פוליטיקה היא מקום מסובך. במקרים לא מעטים עומד נבחר הציבור בין בחירות אכזריות – בחירה בהתחייבויותיו לבוחר ובמאבקו למימושן, או בחירה בישיבה השקטה והמפנקת על כיסא המיניסטר, חנופה לצד הנכון, ועטיית ארשת הממלכתיות, מבלי ללכלך את הידיים במאבקים בבוץ הפוליטי.
יש כאלו שממשילים זאת להבטחות היהודי בתפילה בימי הדין: כאשר הוא מקבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה הוא מתכוון לכך באמת ובתמים. עד חנוכה בד"כ הוא כבר שוכח את ההבטחות. הבטחות פוליטיות הן מקבילות לכך, רק ששם פעמים רבות חנוכה חל כבר למחרת ההבטחה.
לתוך כל ה'נורמות לדוגמא' הללו, הגיעה עוצמה יהודית, עם אמירה נחושה: אנחנו לא נשכח את ההבטחות, לא את הדרך ולא את היעד. כי איתמר בן גביר לא בא לחפש משרה פוליטית, לא כיסא ולא שררה. אנחנו באנו לקדם אג'נדה יהודית נחושה, של עוצמה יהודית.
נכון, אנחנו רק שישה מנדטים ולא שישים וארבעה. אמת, לא הכל אנחנו יכולים לדרוש, אבל בארבעת החודשים מאז הקמת הממשלה הצלחנו להציג השיגים משמעותיים בדרך למימוש הבטחותינו: תקציב אדיר לשיקום המשטרה ומערכת ביטחון הפנים, שלל חוקים תקדימיים למאבק בטרור ובפשיעה – חוק פרוטקשן, חוק חיפוש כלי נשק, חוק שלילת קצבאות ממשפחות מחבלים, תחילת חקיקת עונש מוות למחבלים, תחילת ביטול חגיגת הבילויים בבתי הכלא, ועוד ועוד.
ועדיין, ישנם דברים שהם בנפשנו, ועליהם איננו יכולים לוותר. ארבעה חודשים של מדיניות 'הכלה' מול ירי טפטופים מעזה, אי פינוי ח'אן אל-אחמר, החזרת גופות מחבלים ללא תמורה, טרפוד הוראתו של השר בן גביר למיסוך אגפי מחבלים בבתי כלא, עיכוב שוב ושוב של החלטת הממשלה בנושא הציונות והטבות לחיילים משוחררים בפריפריה, ובימים אלו ממש – הפרת ההסכם הקואליציוני והפחתת הסכומים שסוכמו למשרד הנגב והגליל, תקציבים שהיו מיועדים לייהוד אזורים אלו.
הציבור שבחר בנו, עשה זאת כדי שנילחם על הדברים הללו. כדי שכאשר ממשלה תחליט 'להכיל' ירי מעזה, יהיה את בן גביר בממשלה שידפוק על השולחן ויאמר 'עד כאן'. זה קרה אחרי ארבעה חודשים שבן גביר שמע 'הסברים מלומדים' על רמדאן ושאר ירקות, וכאשר כלו כל הקיצין, הוא נאלץ להטיל סנקציות. איך תוך שבוע המדיניות פתאום השתנתה? תחליטו לבד. הציבור לא טיפש.
אנחנו יודעים שאולי לא כולם אוהבים כשאנחנו מנענעים לפעמים ממשלת ימין. אבל אנחנו בטוחים שהציבור שבחר בנו הוא הציבור הכי אידאולוגי במדינה, הוא מעריך עמידה אידאולוגית על עקרונות, ואנחנו – מביטים בעצמנו במראה ויודעים שעשינו את המעשה הנכון.
איך אנחנו יודעים שאנחנו עובדים נכון? כאשר עיתון 'הארץ, 'ידיעות אחרונות', 'ערוץ 13' ושאר ערוצי התעמולה, עוסקים בקמפיין שטנה על בסיס שעתי נגד השר בן גביר, אנחנו מבינים שהם לא מרוצים. אם הרשות הפלשתינית מנסה להוציא צו מעצר בין לאומי נגד השר בן גביר, סימן שהוא עושה בדיוק מה שצריך.
הם כמובן לא יזכירו את הרמדאן, שהיה השקט ביותר מזה שנים רבות, אחרי שהם הזהירו קודם כי "הפעילות של בן גביר במזרח העיר מבעירה את ירושלים ותביא גל טרור". הם כמובן לא מכילים את האהבה ומחיאות הכפיים שזכה להם השר בן גביר בבית העלמין בבאר שבע ביום הזיכרון, אז הם ממציאים סיפורי כזב על "אוטובוסים של תומכים שהגיעו למקום". אבל כאמור, ככל שהם ישתוללו, כך אנחנו בטוחים שאנחנו בכיוון הנכון.
ומצד שני, ביטחון פנים הוא לא רפורמה משפטית שאפשר לסיים את התהליך בתוך חודשים ספורים. איסוף מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים(!), החזרת משילות והרתעה הם תהליכים שלוקחים שנים רבות, לצרוך זה הגדלנו משכורות שוטרים, אישרנו אלפי תקנים חדשים לשוטרים, וכמובן – המשמר הלאומי, שתכליתו היא להתמקד בטיפול בפשיעה הלאומנית והפשיעה המאורגנת.
לצערנו, יש גם בין עיתונאי הימין אנשים שתוקפים אותנו. חלקם מ'אוהבינו' משכבר הימים, אחרים – קצרי רוח שמתמכרים לריגוש פוליטי זמני, ואינם מחוברים לחזון. להם נאמר, אינכם פוגעים בנו, אתם מחלישים את היכולת לעמוד על המשמר בדברים החשובים באמת למדינה ולעם ישראל.
אבל, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אנחנו כאן כדי להילחם. מבטיחים. ■
