01
בשבת שעברה, פרשת בא, יצאתי לפנות בוקר כדרכי אל הכותל. השמיים קודרים, עננים מכסים את עין הארץ. אין זכר לרקיע הכחול שהיה פרוס מעל ירושלים בשבועות האחרונים.
תחושה מוזרה באוויר.
כשהגעתי לכיכר ציון הבחנתי בזווית העין כיצד פועל ניקיון ערבי, מטעם העירייה, מעדכן שני תיירים על אירוע שהתרחש בבירה.
לא התעכבתי. אולי כי לא רציתי לשמוע. אולי כי מיהרתי כדי לא לאחר לתפילה.
השמועות עשו כנפיים. הכותל היה גדוש במתפללים. לא נראתה תכונה מיוחדת של כוחות הביטחון, מלבד סיור פה ושם של חיילי מג״ב. בכותל תמיד יודעים הכול ולפני כולם. אולי בגלל שהוא סמוך לבסיס מג״׳ב. אולי בגלל שהוא סמוך לשכונות ערביות.
גבי שיינין ניגש אילי. לוחש על אוזני את החדשות הרעות. הרוגים ופצועים רבים בפיגוע רצחני בערב שבת ליד בית כנסת בנווה יעקב. הרצח בוצע על ידי מחבל שפל שיצא משכונת א-טור הסמוכה להר המוריה. המחבל נוטרל.
׳אין לי מצב רוח׳, ׳אני רותח׳, ׳אי אפשר לעבור על זה בשקט׳, אלו היו מקצת התגובות של גבי וחברינו למניין.
לא עברה שעה קלה והנה נשמעו יריות מכיוון שער האשפות. היינו כבר בדרך הביתה.
מיד כשיצאה השבת קיבלתי את העדכונים בחדשות והתקשרתי לגבי. גבי ורעייתו, תושבי הרובע, בעקבות הפיגוע של המחבל הערבי, עסקו במוצ״ש בגיוס עו״סים למקרה שתהיה בקשה לעזרה נפשית לצעירים מהאזור. אך בפועל – רבים מצעירי העיר העתיקה ועיר דוד יצאו, בתחושת שליחות, לקיים תפילות ומלווה מלכה ברחבת הכותל ובנווה יעקב.
וכך מתאר לי גבי את אשר ארע ממש לאחר סיום תפילת מוסף: משפחתו היקרה של הקצין, מהרובע המוסלמי, יצאה בשבת בבוקר לטיול רגלי קצר לכיוון עיר דוד. כ-100 מטר מהכותל. מחבל בן 13, יצא מביתו, ארב למטיילים והחל לירות עליהם מנשק שהוסלק במחסן ביתו, על ידי אחיו. סגן נ', קצין מבריק בצנחנים, הסתער על המחבל וניטרל אותו. נ' נפצע קשה מאד בחזה. אביו, נפצע בינוני.
נ.ח, החסון, הענו והצנוע, מוכר היטב לבאי הכותל, מהמניין של גבי שיינין.
לוחמים רבים ואנשי מג״ב, באים להתפלל בכותל בחופשותיהם. הכותל הוא הבית השני שלהם. מכאן הם שואבים את הכוח לעשות את הכי טוב, הכי מהר, הכי חזק והכי חכם. ואפילו יותר מזה…
בצאת השבת ניסה מחבל לחדור לשכונה הצפונית ביישוב קדומים. היישוב אינו מוקף בגדר. מצלמות האבטחה זיהו את המחבל החמוש, הרבש״צ הזריז והנחוש, יהודה פלהיימר, בן היישוב, הגיע מיד לאזור החדירה, חתר למגע וניטרל את בן העוולה. כך הציל פלהיימר הגיבור לפחות משפחה אחת ממוות. עם הרבש״ץ הגיע גם הסייר תום פופוביץ וגם הוא ירה במחבל ובכך מנעו שני הגיבורים פיגוע רצחני – ברכה על ראשם. כ״י בישראל סיירים, רבש״צים ואנשי ביטחון, נחושים, אמיצים, זריזים ומיומנים. כמו דוד המלך.
