- סיפר לי המשורר, יונדב קפלון, דברים שאמרה לו פעם המשוררת זלדה, בערך כך: ״לעיתים כל כך קשה לי להבין את הנהגת ה׳. אני לא יכולה בשום פנים ואופן להסביר את דרכיו, להכיל את הקשיים שהוא שולח לי. הקושיות שלי עליו מתעצמות, ואזי אני מבינה עד כמה הוא גדול בהרבה ממה שחשבתי קודם. אילו הייתי מבינה יותר, הוא היה נכנס יפה לתבניות הטוב שיצרתי אצלי עבורו. אבל משאיני מבינה, הרי הוא נעשה גדול יותר ויותר בעיניי, בלתי מושג, משהו הרבה יותר גבוה לבטוח בו. אני חשה הקלה, שאומנם אינני מבינה כיצד, אבל אני בידיים טובות, מונהגת לטוב על ידי חוכמתו הגדולה האינסופית״.
- מכתבים מרתקים שלחה המשוררת הגדולה הזאת (זלדה מישקובסקי, לבית שניאורסון), לבן דודה, הרבי מלובביץ׳, ובהם היא שואלת אותו בענווה גדולה שאלות באמונה. אגב, שניהם לא זכו לפרי בטן, ואני מהרהר בעובדה שכל כך הרבה מורים גדולים של עם ישראל לא זכו לילדים משל עצמם, אבל זכו להעמיד אינספור תלמידים ממשיכי דרך. הגשם השוטף שירד בהלוויית הרב חיים דרוקמן, הזכיר לי את הגשם מהלוויית הרב צבי יהודה קוק, כשבתום ההספדים הכריז המנחה: ״הרב צב״י לא זכה לבנים. כולנו בניו-תלמידיו נגיד קדיש״, והקהל כולו החל באמירת הקדיש. בהלוויית הרב דרוקמן ניכרו כבר כמה אלפי נכדים-נינים-תלמידים היו לרב צבי יהודה.
- יבלח״א אבי מורי, ד״ר משה דורפמן, גדל בקהילה קטנה באדינבורג. לפני כמה שנים הוא נסע לביקור בקהילה וסיפר שעמדו תשעה יהודים בכניסת השבת, והמתינו עד בוש לעשירי למניין… אך כל זה מסיבות טובות: רוב בני הקהילה עלו לארץ. שאלתי אותו לאחרונה כיצד זכתה הקהילה שרבים מבניה עלו לארץ, יישבו אותה, גידלו משפחות שומרות מצוות, בעוד קהילות רבות לא זכו לכך? ועוד אפילו אצלם במשפחה ובקהילה, בשכבות גיל אחרות – לא הייתה הצלחה כזאת. הוא השיב: א. מאז ש׳בני עקיבא׳ הגיעה לשם, התחילו לדבר מעשית על עלייה לארץ, על חלוציות, על חיי מצוות וכו׳. זה הניע תהליכים גם בתנועות אחרות ובמשפחות רבות. ב. ״היה לקהילה רב מעמיק, פילוסוף, דרשן מצוין, אבל הנוער לא היה בקשר משמעותי איתו. כשהוא פרש, הגיע רב שרקם קשר מצוין עם הנוער, מחנך בחסד עליון, לימד את הילדים, הכיר כל אחד ואחת, חיזק, הביע אהבה ואכפתיות, הטביע בליבנו אהבת תורה, אהבת הארץ, אהבה לעם ישראל. שמו היה הרב יצחק כהן, אחר כך הוא היה הרב הראשי לאירלנד״.
- הרב יצחק כהן הנ״ל גר בערוב ימיו בירושלים. הוא הקפיד להשתתף בכל שמחותינו, כהמשך של הקשר עם תלמידיו מילדות. מדי שנה, כשהייתי עובר לפני התיבה בתפילה חגיגית ל׳יום ירושלים׳ בבית הכנסת ׳המגדל׳ בבית וגן, הוא היה מגיע עם הודיה גדולה על הנס, כשצהלתו בפניו ומילה טובה של עידוד בפיו. כך זכיתי גם אני לפגוש את החיוך הזה, שכנראה היה אותו החיוך מאז, זה שגידל משפחות רבות בדרך נאמנה. הוא עצמו לא זכה לפרי בטן, אבל בזכותו נשארו יהודים רבים ביהדותם.
- רבנים רבים, בהווה ובעתיד, קוראים מדור זה. חשוב בעיניי התיאור האותנטי הזה לשאלת סדרי העדיפויות בעומס הידוע שבתפקידי הרב. כסייעתא אביא את מורנו הרב אביגדור נבנצל שליט״א, שכל ילדי הרובע היהודי זוכרים היטב את השיעור הפשוט של הגאון הזה לילדים בשבת בביתו במשך עשרות שנים, ומתארים את הקשר האישי החם איתו כחיזוק גדול ליהדותם.
- meirdorfman@gmail.com
