השבת הסמוכה לחג הפסח נקראת 'שבת הגדול' מטעמים רבים. אחד הטעמים הוא שבשבת שלפני היציאה ממצרים, בעשירי בניסן, נצטוו ישראל במצוה הראשונה לקחת שה לקרבן הפסח. ניסים גדולים נעשו לישראל באותה שבת. המצרים ראו את ישראל לוקחים את השה וקושרים אותו לכרעי המיטה, ושאלו: 'למה לקחתם את השה'? ובני ישראל השיבו: 'לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה". והיו המצרים מתרעמים מאד על ששוחטים את אלוהיהם, אך לא היו רשאים לומר להם דבר. על שם אותו נס קוראים לשבת זו 'שבת הגדול'.
אם נעמיק בסיטואציה ההזויה הזו נראה שהדברים כלל אינם פשוטים, שהרי מדובר בעם של עבדים שכבר דור אחרי דור במשך 210 שנים נמצאים במצב של עבדות מוחלטת תחת שלטון עריצי- פרעוני אשר 'כלא' את כל עבדיו מבלי יכולת לברוח ממצרים. עבד הרועד מאדונו, לא רק מהחשש שיעניש אותו, אלא מתוך שעבוד נפשי של העבד לאדון העובר מדור לדור. יש כאן נפש עם מנטליות של עבד, ובכל זאת מצטווים ישראל לקחת את היקר מכל לאדון, את האלוה של האדון, לקשור אותו לכרעי המיטה בקדמת הבית, לא בחצר האחורית, לעיני כל מצרים, להמתין ארבעה ימים שלמים עד להבאתו לקרבן. לא מדובר בציווי מידי להקרבה אלא בתהליך שלוקח כמה ימים הדורש קור רוח ושלווה בקיום המצווה מול המצרים וכן דורש עמידה וזקיפות קומה מול המשעבד המצרי.
זו גדולתו של הנס. זאת גדולת 'שבת הגדול' כהקדמה ליציאת מצרים נדרש העם לקחת חלק בגאולתו. זו גם הדרך של הגאולה העתידה, הגאולה העכשווית, לאזור אומץ, לפעול לגאולה במעשים, להעז לרצות גאולה, לומר את כל האמת. גאולתם של ישראל אינה רק בהמתנה לגואל שיבוא אלא בלקיחת אחריות על הגאולה. לא נמתין בחיבוק ידיים שהגאולה תבוא משמיים בלבד.
כדבריו של הרב קלישר [דרישת ציון, א]: 'גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' יתברך שמו משמים ארץ לאמור לעמו: צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה לה חומת אש ומקדש א-ל ממרומים ירד, כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים. לא כן קורא המשכיל, ודאי כי יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים ולא יפול ח"ו דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך ולא בחפזון יום אחד. כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמח קרן ישועה עד 'וישראל יעשה חיל' וישגה מאד באחריתו בקיום כל היעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים'.
בעת מלחמה שבה מתעורר אורו של משיח, בעת של אחדות וחיבורים נפלאים, בעת של תפילות על חיילינו, חטופינו, פצועינו וכל המשפחות אשר פינו ביתם, כולם יחד פועלים גאולה, נזכור כולנו שהציווי 'משכו וקחו לכם' הוא חלק מתהליך גאולתנו והוא מהדהד באוזנינו וקורא לנו לפעול גאולה, מאז הגאולה הראשונה, גאולת מצרים עד הגאולה האחרונה גאולת אליהו שתופיע בקרוב ממש בעז"ה. חג כשר ושמח ■
