לפני כשבועיים נפטר בגיל 98 צבי זמיר שהיה ראש המוסד…
בערוץ 7 הייתה עליו כתבה שבה נכתב שבמרכז למורשת המודיעין עשו לפני מספר שנים בטאון שבו כתבו 75 גמלאי המוסד על הרגעים המרגשים בחייהם שקשורים כמובן לפעולותיהם במוסד.
הדבר שאותו שיתף צבי זמיר מכל עשרות שמץנותיו הפעילויות רבות ומגוונות במוסד היה הדבר הבא : "צבי זמיר סיפר שהרגע המרגש בחייו היה כשהוא היה על ספינת מלחמה של צה"ל מול חופי לבנון כשהמוסד הבריח על סירות יהודים מלבנון וסוריה, והאחרונה שאמורה הייתה לעלות על הספינה הייתה אישה מבוגרת שפחדה לעלות. צבי ירד אליה, הושיט את ידו ואמר שמע ישראל. היא שמעה את זה, אחזה בידו והוא משך אותה אל הספינה. זו נקודה שהוא ראה בה כנקודה המרגשת בחייו".
"הוא אמר שאין דבר יהודי יותר מלהגיד 'שמע ישראל'. בזכות האמירה הזו היא הבינה שאלו כוחותינו, זו מדינת ישראל, זה צבא ההגנה לישראל והיא יכולה לבטוח בהם ולעלות", למרות כל פעולותיו לאורך עשרות שנים ראה זמיר ברגע זה את המרגש ביותר בחייו. (ערוץ )
וכך היה גם כשהאחים קלמנזון נכנסו לקיבוץ בארי כדי לחלץ משפחות שלמות מהתופת הם נכנסו לבתים תוך כדי לחימה וירי וכשהם היו מגיעים לממ"ד ודופקים על הדלת האנשים שבממ"ד לא היו מוכנים לפתוח להם את הממ"ד ולאחר הדפיקות היו מתחילות הצעקות:
'אנחנו מילואימניקים, תפתחו לנו'
'לא פותחים, אתם מחבלים'
יאנחנו יהודים, תפתחו לנו'
'לא פותחים'
סיימנו הבוקר את שמחת תורה'
'לא פותחים'
'ביום חמישי היתה הושענא רבה'
'לא פותחים'
ואז מנחם סיפר לי שהוא צעק את הסיסמא של עם ישראל, צעקתי:
'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'
הדלת מיד נפתחה ומהממ"ד יצאו מעל עשרה אנשים בתוכם היו מבוגרים, תינוקות וצעירים שהיו תקועים בממ"ד מעל 12 שעות…
אי אפשר לתאר במילים את התחושה שהייתה שם הן של המחולצים והן של המחלצים.
יהיו הדברים לזכרו של אלחנן קלמנזון היקר והאהוב שלנו…
כך גם צעקו לוחמי השייטת שהגיעו למוצב סופה ב-7.10 לחיילים שהתחבאו בתוך הבונקרים שבמוצב לאחר הטבח הנוראי בעוטף : "תגידו שמע ישראל"
כדי לזהות שהם יהודים ולא חס ושלום אויי מחופש.
והם צעקו חזרה בפחד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה אחד"
ואנשי השייטת ענו "אל תדאגו , אנחנו איתכם אחים שלנו, באנו להציל אתכם"
והססמאות הזאת הצילה עוד רבים כמו שסיפרה נעמה טוכפלד על אחיין שלה שנפצע קשה במלחמה:
'מסיימת עכשיו שיחה עם אחותי בגרון חנוק.
הגוף כולו צמרמורת. העיניים דומעות והראש מסרב להאמין. בחיי שכשהודיעה שהוא נפצע הרגשתי סופסוף הקלה. הלב היה כבד מהבוקר והבטן התהפכה.
הלוואי ויכולתי לספר לכם את גודל הניסים
שקרו לטל שלנו. ניסים מטורפים. ניסים בערימות. כבר בטבח הנוראי שהיה בשבת קרו לו ניסים
והיום, פשוט אין מילים..
אבל דבר אחד אני כן אספר לכם:
שטל הציל חבר ממלכודת מוות בין בתי עזה הארורים ושורצי המרצחים
וכשהוא נפגע בעצמו והרגיש שהוא מאבד הכרה,
ואין מי שיציל
כי איש לא שמע אותו בתוך הירי המטורף והבלאגן שנוצר,
והדימום הולך וגובר
הוא קרא "שמע ישראל" ואז באורח פלא
את זה כן שמע חייל, מישהו. הוא זינק פנימה, עצר לו את הדימום והעיף אותו ואת החייל הנוסף הפצוע לטנק ומשם עם פינוי מוסק הביאו אותם לבית הרפואה.
וברגעים אלו הוא עדיין עובר ניתוח. מחכים לרגע שיצא.
שמע ישראל.
זה מה שהציל את חייו, ואת חיי חברו.
נס
פשוט נס משוגע.
הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.
תודה על הברכות שלכם. תודה על התפילות שלכם. תודה על כל מחשבה דיבור ומעשה לזכות אחיין שלי טל בן מיכל.
אסיים בשירו של יוסי גיספן ששמעתי אותו פעם ראשונה באושוויץ שגם שם צעקו לא מעט שמע ישראל.
אבל שמע ההישראל שצעקו ללוחמינו השונים שבאו להציל את אחיהם ואחיותיהם זהו שמע ישראל שמגיע ממקום אחר:
כשהלב בוכה
כשהלב בוכה רק אלוקים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוקי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוקי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוקי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוקיו קורא על סף תהום.
שמע ישראל אלוקי…■
Ori88533@gmail.com
