01
שבת מרוממת עברה על כוחותינו. פתחנו את הבוקר בתפילת ראש חודש חגיגית ומשמחת, ברחבת הכותל. מזג האוויר הירושלמי היה נעים והזמין אורחים רבים מכל הארץ. מהכותל מיהרנו לבית הכנסת הגדול, שם זכינו להתרגש בתפילות המדהימות של שבת 'קולות מן השמים', ע"ש שושנה זילברשטיין, בניצוחו של רפי ביטון האגדי. יהודה נפתלי, מנהל תרבות מורשת בעירייה, מזמין מפעם לפעם את רפי והמקהלה, כדי לתת לנו טעימה מוחשית ומרטיטה משירת הלויים בבית המקדש. לא פחות.
למעלה מ-2000 איש ואישה גדשו את בית הכנסת הגדול לתפילות ערב ובקר עד הצהרים. צעירים בטי-שירט צבעוני ובמכנסים קצרים הצטרפו לאחיהם, העטורים בחולצות צחורות ובציציות מתבדרות. אלו ואלו עמדו צפופים, כתף אל כתף, עם חסידים בשטריימלים ובקפוטות שחורות ומבריקות. ראש העיר, משה ליאון, ישב בשורה הראשונה ליד מלקולם הונליין, האיש והאגדה, ראש הקהילות היהודיות בצפון אמריקה. מלקולם הוא ידיד אמת של ישראל. מאחורי הקלעים, בסתרי סתרים, מלקולם עושה עבודת קודש להגנת העם והארץ, בשליחותו של ביבי. מלקולם יוצא בחשאי לשליחויות עלומות ופועל לחיזוק קשרים אסטרטגיים עם מנהיגי מדינות, שאין להם קשרים דיפלומטיים עם ישראל. הוא נאבק להחזרת שבויים וחטופים, למניעת הסלמה אזורית, להעלאת עצמותיו של אלי כהן, הי"ד, לחידוש מלאי התחמושת לצה"ל ועוד.
פניהם של השניים העידו בהם שהם מתענגים על התפילה, שחישמלה את חלל בית הכנסת והדהימה את כל המתפללים.
תפילת קבלת שבת התחילה מוקדם והקיפה מנגינות מוכרות ואהובות. שילוב של פייטנות מזרחית עם פרקים קצרים של חזנות קלה למתחילים. טעימה מנוסחים חדשים וישנים ובינהם – קרליבך, ניגונים משולחנות אדמו"רים, מוצרט, בטהובן, וורדי, לייבלע גלאנס, מנגינות משירים ישראליים ועולמיים, מפורסמים וערכיים. נגונים משירי נעמי שמר, כמו 'לו יהי' ומפס הקול של סרט הגבורה – 'מבצע אנטבה'…
כ-60 חברי מקהלה ועוד אין ספור סולנים מדהימים, כולל ילדי הפלא של שירלי ורפי בטון, ניצבו בגאון על מעלות ההיכל המפואר ונתנו לנו טעימה ממה שהולך להתרחש, בקרוב ממש, על מעלות בית המקדש השלישי, ההולך ונבנה בימים אלו.
שירת ההלל השמימית, סחפה את הקהל. צמרמורת אחזה בי, לנוכח האווירה המחשמלת, שעה שכל המתפללים ניצבו כאיש אחד, בלב אחד והתאחדו באמירת תודה לה' ית'.
באותו רגע היתה לי תחושה, שרפי יצר כאן את מקהלת ההלל היהודית הגדולה בעולם.
התפילות היו כה מרגשות, עד שנדמה היה לי, שכיפת בית הכנסת נפתחת לרווחה ומלאכי השרת מצטופפים להתענג על קולות התפילה וההודאה, היוצאים מן הלבבות של רבבות עמך בית ישראל.
רפי ביטון הוא אמן הבלתי אפשרי. הכישרון, היצירתיות, הוירטואוזיות והמקוריות שלו לא ניתנים לתיאור במילים.
אתם חייבים לבוא ולשמוע בעצמכם.
התאמת המנגינות שרפי אורג באומנות, מעבד, מחבר ומתאים למילות הפיוטים, נותנות לתפילות עומק מיוחד ופרשנות אקטואלית, מחוברת ומשכנעת.
אין לי ספק ששערי שמים נפתחים לרווחה, כדי לקבל את התפילות והבקשות, השזורים בדמעות של יהודים ומלוות בקול הלמות ליבם.
דוגמא קטנה – את מילות התפילה המתארות את נס יציאת מצריים – '…וראו בניו גבורתו, שבחו והודו לשמו'… עיבד רפי ביטון, הגאון, למנגינת – 'Let my people go'… כדי לרמז על תפילות העם המבקש, יום יום – ניצחון ללוחמים, רפואה לפצועים והצלת כל החטופים, שיחי'.
מבחינתי, שיא התפילה היה, כששמעתי מאות בחורים מישיבות חרדיות, שחלקם עמדו ממש בסמוך אילי, לוחשים יחד עם המקהלה את המילים מתוך התפילות 'לשלום מדינת ישראל' ולשמירה על חיילי צה"ל. 'אבינו שבשמים, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו…', 'מי שברך אבותינו…', 'הקב"ה ישמור ויציל את חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו…'.
התפללתי בכל ליבי, שחלק מהבחורים החרדיים, המתוקים הללו, שזה עתה פתחו את ליבם לבקש על כלל ישראל, זימרו שבח והלל למדינת ישראל וביקשו ישועה וניצחון לחיילי צה"ל, עטורים במגבעות אופנתיות ובחליפות מחויטות, יתייצבו במוצאי שבת… בלשכת גיוס.