בננו היקר, ישי גולדברג, החתן דנן, שהה באותה שעה בקדומים, הוא ביקר בבית כלתו, אמונה טייכלר בשכונה הצפונית. המרפסת של הטייכלרים צופה על הוואדי ממנו חדר המחבל, כל זה במרחק קצר של כ-150 מטר. גם שר האוצר והשר במשרד הביטחון – הרב בצלאל סמוטריץ׳ גר לא הרחק משם…
נס גלוי. נס כפול ומכופל.
בסערת רגשותיי לא נותר לי אלא להתפלל מול קודש הקודשים, להחלמת הפצועים ולמיגור הטרור הערבי.
02
מוצאי שבת. מתיישב לכתוב שורות אלו לטור השבועי. לא מצליח להתרכז.
צביקי, הבן היקר שלי, מפציר בי לעשות רישיון לאקדח. ׳אתה צלף מעולה, קיבלת על זה פרסים, תעשה רישיון ותוכל להגן על הצועדים לכותל׳.
אבל הרב משה לוינגר זצ״ל, לעולם לא הלך עם נשק, גם לא בחברון עיר מגוריו. הוא חינך אותנו ׳שזו הארץ שלנו ומי שהולך עם נשק כאילו רומז שאנו בהתגוננות׳, עניתי.
חושב עוד דקה. אני הרי לא איש חינוך כמו הרב לוינגר…
אכנס בקרוב לאתר משרד הפנים ואתחיל למלא טפסים לבקשת רישיון לנשק.
ומעניין לעניין באותו עניין – פעם, ברגע של שטות, שאלתי את הרב צבי יהודה זצ״ל אם מספיק שאתחיל ללמוד תורה בגיל 40, כמו רבי עקיבא…
ענה לי הרב, בחיוך של ניצחון – ׳קודם תהיה רבי עקיבא׳…
03
זכינו השבת לארח את ידידי המלומד, המשפטן, הרב פרופסור נחום רקובר. הרב נחום רקובר הוא בין תלמידיו הוותיקים והמוכשרים של הרב צבי יהודה. בשליחות מורו ורבו מוביל רקובר, המשפטן הבכיר, מלחמה רבת שנים להכנסת המשפט העברי לספר החוקים הישראלי, לפסקי הדין ולדיונים באולמות בית המשפט, זאת בהיותו דמות בכירה מאד במשך עשרות שנים במשרד המשפטים.
שאלתי אותו בשבת על הרפורמה שאותה מוביל שר המשפטים יריב לוין. עיניו של ר׳ נחום ברקו. חייבים לעשות שינוי. זו רפורמה חיונית להחזרת הדמוקרטיה לאיתנה. אסור בשום אופן להרפות. צריך לדאוג שנתניהו לא ייכנס לחששות. זו הזדמנות שאין להחמיץ.
וכך שח לי פרופ׳ רקובר – ׳בית המשפט מתעלם מהחוק שקובע שאנו מדינה יהודית, ומתנהג כאילו אנו מדינת כל אזרחיה, כמו אמריקה או גרמניה… לכן חשוב מאד שייבחרו למערכת המשפט שופטים עם זיקה למורשת היהודית ולתורת ישראל׳.
כידוע, מערכת המנויים בבתי המשפט מבוססת על השיטה של ׳צבת בצבת עשויה׳… ומקובלנו מחז״ל ש׳אין הבור מתמלא מחולייתו׳. מערכת המשפט דואגת להמשכיות ואחידות ׳השיטה׳. ׳המערכת׳ בוחרת רק שופטים שדעותיהם דומות לדעות שהם אמורים לייצג בה. אם במקרה נבחר שופט דתי או מעט ימני, הוא נאלץ להתקרנף ולישר קו עם ׳המערכת׳. אם לשופט יש דעות שמרניות, ימניות, או חשיבה עצמאית הוא לא יקודם… לשם כך הקימה המערכת גוף מסנן שנקרא – ׳ועדת השתיים׳. הוועדה מורכבת משתי גרציות, שתי שופטות בדימוס, שכיהנו בעליון. הן פוגשות כל מועמד, מראיינות אותו שתי וערב ומסננות היטב מי יקודם מבית משפט השלום למחוזי ומי לא… זאת כדי שלא יווצר מצב ששופט שמרני מידי יגיע למחוזי ומשם יתקדם, למורת רוחם של הפרוגרסיבים, לבית המשפט העליון.
