקל עוד מאפייה, שערך נוסף חרוט על דגלה – תרומה לנזקקים. את כל המאפים הנותרים בסוף היום תורמת מאפיית ׳שיפון׳ בכל יום למשפחות הזקוקות לכך, ובימי שישי לתלמודי תורה או לחיילים מהאזור.
לסיכום: סופגנייה טעימה, במחיר סביר, שמחזיר אותי לעבר הילדות הענוגה. אה, ואפילו בהכשר בד"ץ העדה החרדית!