02
פרשת חקת נפתחת במצוות שריפת אפר פרה אדומה, שמקום עבודתה הוא בהר המשחה.
גם עבודת הכהן לטהרת עם ישראל ולעולים אל בית המקדש, כולל הזאת הדם מול פתחו של ההיכל, מתרחשת רובה ככולה בהר הזיתים.
03
כידוע, 'קרן אביה' מארגנת שבתות, תפילות וסיורים רבים בהר הזיתים. תוכלו להיכנס איתנו לאתר המופלא של אפר פרה אדומה, הממוקם בטבורו של הר המשחה.
הגמרא מציינת, שמקום הוצאת האפר מחוץ למחנה, היה ממוקם באמצע העלייה להר הזיתים ולא בפסגתו, זאת, כדי להקל על הכהנים ועל המבקשים להיטהר, שלא יצטרכו לטרוח ולטפס, לפסגת ההר הגבוה.
נרד יחד ב'ציר הכהנים', המוביל ממלון 'שבע הקשתות' לכיוון צומת 'גת שמנים'. מימיננו, באמצע המדרון, אנו נחשפים לחצר רחבה, הצופה להר הבית, שבטבורה נבנתה לצערנו כנסייה.
מתחת לרחבה בנוי בור מים רחב מידות, שנבנה לפני אלפי שנים. הבור שימש חוצץ ליהודים ולכהנים המיטהרים, מפני טומאת התהום.
בצד הרחבה נוכל להתרשם ממקווה גדול ועתיק יומין.
מי שיעז להיכנס בזהירות לתוך הכנסיה, ייווכח שהיא פונה בדיוק לשער הרחמים, שמעליו היה ניתן לראות בקלות את הפרוכת המכסה את קודש הקודשים.
בחלון הכנסייה קבוע סורג בצורת 'שתי וערב'. הסורג בנוי ככוונת מדויקת המסמנת בדיוק את פתחו המזרחי של בית המקדש. הגמרא מדגישה, שמקום המזבח החיצון נקבע בחלקו, בדרומה של העזרה, על מנת שחציו של שער ההיכל יהיה חשוף לכהן, העומד על הר הזיתים. זאת, כדי שהכהן יוכל לראות את קודש הקודשים, בשעה ההזאה.
הגמרא מתארת שמעל עמק נחל קדרון, בין הר הבית להר הזיתים, נבנו בזמן המקדש שני גשרים ארוכים, שהוצבו על כלונסאות וקשתות ענק, כדי לשמש דרך מעבר לכהנים וכדיי להגן עליהם מפני טומאת התהום. אחד מהגשרים שימש את הכהן להוצאת אפר פרה אדומה והשני שימש להולכת השעיר לעזאזל, ביום הכיפורים.
04
בפסגת הר הזיתים, בין הקברים של כל גדולי האומה, מצטנע קברו של אביה שלנו, רגליו של אביה מכוונות אל הר המוריה, ומוכנות לפסוע, בכל רגע, אל בית המקדש.
מימין אני מבחין ברחבה של אפר הטהרה של פרה אדומה. הפרשה מדגישה, שמי שמכין את האפר נטמא וחייב להיטהר. ואילו האפר עצמו, בסגולתו הפלאית, מטהר יהודים מטומאת מתים. זו סתירה בלתי מובנת. דיכוטומיה של דבר והיפוכו.
באותו עניין, אני נזכר בדברי הקודש של הראי"ה קוק זצ"ל, הטמון למנוחה, ממש בסמוך: 'המוות הוא חזיון שווא, טומאתו היא שיקרו, מה שבני אדם קוראים 'מוות' הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם'.
אפר פרה אדומה מלמד אותנו על סוד חזיון התעתועים של המוות.
כל כך הרבה שכול ויגון כרוכים במלחמת המצווה של חרבות ברזל. בכל יום מותרים לפרסום עוד ועוד חללים יקרים, הי"ד. נשים ואמהות מגלות גבורה עצומה בציפייה ללוחמים, שיחזרו לשלום, הן נושאות תפילה גדולה לניצחונם. אמהות שכולות, אמיצות, מבכות את בניהן, הלוחמים, שנפלו בקרבות גבורה. עומדות הן ליד הקבר הפתוח ומספידות בגדלות של אמונה ובהתעלות של ענקי רוח. התפילות שלהן, חודרות אל הלבבות ומחזקות את רוחו של עם ישראל. מילים של נצח, יוצאות מן הלב ונכנסות אל הלב. בדמייך חיי.
דווקא הנשים היקרות, ששכלו את בניהן ובעליהן, מוסיפות לנו מבט של אמונה גדולה בנצח ישראל. זו לא קלישאה.
החללים לא נפלו לחינם. מותם אינו אסון פרטי. הם מסרו נפשם ונפלו מות גיבורים. הם יהודים, שחירפו נפשם כדי להגן בגופם וברוחם על עמנו וארצנו.
אנו חייבים להודות להם ולהמשיך את דרכם. ללכת לאורם. להוסיף אור של אחדות ואהבת ישראל. ליצור חברה אוהבת יותר, מלאה באמונה גדולה ובנתינה אין סופית.
גילויי החסד המופלא, המאפיינים את המלחמה הזו, לא יישכחו לעולם. עלינו מדרגה. אנו מתקרבים לרגע האמת.
מתקרבים לשירת הלוויים.
שבת שלום של רפואה לפצועים. ישועה לחטופים. ניצחון ללוחמים. נחמה למשפחות השכולות. הוספת אחדות ותורה. בניית יישובים חדשים בכל הארץ. החזרת המפונים לגבולות שקטים ובטוחים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com