גיוון בהרכב השופטים, צמצום התערבות בתי המשפט בהחלטות הממשלה והכנסת, הכנסת המשפט העברי לחקיקה ולשיקולי השופטים יחזירו לאזרחי המדינה את האמון בבתי המשפט.
מערכת המשפט העברי לא נותנת מענה לכל שאלה. אבל יש בה התייחסות רחבה לנושאים רבים מאד ומגוונים בחיי הפרט והמדינה.
דיני לשון הרע, ערך קדושת החיים היהודי, ערך יישוב הארץ, הם נושאים שבית המשפט מתעלם מהם במכוון. השופטים מעדיפים להישען על החוק העות׳מני או החוק הבריטי, רק כדי לא להזדקק למשפט העברי. אולי זה מבורות, אולי מפחד. כך אנו נתקלים שוב ושוב בראייה צרה, המושפעת מחוקות הגויים.
אני תפילה שהפעם נראה בע״ה שינוי במגמה. הזנחה של 70 שנה, תתוקן מעט ואולי נראה אור של איזון וחיבור לציבור בבתי המשפט.
04
בשבוע שעבר הלך לבית עולמו יעקב היימן, האיש והאגדה.
יעקב היה בקבוצת המייסדים של כפר מיימון בו התגורר עם רעייתו שתחי׳ כמעט 65 שנה. יעקב היה בשבילי ובשביל רבים אחרים – דמות מופת. חקלאי חרוץ, מתמיד, מסור, מוכשר וחכם. מצליח בכל מעשיו. ירא שמים, לא מפסיד תפילה במניין, מדייק להגיע ראשון לכל שיעור תורה. כמו שבכל דבר יעקב פעל בגדלות, גם בתחום החסד יעקב התנהל בגדלות ונתן בסתר לכל נצרך. רבים ניצלו בזכותו מרעב לפת לחם, גם אם לא ביקשו בכלל. הוא תמך ביד רחבה בפעילויות שלנו ושל אחרים בתחום ההתיישבות היהודית בכל רחבי הארץ. יעקב היה הרוח החיה בפיתוחו של כפר מימון מגרעין חקלאי צעיר ונחוש שבא להפריח את אדמות הנגב ועד להיותו יישוב חקלאי תוסס ומשגשג לתפארת, בין ספינות הדגל של מושבי הכיפות הסרוגות.
לא תמצאו חתן וכלה מכפר מימון שיוותרו על צילומים מדהימים בחצר של משפחת היימן. יעקב טיפח במשך שנים רבות גן מדהים של קקטוסים גדולים, צבעוניים ונדירים, שמספקים רקע ירוק וייחודי לכל זוג שרוצה להצטלם בשקיעה האדמדמה-זהובה של הנגב. וגם לא צריך לבקש…
יעקב פעל רבות במזכירות של כפר מימון כדי להביא ביסוס כלכלי למושב וגם במטרה לתת קרש הצלה למשפחות בכפר, שלא הצליחו לראות ברכה כלכלית בעמלם.
יעקב היה שותף בפיתוח מוסדות החינוך והתורה בכפר ובכלל. תמיד עם חיוך, תמיד בחברות וברעות. לעולם לא שמעתי ממנו מילה רעה או תלונה, דיבר תמיד בלשון נקייה ובפירגון אדיר. ממעט לדבר ומרבה לעשות. יהי זכרו ברוך.
ילדיו ורעייתו, יבדל״א, ממשיכים והולכים בדרכו הטובה, אותה סלל בעמל רב, בחסד, באהבת הארץ, באחריות ציבורית ובאהבת כל אדם.
שבת שלום של מלחמה בטרור, חיזוק ההתיישבות הצעירה, שדרוג מערכת המשפט, החדרת המשפט העברי למערכות החקיקה והפסיקה, רפואה שלמה לפצועים, שלווה למתיישבים. ■
בתמונה הראשית: הרבש"צ פלהיימר עם ראש הממשלה נתניהו
